הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: כתבות
איאן מקאיי (Fugaziׂ) מתראיין
זה יהיה די מגוחך לנסות ולהציג את איאן מק'קאיי, אולי אחד המוזיקאים הכנים, פורים, והמשפיעים ביותר בשלושים השנים האחרונות, במיוחד מכיוון שיש חומר על האדם בכל מקום שרק רוצים. מידע על חברת התקליטים החשובה שהקים, ועודנו מנהל, וכמובן, הלהקות פורצות הדרך שהקים כמו Teen Idles, Minor Threat, Fugazi, Embrace, The Evens.
מאת: rbt בתאריך 14/11/10

שתף

חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
כתבות חדשות
הפסנתר הרומנטי, או: למה דווקא סרגיי רחמנינוב
רחמנינוב היה אדם קודר ושפוף שהפך למלחין חשוב ומוביל בזרם הרומנטי על אף תגובות צוננות שקיבל על יצירות...
כנגד ארבעה בנים
ארבע המלצות פולק לחג
הכל התחיל מצ'יקה עצבנית אחת
רונה גפן מתראיינת
ממצמץ עם אגרופים
שלום לקפטן
ביפהארט היה אורגני, והחיבור שלו לטבע האדם, ליצירה, לסביבה, היה ישיר ובלתי אמצעי
33 ושליש - סיכום תערוכה
העטיפה שנולדה בחטא, כפניה של מוצר מסחרי מני רבים השואפת לקדמו, יכולה בידי האמן המעצב לעורר במאזין את...
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.


"מה עושים אנשים רגילים שהם מרגישים שהם צריכים לעשות משהו?" זו השאלה שמטרידה אותי בשנים האחרונות, ושהייתה ההשראה למה שלא ייצא מהראיון הזה. איך לשלב שני חלקים כביכול סותרים באישיות שלי, ה"נורמליות" של חיי היומיומיים ושל הדעות שלי, והעובדה שאני מרגיש צורך עז לדבר על נושאים מסויימים, לעשות משהו. אולי זו העובדה שגדלתי במה שתוכלו לכנות בית מהמעמד הבינוני הגבוה, או העובדה שעבורי בחירות מסויימות, כמו למשל גיוס ליחידה קרבית, היו ברורות מאליו, או ביחס למקום שבו גדלתי. בכל מקרה, תמיד הרגשתי כמו אדם די רגיל, מסוג האנשים שלא עושה כלום לשנות דברים, שלא מוחה. אדם מן הסוג שמקבל את המציאות כפי שהיא, מכיוון שכל ניסיון לשנות אותה, או לפחות כך חשבתי, יהיה דבר די לא נורמלי לעשות.

וכך, כתוצאה מניסיונותי להבין איך אני מתמודד עם המשוואה המוזרה הזו, וכפועל יוצא מהעובדה שמוזיקה תמיד הייתה חשובה לי במימד הרגשי והאינטלטקואלי, חשבתי שאני אנסה לדבר עם מוזיקאים שאני מעריך, שתמיד היו קולניים לגבי הצורך לשינוי בקהילות שלהם, ולראות אם שיחה איתם תוכל לעזור לי לברר את השאלות שלי. חמוש בכוונה זו, אין בחירה טובה וברורה יותר כנקודת התחלה למסע הזה מאשר איאן מק'קאיי.

זה יהיה די מגוחך לנסות ולהציג את איאן מק'קאיי, אולי אחד המוזיקאים הכנים, פורים, והמשפיעים ביותר בשלושים השנים האחרונות, במיוחד מכיוון שיש חומר על האדם בכל מקום שרק רוצים. מידע על חברת התקליטים החשובה שהקים, ועודנו מנהל, וכמובן, הלהקות פורצות הדרך שהקים כמו Teen Idles, Minor Threat, Fugazi, Embrace, The Evens. אבל, עבורי, איאן מק'קאיי (מבוטא מק-איי, כמו מק+קריאת כאב) הוא לא רק מוזיקאי שאני מעריך עד בלי די, אבל אדם שאני מעריך גם כן, ומתוך ניסיונותיי לנסות להבין את כל עניין ה"לעשות משהו בקשר למשהו" בסביבה שאנו חיים בה, לא היה אף לא אדם אחד שלא הייתי מעדיף להתחיל איתו את המיני-פרוייקט הזה.

התחלתי את השיחה שלי עם איאן בניסיון להבין, בעוונותי, מה לעזאזל אני רוצה ממנו. אמרתי לו שאני רוצה להבין איפה המוזיקה הפוליטית בישראל, בתוך התחושה שאין כזו, או לפחות לא שאני מבחין בה.

"למה אתה מתכוון בפוליטי?" הוא שאל, ותקע אותי על השאלה הראשונה. "אני לא יודע…" הודיתי לאחר הפסקת חשיבה קלה, "אני חושב שאולי אני מתכוון למוזיקה שמניעה אנשים לפעולה. מוזיקה שלא מסתפקת בלתאר את המצב אלא קוראת לשנות אותו". זה לא עזר לי הרבה.

