אשרי האנשים שזכו לחיות בתקופה בה לחברות תקליטים גדולות היה סאונד משלהן.
ב-1959, ברי גורדי הקים בדטרויט את אחת המשמעותיות והיצירתיות ביותר: מוטאון (Motown).
החברה עשתה היסטוריה מוזיקלית בהענקת חשיפה ענקית ל-Soul, בעיקר בפני קהלים לבנים, ורשמה תקדימים עסקיים כארגון משפיע כל-כך המנוהל בלעדית על-ידי שחורים.
גורדי הנחה את הצוות המתגבש, בראש ובראשונה, לכך ש''אנחנו לא עושים מוזיקה שחורה. אנחנו עושים מוזיקה לכולם.'' מכאן נבע הסלוגן של החברה שתיאר אותה כבעלת ''הסאונד של אמריקה הצעירה''.

בדומה לפיל ספקטור ומפיקים אחרים בשעתם, גורדי ושאר אנשי מוטאון דאגו כיצד השיר יישמע דרך הרדיו שבמכוניות של הצעירים הנתקלים בו במקרה. לשם כך, גורדי הדגיש בפני המחברים את הצורך בכתיבה בזמן הווה. ''זה לא מעניין לשמוע מישהו בוכה 'החברה שלי עזבה אותי', אבל אם מישהו שר 'היא עוזבת אותי כרגע', אנשים יתחברו לכך באופן מיידי.'', הוא טען.

הסאונד של מוטאון הוא גם פרי עמלם של נגני הבית, שזכו לכינוי The Funk Brothers. הם נאספו מתוך סצנת הג'אז השוקקת של דטרויט, ובין הבולטים שבהם היו הבסיסט ג'יימס ג'יימרסון והמתופף ריצ'רד ''פיסטול'' אלן. אותו סאונד שילב בין ההגשה של הגוספל לנגינה של הרית'ם אנד בלוז. לקצב הייתה חשיבות עילאית - שירים הוקלטו מחדש אם נחשבו לאיטיים מדי, ובכדי להגביר את הקצב, קפצו על קרשים או השתמשו בכמה נגנים שניגנו על אותו כלי במקביל.

התקופה הקלאסית של מוטאון תמה ב-1972, כאשר החברה עזבה את דטרויט לטובת לוס אנג'לס. משם הדרך לרכישתה והתמזגותה על ידי תאגיד גדול יותר הייתה בלתי נמנעת. כבית עסק שחרט על דגלו יצירת להיטים, עיקר העשייה הופנתה לסינגל בן השלוש הדקות. אך עם הזמן, מוטאון הפיקה כמות לא מבוטלת של אלבומים קלאסיים. המבחר ברשימה זו הוא בעיקר מאלו שהיו מכוכביה הבולטים ביותר.

	Where Did Our Love Go | The Supremes -1964
	איש לא האמין כי שיר הנושא יהפוך את בנות הלהקה לנסיכות של מוטאון, ושל הפופ בשנות השישים בכללו. לצדו באלבום כלולים ''Baby love'' ומספר נאה משיריהן המוקדמים הטובים ביותר. על אף ההישג, הצלחתן חסרת התקדים המשיכה להתבסס בעיקר על סינגלים. ההפרדה הגסה שנעשתה בין דיאנה רוס לשאר הלהקה, ושיתופי פעולה מיותרים עם The Temptations ו-The Four Tops רק דרדרו את המצב, למימדים הידועים של אופרת סבון.

	Dance Party | Marta Reeves and The Vandellas -1965
	ההמנון הפותח, ''Dancing in the streets'' הוא הזמנה מצוינת שמעטים יסרבו לה. החגיגה רק נמשכת מאחר ובאלבום מופיעה בקושי בלדה אחת; דבר נדיר באלבומי מוטאון. ריבס וחברותיה לא שווקו כנערות זוהר כגון The Supremes, אך לא פעם עלו עליהן ביכולתן להרים מסיבה. האלבום קיבע אותן כלהקת הבנות השנייה בחשיבותה בהיסטוריה של החברה.

	Going To A Go-Go | Smokey Robinson and The Miracles -1965
	כאחד המנועים היצירתיים המשמעותיים במוטאון, רובינסון כתב והפיק חלק ניכר משיריו הטובים ביותר לאמנים אחרים בחברה. כאן הוא החליט לשמור כמה פנינים לעצמו. לטווח הארוך, רובינסון נאלץ במשך שנים לנסות ולהתעלות על תפוקת האלבום; כאן נמצאו הבלדה הגדולה ביותר שלו, ''The Tracks of My Tears'', לצד ''Ooo Baby Baby'' ו - ''My Girl Has Gone''.

	Shotgun | Junior Walker and The All Stars -1965
	אחד מאלבומי הבכורה המרשימים של מוטאון. כאן נשמעים אין ספור קריאות לריקודים, מהמחוספסים ביותר שיצאו תחת החברה. מקפיצים במיוחד הם שיר הנושא, ''Shake and Fingerpop'', ו - ''(I'm a) Road Runner''. כנגן סקסופון, ווקר לא היה זמר בהכשרתו אך קולו הגולמי רק מוסיף לגרוב. בהשוואה לאמנים אחרים ברשימה, ההצלחה המסחרית הייתה קלושה. על לא עוול בכפם, היו במשך שנים על תקן ''הקלאסיקה האבודה''.

