הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: כתבות
שלום לקפטן
ביפהארט היה אורגני, והחיבור שלו לטבע האדם, ליצירה, לסביבה, היה ישיר ובלתי אמצעי
מאת: Kish בתאריך 22/12/10

שתף

חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
כתבות חדשות
הפסנתר הרומנטי, או: למה דווקא סרגיי רחמנינוב
רחמנינוב היה אדם קודר ושפוף שהפך למלחין חשוב ומוביל בזרם הרומנטי על אף תגובות צוננות שקיבל על יצירות...
כנגד ארבעה בנים
ארבע המלצות פולק לחג
הכל התחיל מצ'יקה עצבנית אחת
רונה גפן מתראיינת
ממצמץ עם אגרופים
שלום לקפטן
ביפהארט היה אורגני, והחיבור שלו לטבע האדם, ליצירה, לסביבה, היה ישיר ובלתי אמצעי
33 ושליש - סיכום תערוכה
העטיפה שנולדה בחטא, כפניה של מוצר מסחרי מני רבים השואפת לקדמו, יכולה בידי האמן המעצב לעורר במאזין את...
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.



דון ואן ולייט, הידוע בכינויו 'קפטן ביפהארט', הלך לעולמו ביום שישי האחרון אחרי מאבק ממושך בטרשת נפוצה.
התרומה שלו למוזיקת השוליים היתה עצומה מבחינת תעוזה ואטיטיוד. מוזיקלית, אולי דרגה אחת פחות. הרבה להקות פוסט-פאנק שאבו ממנו השראה מסוימת, אבל רובן נשארו בעבר, וכולן לא הצליחו באמת להתקרב למהות האמיתית שלו.


בנעוריי הטרום-אינטרנטיים חיפשתי אותו בנרות, אחרי שקראתי המון אודותיו. אמרו שהוא מוזר, שיש בו יופי מיוחד, שהוא שונה ודיסהרמוני, וחשבתי שזה בדיוק מה שיעשה לי טוב בחיים ולדימוי העצמי. שנתיים חיפשתי את Trout Mask Replica, ה-אלבום שהמבקרים הצביעו עליו, ולא בצדק (Shiny Beast, Ice Cream for Crow, Spotlight Kid מומלצים הרבה יותר למתחילים). בכל ביקור בתל אביב היתה גלומה תקווה קטנה, שאולי אולי אולי היום אמצא אותו באוזן. חלמתי עליו. ביקשתי אותו מאנשים שטסו לחו"ל. נאדה.


בגיל 18 הצלחתי להניח עליו את ידיי, במחיר מופקע. כמובן שהסיוט המקושקש הזה הוציא ממני את ה-WTF המתבקש. 80 דקות של רעש לא סימטרי, מתוכו הצלחתי לדלות כשלוש וחצי דקות שמיעות-סבירות. רק האפולוגטיקה וההייפ גררו אותי לענישה העצמית הזאת פעם אחר פעם. בוינג בוינג טםטםטםטם דידילידידילידידילי טווינג. והקול הזה, שנע בין האולינג וולף (ככה לפחות כתבו ברולינג סטון) לבין יוסמיטי סם (ככה זה נשמע לי).


אולי זה היה לטובה. רוב הסיכויים שאם לא הייתי חומד אותו כל כך, אלא שומע אותו בתור עוד אלבום שמורידים בעשרים דקות, לא הייתי משקיע.יש דברים ששווה לעבור פעם אחת. בעקבות הניסיון, או האינדוקטרינציה, כשאני שומע את האלבום היום הוא לא חורק יותר. אבל זה בגלל שהוא תבע, בעקשנות ובבטחון, קטגוריה בפני עצמו, קטגוריית טראוט-מאסק. ובתוך הקטגוריה הזאת, הוא היה בדיוק מה שהוא צריך להיות. חייבים לתת לו את מלוא תשומת הלב. נסו לעשות משהו אחר תוך כדי (קורטני לאב אמרה שזאת מוזיקת הסקס הטובה בעולם, וזה מראה כמה שהיא שקרנית ופוזאיסטית. נסו בעצמכם, באמת, אני בטוח שגם הרואין לא יהפוך את זה לסקסי). וכשבאמת מתמסרים לו, חווים אותו, אז מקבלים ממנו איזה משהו זרחני ופרוע, לא מתפשר, חי. הוא לעולם לא יתחנף לאוזן ויעשה את עצמו נחמד. אם כבר, הוא הראה לי מהי המשמעות האמיתית של מוזיקה שונה ואומנותית, ועד כמה הלהקות ששמעתי עד אז, אלטרנטיביות שכמותן, היו סה"כ די מתנחמדות.




