הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: כתבות
33 ושליש - סיכום תערוכה
העטיפה שנולדה בחטא, כפניה של מוצר מסחרי מני רבים השואפת לקדמו, יכולה בידי האמן המעצב לעורר במאזין את היכולת להוספת מימד ותובנה משלו
מאת: גבי טרטקובסקי בתאריך 20/12/10

שתף

חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
כתבות חדשות
הפסנתר הרומנטי, או: למה דווקא סרגיי רחמנינוב
רחמנינוב היה אדם קודר ושפוף שהפך למלחין חשוב ומוביל בזרם הרומנטי על אף תגובות צוננות שקיבל על יצירות...
כנגד ארבעה בנים
ארבע המלצות פולק לחג
הכל התחיל מצ'יקה עצבנית אחת
רונה גפן מתראיינת
ממצמץ עם אגרופים
שלום לקפטן
ביפהארט היה אורגני, והחיבור שלו לטבע האדם, ליצירה, לסביבה, היה ישיר ובלתי אמצעי
33 ושליש - סיכום תערוכה
העטיפה שנולדה בחטא, כפניה של מוצר מסחרי מני רבים השואפת לקדמו, יכולה בידי האמן המעצב לעורר במאזין את...
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.


(התפרסם במקור בבלוג זכרונות מעוצבים מחדש)

המחשבה בדבר רכישת עותק נוסף מאלבום שכבר ברשותך, רק בכדי שניתן יהיה לתלות את עטיפתו על הקיר כתמונה לכל דבר, חולפת במוחם של חובבי מוזיקה ואספנים רבים. חלקם עושה זאת, ועל-ידי כך מאדירים את היצירה המוזיקלית, בעצם ההוכחה כי אלבום טוב, שלא לומר בלתי-נשכח, הוא כזה אשר יופיו, כוחו ומשמעותו אינם כרוכים רק בהאזנה או שינון מילות השירים. העטיפה שנולדה בחטא, כפניה של מוצר מסחרי מני רבים השואפת לקדמו, יכולה בידי האמן המעצב לעורר במאזין את היכולת להוספת מימד ותובנה משלו, הן לגבי המוזיקה והן ביחס לעטיפה. עטיפת האלבום כתמונה היא תוצאה של עבודה מוצלחת שבה אנו כמתבוננים, מנותקים מן ההקשר המקורי, המוזיקלי (השירים שמאחוריה) או המסחרי (העובדה שראינו אותה לראשונה בחנות). מכאן בא הרצון לרומם את העטיפות ממדף תקליטים עמוס, ואלו גם נוכל בקלות לזהות אם יזכו למחווה. עם זאת, ברור כי, אין צורך בפטישיזם מיוחד או אמירה אמנותית מרעישה בכדי סתם למסגר עטיפה מצחיקה השייכת לתקליט שאין בכוונתך כלל להניח על הפטיפון. כל מי שמהסס לתקוע עוד מסמר בבית לטובת תקליט, ראוי שיבוא להתרשם מן התערוכה שמציגה מבחר עטיפות אלבומים ישראליים, באוצרות אבשלום סולימן ו-ערן ליטוין (גילוי נאות: ליטוין הוא מעסיקי לשעבר ב-"ג'אזלנד").

רוב העטיפות המוצגות בה לקוחות מתוך הקטלוג של אמני המיינסטרים הישראלי, אך הפופולריות שלהם לא הייתה שיקול בבחירתן. הן סודרו לפי תימות אמנותיות שונות, ביניהן סגנון צילום ועיצוב אותיות זהה, או תודעה קולקטיבית מסוימת, כפי שבאו לידי ביטוי בתקליטים התיעודיים, למשל, בהם הונצחו ראיונות ונאומים של מנהיגי ישראל. מלבד להיטי עבר, קוריוזים או רוחות התקופה, ארגון מחדש זה של תקליטים מציג לצופה בתערוכה גם את האמצעים הטכניים שעמדו לרשות חברות התקליטים והמעצבים; כך עולה השאלה האם מה שהובלט בהן נבע מאילוץ מכני או ממשנה סדורה. כאמור, אין זו תערוכה המסכמת בפשטות את מיטב העטיפות שנוצרו בישראל בסדר כרונולוגי או אלו הזכורות ביותר. בעקבות זאת, נעדרת לה שביעיית "כוורת" המוגשת כמנת אוכל ב-"פוגי בפיתה", או חברי "תיסלם" המתחמקים מלהביט בבחורה עירומה הניצבת מולם ואנטנה בראשה הקולטת "רדיו חזק", ולא עטיפות מרשימות משולי המוזיקה הישראלית כמו פניה הקודרות של אורלי זילברשץ ב-"הקברט של מירנדה", המטאטא של "פוליאנה פראנק" או חברי "הקליק" המצטופפים ליניקת שד בעטיפת "אימא אני לא רוצה להיגמל". בכל מקרה, תערוכה שכזו, על נוכחיה ונפקדיה, מעוררת תיאבון לריכוזן של 100, נגיד, עטיפות מקומיות שכאלו בספר אחד, ובכך גם למסד את ההיסטוריה החזותית של המוזיקה הישראלית.