	Cloud 9 | The Temptations -1969
	הפסיכדליה שהדהדה באותן שנים מצאה אוזניים קשובות גם באולפני מוטאון. בהשפעתה, כל התבנית המוכרת של שירי הלהקה נסדקה בצד א' של האלבום. השירים בו התארכו בעקבות סולואים, וכל סאונד חטיבת הקצב עודכן. ההרמוניות הקוליות היו לתפקיד משנה. במשך זמן רב, The Temptationsהיו מהבודדים במוטאון שלא איבדו ''סטריט קרדיט''; לא מעט בזכות אלבום ראשוני זה.

	ABC | Jackson 5 -1970
	חמישיית הג'קסונים העניקו למוטאון גב מסחרי רחב בתקופת מעבר לא קלה. ברגע שהצליחו לכבוש את ליבה של כל נערה שנייה בארה''ב, נכתבו לג'קסונים בעיקר בלדות ושירים מתקתקים אחרים. כאן החמישייה הצעירה עוד מלאה באנרגיה, כזו שלא תשוב במלואה עד ימי הדיסקו שלהם בסוף העשור. מלבד השיעור הקצר באלף-בית, האלבום כולל קאבר מפתיע ל-''Funkadelic''.

What's Going On | Marvin Gaye -1971

אחד מהאלבומים הידועים ביותר של החברה דווקא מסמל את סוף ''הסאונד של מוטאון''. האלבום רווי אלמנטים ג'אזיים ואינו מכיל אף שיר אהבה או להיט רחבת ריקודים אחד. כולו מוקדש לתיאור החיים בגטו בצל המלחמה בוויטנאם ומשברים אחרים, הבריחה לסמים, והאמונה באל. מחאתו של גיי לא הייתה בוטה כפי שנשמעה מ – Sly and the Family Stone או קרטיס מייפילד. דווקא הטון המבולבל שלו הכה גלים כה עזים אז, וזהו חלק מכוחו של האלבום גם כיום.

A Quiet Storm | Smokey Robinson -1975

לעתים, השם באמת אומר הכל: האלבום שקט ברובו, סוער בסופו וסוחף לכל אורכו. רובינסון מגיש שירי אהבה המתאימים לזוגות המאוהבים ולזאבים הבודדים כאחד. אלבום זה הינו מסוג האלבומים שמומלץ להאזין להם על גבי תקליט, רק בכדי להעצים את תחושת האינטימיות שעוטפת אותו. זהו אלבום הסולו הטוב ביותר של רובינסון, שלוש שנים בלבד לאחר שעזב את The Miracles. שיר הנושא העניק כותרת לז'אנר שלם, המתייחס לשירי סול רכים המיועדים לקהל בוגר.

	Songs In The Key Of Life | Stevie Wonder -1976
	כל היופי והקושי של חיים שחורים בארה''ב נפרשים על גבי האלבום הכפול; מזכרונות ילדות שובבים, היסטוריה קשה, גאווה שחורה, ועד למציאת אהבה והבאת ילד משלך לעולם. המוזיקה עשירה ומגוונת בהתאם לקשת הנושאים הנידונים. האחרון בשורה של חמישה אלבומי מופת שוונדר הוציא מתחילת שנות השבעים, וכנראה מהמסומפלים ביותר בהיסטוריה.

Street Songs | Rick James -1981

מסוף שנות השבעים, ג'יימס היה לתקווה הגדולה של מוטאון. ככותב שירים, נגן, זמר ומפיק, הוא הזריק לחברה את כל הדם החדש והחם שהייתה זקוקה לו. הקסם האישי המפוקפק של ג'יימס נשפך כאן בצורה המשכנעת ביותר. האלבום כולל את להיטו הענק, על אותה בחורה שלא תביא הביתה לאימא - ''Super Freak'', ועוד סיפורי פיות כגון ''Give It To Me Baby'' ו-''Ghetto Life''. זוהי הנקודה האחרונה בחייו של ג'יימס בטרם הפך לקריקטורה של עצמו.

Hitsville USA: The Motown Singles Collection 1959-1971 - אוסף מרובע המתמקד במיטב הלהיטים של המוזכרים לעיל, ועוד אמנים בולטים כגון
.The Marvelettes, Mary Wells, Gladys Knight and The Pips
The Complete Motown Singles - סדרת מארזים המסודרים לפי שנה, אשר מכילים צד א' וב' של כל הסינגלים שהחברה הוציאה.
The Four Tops- The Four Tops' Second Album
Stevie Wonder- Innervisions, Talking Book
Marvin Gaye- Let's Get It On
The Temptations- The Temptations Sing Smokey
Shorty Long- Here Come The Judge


(תודתנו נתונה לאבי בוחבוט על העיצוב הגרפי של העשירייה, תודה אבי!)