יש מין תהיה כזאת, האם ביפהארט שרלטן, ועד כמה. אני אגיד בפה מלא שכן ולא. המיסטיק שהוא בנה סביבו, מניפולציות של התקשורת וחברי הלהקה, חלקן מאוד לא-כשרות, בהחלט שירת את האווירה הקרקסית של היצירה שלו. זה רוקנרול: כמו שחמאת בוטנים וזכוכית שבורה ושימוש בהרואין הם חלק מהחוויה של ההאזנה לאיגי פופ, כך הפוזה האקסצנטרית-שאמאניסטית שירתה את האמירה של ביפהארט. אבל אגיד גם זאת: ביפהארט היה אורגני, והחיבור שלו לטבע האדם, ליצירה, לסביבה, היה ישיר ובלתי אמצעי.


ביפהארט תמיד הושווה לזאפה, בשל ההיכרות ושיתוף הפעולה בינהם, ואולי גם בגלל ששניהם ווירדוז. אבל זה אולי אומר משהו על הבדידות בשוליים, אם שני יוצרים כל כך שונים נחשבים דומים מבחינה קטגורית. פשוט לא היה שם אף אחד אחר. זאפה היה ווירדו מחושב. הוא היה מותאם-מציאות, ביקורתי, שכלתני, שאפתני, עובר מסך. הוא גם היה קרייריסט, אקלקטיקן, פוליטיקאי, ותמיד היתה תחושה שכל המוזרות שהוא מציג היא תמיד עם רגל אחת בחוץ. כאילו הוא אומר לנו עם הגבות העבות שלו: נכון זה דפוק זה?נכון קטעים איתי? לעומתו, ביפהארט די שמר על סגנון אחיד לאורך הקריירה. למרות שכל אלבום היה בעל צליל מובחן, ובדרכ די מגוון בתוך עצמו, עדיין היה את הצליל-ביפהארט הזה. זאפה כתב עיבודים תזמורתיים ורוק, וצלל לתוך כל סוג של פרודיה סגנונית שהתאימה. הנגנים שלו היו וירטואוזים, ויצירותיו גבלו בטכנוקרטיה (ע"ע ההתאהבות שלו בנגינה ממוחשבת בימיו האחרונים).
גם הנגנים המתחלפים במג'יק באנד של ביפהארט (מעטים יכלו לסבול להיות אותו ליותר מטור/אלבום אחד) היו צריכים להפגין המון יכולת. עם זאת, אותה היכולת היתה, כפי שאמר ביף בעצמו, to unlearn how to play. זאפה דרש מנגניו להיות בקיאים בכל אידיום של כל ז'אנר. ביף דרש מהנגנים לפרק את סגנון הנגינה המקובל ולהתחיל מחדש.



פירוק והרכבה מחדש. כמו ילד-גאון שמתעסק עם שעונים ומכוניות צעצוע, במין משחקיות חסרת מעצורים, שאיננה תלויה במה שיגידו. ריי קודר אמר על ביפהארט, שהאמנות שלו היתה לקחת מוזיקה שמורכבת מחלקים ומרעיונות שונים, ולבנות מהם משהו חדש. וזה כולל את חריקות הפרי-ג'אז, הקפיצות הקצביות של הבלוז, הפוליריתמיקה של בו דידלי, השאגה של האולינג וולף, הפואטיקה הפלסטית של הפסיכדליה, האנרגיה הרוקנרולית, והסלייד-טוואנג של הקאנטרי. כולם מודבקים כולם בעקשנות בצורה מסוימת, לפי הלחן הפנימי של היוצר.


זאת אולי הסיבה שזוכרים דווקא את ביפהארט מכל ההתפוצצות הפסיכדלית של סוף שנות השישים. (היו יותר מוזרים ממנו, חלקם אפילו זכו ליחס או הכרה - רד קראיולה, לדוגמא). הרעיונות שלו היו ייחודיים, וזה הדבר העיקרי שאפשר לשאוב מהיצירה שלו. שלא כמו CAN, למשל, אי אפשר לומר שביפהארט הקדים את זמנו. מה פתאום. הוא היה פרי תקופתו, ולא ניסה להתאים את עצמו אליה. ממילא הוא אף פעם לא באמת התאים לדבר זולת המוזה שלו עצמו. ואם זה לא רוקנרול...


Boing
Pong
Hocus pocus avion
I think of all those people that ride on my bones
I think of all uv those people that ride on my bones
That nobody hears that nobody sees that nodody knows
Sue egypt
Sue egypt

I think of all those people that ride on my bones
That nobody sees that nodody dares that nobody hears that nobody cares
And I think of the dust that collects on the chairs
And under her eyes
And to her eyes
And out her body
And in her body
And in her hairs

Chills quick you
Voices pick you
Crows hex you
Delightsome postal avion
Wizard kiss and all be gone
Seems, dreams, boat to forever
Bolted ether
Creep thu ether feather

Sue egypt
Sue egypt


1941-2010


שתף

נו, אז מה אתם אומרים? נרשם בשביל להוסיף תגובה?  [ רישום ;לוגין ]
מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©