"אבל מוזיקה שמניעה אנשים לפעולה היא לא, בהרבה מן המקרים, מוזיקה שמתארת את המצב כמו שהוא? כאילו, אני חושב שאני יודע לאן אתה מכוון עם זה, אני רק רוצה לדעת למה אתה מתכוון".

ניסיתי שוב:"אני מניח שאני מתכוון למוזיקה שיוצרת תחושה של קהילה, של ביחד. אולי זה מה שמניע אנשים לפעולה, שהם מרגישים חלק מקהילה".

"אתה יודע," הוא ענה, "התכתבתי עם כמה אנשים מישראל לאורך השנים וקיבלתי את התחושה שיש סצנה כזו כמו שאתה מתאר בישראל. אולי היא קטנה מדי, או נידחת מכדי שתוכל לשמוע עליה?


פוגאזי

"

בשלב הזה כבר הייתי ממש בצרות. קבענו את שיחת הטלפון שבועות מראש, הכנתי שאלות, ו-20 שניות מהרגע שהראיון התחיל הייתי כבר אבוד. "תן לי לתת לך דוגמא", ניסיתי שוב.
סיפרתי לו על איך שהפיקסיז ביטלו את ההופעה שלהם לפני כמה חודשים, ממש כמה ימים לפני שהיא הייתה אמורה להתקיים. כעסתי. כל מי שהכרתי כעס. זה הרגיש שאנחנו נענשים על משהו שלא היה קשור לאף אחד מאיתנו. אבל, למרות הכעס, זה גרם לי לחשוב. לחשוב על כל הלהקות שהכרתי כבעלות ערכים מוצקים וידועים, ושכיבדתי אותן בשל הערכים הללו, ושבחיים לא היו שוקלות אפילו להגיע לישראל באקלים הפוליטי הנוכחי/נצחי. אבל אחרי כל הסיפור הזה, איאן לא היה משוכנע כמוני שפוליטיקה הייתה הסיבה שהפיקסיז ביטלו מעט אחרי אירועי המשט בסוף מאי.

איאן:"אנשים שומעים על ישראל, כאילו שיש אוטובוס מתפוצץ בכל פינת רחוב. אם מישהו תיכנן לנסוע, אנשים בטח היו אומרים לו 'כדאי שתזהר, אתה לא מפחד?', בערך באותה הדרך שהיו מזהירים מישהו שנוסע לניו יורק משודדי רחוב. אז אני מניח שהפיקסיז ביטלו כי הם פחדו".

אני:"הם קבעו את ההופעה בזמן שהטירוף פה באיזור היה ברמה שיכולה להיקרא יומיומית, ואז ביטלו אחרי שמשהו קיצוני קרה".

איאן:"אז יכול להיות שהם פחדו".

אני: "כן, אבל זה גרם לזה להיראת כאילו שהם פחדו שבעצם הגעתם לישראל הם יעבירו מסר שהם לא רצו להעביר".

איאן:"אתה לא מצפה מאיש יחסי הציבור שלהם להגיד שהם מפחדים, נכון? אנחנו נשאלנו באיזושהי נקודה אם Fugazi הייתה פעם שוקלת להופיע בישראל, ואני חושב שהיינו מסכימים, כי אנחנו מפרידים בין ממשלה של ארץ מסויימת לעם. מנסיוני, תמיד נוכל להניח שכל ממשלה שלא תהיה לעולם לא מייצגת נאמנה את העם שלה".

אבל, בלי שום קשר להערות של איאן לגבי סיבת הביטול, כל עניין הפיקסיז גרם לי לחשוב על עד כמה מנותקים הערכים שהגדרתי כראויים מהחיים היומיומיים שאני מנהל. איך אני יכול לחיות בישראל, בין אם בחברה או יישות פוליטית, מבלי לומר או לעשות דבר לגבי מה שקורה, בלי שום קשר למה הדעה הפוליטית שלי? התשובה של איאן: תטיל ספק.

איאן:"זה הכל קשור להטלת ספק בכל דבר שקורה סביבך. אני בן 48, גדלתי בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. הוריי היו מה שאתה יכול לכנות היפים, והמסר שאני גדלתי איתו היה: תטיל ספק בסמכות, כמו הממשלה. אני לא נגד כל צורת ממשל או כל ממשלה, אני רק מניח שכל ממשלה שלא תהיה כנראה משקרת. אני לא אומר שהם 'משקרים בוודאות', רק שיש סיכוי די טוב שהם משקרים".כשאתה גדל ב[וושינגטון] די.סי., אין הרבה ממש לעשות. וכשאין הרבה לעשות, אתה מגלה די מהר שלא משנה מה תבקש לעשות שהוא משלך תמיד תתקל ב'לא'. לא בגלל שזה בלתי אפשרי לעשייה, אלא בגלל שאנשים, גורמי סמכות, הם לא אוהבים שמציקים להם. הם לא אוהבים לצאת מגדרם. אז כשאתה יודע שתמיד תשמע 'לא', אתה מתחיל להטיל ספק בדברים, ולעשות את מה שאתה רוצה לעשות".