אוצרי התערוכה כבר קבעו בה מיהם האישים שלא ניתן להתעלם בבואנו לשרטט נרטיב שכזה, ולהם מוקדשים שני חללים. האחד, הוא המעצב דוד טרטקובר, שאחראי לכמה מהעטיפות הידועות ביותר שנוצרו בישראל, לרבות אלו עבור אריק איינשטיין. ובנוסף, האחים אזולאי- מאיר, יצחק ו-דוד, מייסדי חברת "קוליפון", שעיקרה היה מוזיקה מזרחית, ערבית, יוונית, פיוטים ופופ סן-רמו. עטיפות אלבומי החברה, טיפה בים תפוקתם האדירה, מרוכזות סמוך להקרנת סרטו הקצר של שגיא אזולאי, אחד הבנים, שראיין את אביו ואת דודו בעסק המשפחתי, הפועל משנת 1953. הוא מעוניין לשמוע את סיפורי העבר הגדולים, על ההקלטות הביתיות החלוציות והימים בהם חצי מדינה התדפקה בשעריהם. אך הם דואגים לגבי העתיד, מתוך ההבנה כי דור צעיר אינו בהכרח גם דור המשך.


אלבום הבכורה של שרון ליפשיץ, 1985.בית-ספר לפופ בכל מובן, ועוד עטיפה אהובה עליי במיוחד. עיצוב: מישל אופטובסקי



עטיפות טרטקובר ידועות ומהוללות מזה שנים, לרבות המאפרה העצבנית של שלום חנוך ב-"מחכים למשיח" ו-"הפעמון" לביתו של מתי כספי. בחלל המוקדש בתערוכה לעטיפות שעיצב החל מסוף שנות השישים, כדאי להתעכב על כמה מרישומי הסקיצה והקונספט המתגבש ל-"אדם בתוך עצמו" ואחרות. טיוטות אלו שוב מצביעות על טרטקובר כראשון מבין המעצבים הישראלים שהפנים כי עטיפה אינה רק כרטיס ביקור. הוא היה ידוע בהימנעותו המכוונת משיבוץ צילום האמן על העטיפה הקדמית, ואם קרה הדבר, כמו עם אושיק לוי ב-"לילות שרב", אז הזמר אינו במרכז תשומת הלב, והוא משני לעיצוב הגרפי. סגנון זה חידש והשפיע מאוד על הדימוי המקומי כיצד נראה אלבום של אמן "רציני", ולקראת סוף שנות השבעים, כבר עוצבו עטיפות רבות שבמרכזן ציור פשוט ותו לא, כגון החדר הצנוע ב-"מצב רוח" של שם-טוב לוי, והדיוקנאות העדינים של שלמה יידוב ב-"הפעם הראשונה" ובעטיפת "ארבע-עשרה אוקטבות".

מבחינה ויזואלית, "קוליפון" דבקה בעיצוב די זהה לכל אלבומי החברה. לרוב, צולם האמן אוחז בכלי הנגינה שלו על רקע צבעוני אחיד, כמו אלו של אריס סאן ו-טריפונס, ולעתים נוספו כיתובים בערבית, לאמנים אשר הקהל הכיר עוד מארצות מוצאם. השיטתיות הגורפת בעטיפות אלו הצביעו על הביקוש העצום לאמני החברה העצמאית ועל החותם הבלעדי שהספיקה להטביע בזמן קצר. אלו לא אפשרו עיכובים בהשקעה נוספת בעלת נפח רב יותר, שוודאי הייתה מייקרת את עלותם ופוגעת במכירות האלבומים. העטיפות הללו, שהתרכזו בעיקר סביב צילומי פנים וחצי גוף, מקבלות תוקף משנה כאשר נזכרים בשלל ניסיונות ההדחקה הממסדית של המוזיקה שקידמה "קוליפון" ובדמות קהלה; נדמה שלרגע, כל אלו אכן קיבלו לבסוף פנים ושמות שטושטשו קודם. מעניין להבחין כי, אותו סגנון עטיפה "קוליפונית" השתרש במוזיקה הישראלית כיום, ולא רק בתחום המוזיקה המזרחית. בין אם שוב נציין עלויות הפקה, או בצורך בזיהוי מיידי של אמן טרם נשכח את דמותו שפרצה בסערה, אין ספק כי הדרדרות רמת העיצוב היא תוצאה של מכלול דברים אשר התרחשו מחוץ לעטיפה, שבחלקם גם התמקמו עמוק בתוך השירים עצמם.

התמונה בראש הכתבה: "נער שחור עיניים", אלבומו השני של גבי שושן, 1973.
אחת מהעטיפות הישראליות האהובות עליי בכל הזמנים.


שתף

נו, אז מה אתם אומרים? נרשם בשביל להוסיף תגובה?  [ רישום ;לוגין ]
מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©