הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: כתבות
ממצמץ עם אגרופים
מאת: אנגלופיל בתאריך 06/01/11

שתף

חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
כתבות חדשות
הפסנתר הרומנטי, או: למה דווקא סרגיי רחמנינוב
רחמנינוב היה אדם קודר ושפוף שהפך למלחין חשוב ומוביל בזרם הרומנטי על אף תגובות צוננות שקיבל על יצירות...
כנגד ארבעה בנים
ארבע המלצות פולק לחג
הכל התחיל מצ'יקה עצבנית אחת
רונה גפן מתראיינת
ממצמץ עם אגרופים
שלום לקפטן
ביפהארט היה אורגני, והחיבור שלו לטבע האדם, ליצירה, לסביבה, היה ישיר ובלתי אמצעי
33 ושליש - סיכום תערוכה
העטיפה שנולדה בחטא, כפניה של מוצר מסחרי מני רבים השואפת לקדמו, יכולה בידי האמן המעצב לעורר במאזין את...
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.


את בילי קורגן אין צורך להציג, ויש מי שיגיד שאני מציג אותו יותר מדי. בשנת 2004 הוציא קורגן את ספר השירה הראשון והיחיד שלו עד כה, Blinking with Fists,‮ ‬שזכה לשבחי הביקורות.‮ ‬ללא הקדמות מיותרות,‮ ‬בחרתי לתרגם ארבע פואמות מתוכו,‮ ‬בתקווה שהדבר יסקרן גם את חובבי הפאמפקינס וגם את חובבי הספרות והשירה לרכוש את הספר.



על עמוד-מאי

מסביב לעמוד-מאי במבט ילדותי
נחפז מבעד לימי סתיו
כורך שמיכות מסביב למסגרות
מביע משאלות בשמיים
לא משנה איפה את עומדת
את עומדת כאן איתי
מתגעגעת לתקופות הפשוטות
מוהלת דם בשמן ורדים
אנחנו עוזבים מוקדם מדי
כדי לרכוש חברים חדשים
אותם לא נזכור

הנהר המטונף זורם

הנהר המטונף זורם
מן השערים בהם אבי פעם עמד
עד לעצי התפוח
מן המראה אל המרזב
אנחנו רצים בפסים של אבק קוסמי
ובחלומות מצחיקים וטיפשיים של חמימות מנופצת
האושר אינו אלא חיוך

אני מבחין בה כאן באוויר הלילה החמים
אני נע חרש, אני לא רוצה שיראו אותי

הנהר זורם דרומה
דרך גטאות וכיכרות מעומלנות של שכונות
ובכל מקום הכלבים מייללים
אני אפילו לא סומך על זמזום קולי שלי כאן
הארעיות שלי רודפת אותי
אך מחשבה זו לבדה מקלה על הלחץ
מן המראות אל המרזבים הגמורים
בלשון ביבים, ליבי מדבר אל הדממה בתוכי
תן לי ללכת לבד, הביתה
בשעה שאורות הבלמים המתים מנופפים בברכת לילה טוב

ממצמץ עם אגרופים
(וסיפורים אחרים על זחלים)

פואמה, אם יורשה:
גלים עדינים עולים
ממש מקצות האצבעות
כל מה שאני נושם הוא שלי
בשמו בלבד
שאלות משנות-צורה
להסיר את העור בעדינות
משולל מין
אני מערבב איגודים בהקרבת הקורבן
הקולות המושתקים כאן
אך הם מסופקים במלואם
מחכים למעידה
שתבוא בבטחה
"הפעם", הוא מכריז בקול
(כיכר-עיר עלומת שם)
"הפעם לא תהיה מעידה"
והקהל, לפי סימן, מתפרץ בפראות כאיש אחד, "הידד"

כשאני ישן הם באים בזוגות
לטפוח על ראשי וללמד פסוקים ישנים
אני מנסה לומר להם שהחיים שלי חוזרים שלא לצורך
כשאני מניח את אצבעי על רקתי על מנת להראות ידיעה
עם חבלות בהיכון אני
ממצמץ עם אגרופים

המקהלה מסתדרת בשורות לשיר
נשימה עמוקה, מוכנים להתחיל
תינוק בוכה שובר את השתיקה
צחוק נבוך מגיע אחר-כך, לפי סימן
"הסדר השמימי", אומר אדם

נופל במורד ארובות, דרך ורידים, יוצא מאיברים
אל תוך יצירות מופת מצוירות בעפר
הדמויות מצוירות במערכה מהממת של מנוחה
רצועותיהן על ידיהן
הן עדיין ממצמצות