אני:אתה חושב שהטלת הספק הזו זה משהו שאפשר לעשות גם עם מוזיקה, או שחייבים לדבר על זה במילים? לי תמיד הייתה את ההרגשה, עם Fugazi, למשל, שאתם תמיד שיניתם דברים, תמיד מנסים להשמע אחרת מהשיר הקודם, מהאלבום הקודם. האם גם זו הייתה דרך לשמור על דריכות? להטיל ספק


האוונס

"?

איאן:"ודאי. מוזיקה היא שפה, דיאלוג. אם היינו פשוט מנגנים שירים שנשמעו כמו Minor Threat אנשים היו חושבים שאנחנו מנסים לשחזר משהו שנעשה כבר. אנחנו לא יושבים ומנסים לחשוב מה אנשים רוצים לשמוע, אנשים רוצים להקשיב לנו מכיוון שהם מצפים מאיתנו להיות חופשיים, וזה הדבר שאנחנו חושבים עליו שאנחנו עושים מוזיקה. המטרה העיקרית שלנו תמיד הייתה לנסות לאתגר את עצמנו, לא לחשוב מה אחרים רוצים לשמוע. יש להקות שעובדות עד שהן מגיעות לצליל מסויים שאנשים אוהבים, ואז הם ממחזרים אותו שוב ושוב, אבל זו טעות, מכיוון שזה סותר את התהליך שהוביל אותם לצליל שאנשים אהבו מלכתחילה. לכל הלהקות שהייתי בהן היו אנשים שונים, אינטראקציות שונות, אבל ברור שהן גם יישמעו שונה. כשאנשים היו מגיעים להופעות של Fugazi ואומרים 'תנגנו שיר של Minor Threat', אבל אני היחידי שהיה ב-Minor Threat!".

אני:"זה די מזלזל בחברים האחרים בלהקה…"

איאן:"בטח שזה מזלזל. הם בחיים לא היו עושים את זה עם ה-Evens [הלהקה של מק'קאיי ובת זוגתו איימי פרינה], מכיוון שיש את איימי, וההופעות בישיבה. אבל תחשוב על עד כמה זה מלמד אותנו על הצורה שבה המוח שלנו עובד. הם רואים את איימי, אישה, ולא חושבים אפילו על לבקש שירים של Minor Threat, מה שהם עושים כל הזמן בהופעות של Fugazi. זה כל מה שהם מלמדים אותך, לשים תוויות על דברים. 'להיכן אתה מתאים? להיכן אתה מתאים?'".

לקראת סוף השיחה שלנו, הודתי לאיאן על הראיון, בעודי מביע שוב את תקוותי ששיחות כאלו יעזרו לי להבין איך אני אמור לחיות כאדם נורמלי במצב כל כך לא נורמלי. וזה היה בנקודה הזו שהוא חלק עמי סיפור שגרם לי להבין עד כמה אני רוצה להמשיך את התהליך הזה, ועד כמה עצם העובדה שאני מחשיב עצמי כאדם רגיל יכולה להיות לי לתועלת, ולא למכשלה.

איאן: "אני ואיימי חשבנו להתחתן. עכשיו, אחותי, היא לסבית, ובזמנו היא התחתנה כשגאווין ניוסום היה ראש עיריית סן פרנסיסקו [והתיר נישואים של בני זוג חד מיניים]. אבל אז שוורצנגר בא וביטל את זה. אז הן היו צריכות לעבור תהליך של איחוד אזרחי, כל הביקורטיה. והרגשתי שזה יהיה לא נכון מצידי, שאני אתחתן בזמן שאחותי לא יכולה. ואתה יודע מה היא אמרה לי? היא שאלה אותי 'אתה יודע מה תומך בנישואים חד מיניים? הומואים ולסביות שלא יכולים להתחתן. תתחתן. אנחנו צריכים עוד אנשים נשואים שיתמכו בנישואים חד מיניים. אם אני חוזר לרגע למה שאמרת על לחיות בישראל, גם לי היה זמן שחשבתי על לעזוב את המדינה הזו, בגלל כל המלחמות שהיא שולחת בכל העולם. אבל למי הייתי משאיר אותה? לאנשים הכי גרועים, אלו שהביאו אותה למצב הזה מלכתחילה. אז התשובה לא יכולה להיות לעזוב".


פורסם במקור בבלוג Machine music

שתף

נו, אז מה אתם אומרים? נרשם בשביל להוסיף תגובה?  [ רישום ;לוגין ]
מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©