שירת ליבי

מגלה עכשיו את שירת ליבי
תחשבי ציפורים במעופן ותתחילי להתקרב
בעוד פנים באות מן החשיכה מוכרות
לברך אותך שוב לשלום
הם פורטים על המיתרים האלה ושרים את הפזמונים האלה שאני מכיר כל-כך טוב, ונשמרים כל-כך קרוב
עכשיו עקבי אחר הציפורים האלה בנאמנות, זכרי את הפנים האלה
מעל נהרות ועמקים ומדשאות רכות עד שאנחנו מגיעים לקצהו של האוקיינוס העצום
הים הכי גדול שאת יכולה לדמיין ויותר
הרימי את ידייך ותני לציפורים האלה להמריא עם המוזיקה המתוקה הזאת

אנחנו עפים במהירות מעל המים האלה
מהר יותר ויותר עד שאנחנו מיטשטשים, ומילותינו מיטשטשות, וזיכרונות דברים אבודים מיטשטשים גם הם
השמש תופסת אותך במעופך
תדמייני את זה מנקודת מבטה של השמש
הציפורים האלה ואת מניעות את מהירות האור מעל התכלת
טוב, לו את היית השמש, גם את היית צוחקת!
לבסוף, לאחר מסע כל-כך נכבד
את מאטה מעל אי בודד, שופע חיים
ועל חופו העקר את מוצאת ארגז חפצים בלוי של מלח
מבריק וחלק משנים של טיפול גס
פתחי את הארגז הזה ותמצאי בפנים
כרטיס ברכה בודד ואת שירת ליבי
גוררת את אותו ארגז חפצים עד כדי אובדן שפיות
דרך חול אל תוך סבך מלא פרחים צפופים וצל
אנו בוחרים בנתיב הנשכח במעלה הגבעה
למעלה לעבר השמש הצוחקת
תופסת את חוכמתו כמו שהוא נתון
אחרי לחישותיהן של רוחות הרפאים ושרידיו של עבר אחר
מטפסים עד לפסגה ממש
כי הזמן לא יעמוד מלכת בשבילנו
אבל הוא יעמיד פנים מדי פעם בפעם
וכאן למעלה, נשכחים, רק את, אני
ארגז חפצים אחד המכיל כרטיס ברכה בודד ואת שירת ליבנו

נורה בודדת מאירה את החדר הזה
חשוך כאן כל הזמן
לו רק לכדה התקרה את חלומותיי וסיוטיי כאחד,
איזה סיפורים היא יכלה לגלות
היא כאן, האחת
האחת שאני אוהב, רוצה, מתכנן, מציל, הכול לצער ליבי
אני אבוד בחדר הזה, אך זהו המקום בו נכתבים כרטיסי הברכה
אתר מחשבתי העליונה ושירי העצוב ביותר
אין כאן ציפורים שיעופו במנוסה
אין אוקיינוסים לעוף מעליהם, אין איים להגיע אליהם
אין שמש שתתפוס אותי בוכה
זוהי מתנת השכחה והריקוד האטום

מגלה עכשיו את שירת ליבי שלי
את צערה ואת המשאלה חסרת השם לה קראתי אושר פעם
מופשטת משמה ומושלכת לראווה
הנורות מתנדנדות, הילדים שרים
התרנגול קורא ואני מבקש שינה
איפה-שהוא מעבר לצלקות והמכוניות הריקות והמסבאות האינסופיות המלאות בתזכורות
אני רוצה לטפס מהחור הזה
ולהשליך את עצמי על הסלעים למטה
אך עדיין זה דורש את הדחיפה שלך
כי דחיפה דורשת כוונה
וכוונה דורשת תשוקה
ותשוקה נרשמת בגוף הזה כצורך
האם את צריכה אותי?
אז תדחפי אותי, אותי ואת ארגז החפצים שלי
הציפורים יבואו אחריי למטה

משחזר את הצעדים, עד לתקרה
חזרה דרך הנורה, אל תוך חוטי החשמל
ומחוץ למנהטן
יוצא מצד אחר
לילד, חלום
כרטיס ברכה משורבט עם חיבוקים ונשיקות אם האמת חייבת להיאמר
מגלה עכשיו את שירת ליבי
זעם והחופות שהוא צובע
והציורים שהוא ממסגר
וכלובו האמיתי, אני

שתף

נו, אז מה אתם אומרים? נרשם בשביל להוסיף תגובה?  [ רישום ;לוגין ]
מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©