הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
אינפקציה :: ככה מפנקים
mci, 2000    [אלבום]
גם היום, חמש שנים אחרי, קשה לי למצוא אלטרנטיבה ישראלית ראויה למה שאינפקציה עושים. האלבום הזה עדיין רחוק שנות אור מלקבל את הקרדיט שהוא היה צריך לקבל אי שם בשנת 2000, אבל תמיד כיף לחזור אליו, ולגלות שכמעט כל מה שתשמע, אחרי שתסיים לשמוע את האלבום בפעם הכמעט-עשרת-אלפים, ישמע לך מתון מדי, לא מספיק מטורף
מאת: עומר לוגסי בתאריך 21/05/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
ברי סחרוף
ברי סחרוף -
בהופעה
1993-2002
עינב ג'קסון
כהן

עץ נופל ביער
עידן רייכל
הפרויקט של
עידן רייכל
טליה אליאב
קוד הזכרון
hadara levin
areddy

the move
רוקי בי
ניצחון
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 8.8 (18 מדרגים)

קונים הכל
רוצים גם?
יש הרבה ששרים על רומנטיקה ומערכות יחסים, הרבה ששרים על רגשות, דיכאונות וסתם מצבי רוח מוזרים, קצת פחות ששרים מחאה וביקורת... ויש את אינפקציה. יש הרבה שמנגנים רוק שקט, הרבה שמנגנים כאסח, הרבה שמשתמשים בהיפ-הופ או הפקות אלקטרוניות ממיליון ותשע-מאות אלף תתי-ז'אנרים... ויש את אינפקציה. אינפקציה לא משתייכת לאף אחת מהקבוצות האלה של ההרבה, אבל בעצם משתייכת לכולם.

איך שלא תסתכלו על זה – הם יוצאי דופן. יוצאי דופן בגיוון המוזיקלי, במילים, בגישה. בכלל, עושה רושם שמה שאחרים בחיים לא יעזו לעשות – אינפקציה עושים באופן טבעי לחלוטין, בלי שום רסן. זה מה שעושה את אינפקציה להרכב שאני כל כך אוהב ומעריך: אין גבולות. אפשר לשיר על כל דבר, כולל סתם נונסנס, אפשר לשלב כל סגנון עם כל סגנון, ומי שחושב שזה כבר עבר כל גבול, לא מבין מה מחכה לו בשיר הבא.

הכל מתחיל בככה מפנקים – העטיפה, השיר והאלבום. על העטיפה – זוג ילדים חמודים עם ''קישוטים'' שקיבלו במתנה מההורים. זה יכול היה להיות אחלה פרסום חוצות נגד אלימות במשפחה. העטיפה היא מה שעוטף לא רק את השיר הראשון, אלא את האלבום כולו: אלימות וטירוף, שמתוארים בצורה תמימה וילדותית, שירים שבהם מצבים פסיכיים מתוארים בתמימות ובחוסר מודעות. כזה הוא האלבום: שופע ציניות, הומור שחור ואלימות פיוטית. ואת כל החגיגה הזו מתחיל השיר הראשון, ''ככה מפנקים''. התיאורים מלווים במנגינה מקסימה ומלבבת ממש, שלא תואמת את המילים באופן פשוט מדהים: ''בכיתה שאלו איזה צבע יש לברזל / ורק אני כתבתי אדום'', ''אבא קנה לי דוברמן במיוחד בשבילי / שבכל דקה ושלושים יוריד לי ביס לפנים''. ההתאמה בין הנגנים המצוינים של אינפקציה לבין השירה של ניר טרטר משדרגת את האלבום הזה והופכת את הטירוף שלו לכפול: לא רק במילים, גם בצלילים.


מתוך הקליפ ''אלטאזעכן''



''מסעדות דגים'' הוא מהקטעים המאסיביים השניים האלה, שתמיד דוחפים אלבומים קדימה. במקרה הזה גם הוא עושה את העבודה: נונסנס טהור, כמו שרק אינפקציה יודעים לעשות, מלווה בתצוגת מטאל אנרגטית מבטיחה. ''אציטון'' הוא דוגמה מצוינת לגיוון המוזיקלי של האלבום – שיר Fאנקי אנרגטי, שמשתמש בנוסחה שמוכרת מהרבה שירים של הלהקה, אבל רחוקה מלהמאיס את עצמה: השיר מתחיל ב''בואי ונשב על כוס קפה, נדבר על העולם, כמה שהוא יפה'' בצלילי Fאנק נוגים, וממשיך במעבר חד לכאסח עם ''שמתי בקפה אציטון, וחומר נפץ מחובר לשעון, תצרחי ותצעקי מה שתרצי, כי רק בסוף תתפוצצי''... אז כמו שהבנתם, זה מתחיל בעולם יפה ונגמר בפצצות לפנים, וככה זה ברוב השירים.

''בקבוק עלי'' הוא ללא ספק ה-להיט של האלבום הזה, והוא מציג נהדר את הפוטנציאל של אינפקציה לעשות, מתישהו, קרוס-אובר מטורף, אם הם רק היו רוצים (וברוך השם, נראה שהם לא). שיר מצוין וכייפי שרק מוסיף לחגיגה. ''שוקי'' הוא קטע סיפורי נוסף על ילד חסר אונים, רק שהפעם הביקורת היא כלפי יצר הרוע הילדותי הידוע לשמצה. אם הטרנד הנוכחי הוא להראות ילדים שטניים בסרטי אימה יפניים, כנראה שאינפקציה חשבו על זה כבר בשנת 2000. ''זכוכיות'' הוא שיר זוגיות סדיסטי (''בואי ואתן לך המון זכוכיות על הלשון, אלחש לך מילה, תקבלי מזה בחילה, אל תהיי עצובה, אני אשלח לך מכתב לעולם הבא''), שנותן בראש לכל שירי האהבה המתקתקים למיניהם.

על ''עיר המטאל'' שמעתם? השנה היא 2000, המקום הוא פתח תקווה, והשיר הנושא את שם העיר עובר מיד לאוזן והופך לסוג של המנון עירוני. אנחנו, קבוצה קטנה של פתח-תקוואים חסרי מעש, מאמצים בחום את השיר, שמתאר באופן כל כך צודק את המקום בו אנחנו חיים. במהרה צוברת הלהקה תאוצה ובזכותה ובזכות השיר הזה זוכה העיר לכינוי הנצחי ''עיר המטאל'' בידי שדרני הרדיו הקרועים של ''עסק שחור'' (לירון תאני וקוואמי), שהפליאו בחיקויי צרחות והארדקור של ''פתח-תקווווה'' בכל תוכנית ותוכנית. בקרב מאזיני התוכנית מדובר בנוסטלגיה שלא תישכח. השיר מתחיל במנגינה שקטה, והדיסטורשן נכנס רק כשהבחור טורח לציין את העובדה הפעוטה, שהוא פשוט גר בפתח תקווה.


אינפקציה בהופעה [מתוך פורום הלהקה בהיידפארק]



''טניס'' הוא ביצוע מבריק למשהו שתמיד רציתי לעשות: לקחת מילה אחת שלא קשורה לכלום, ולעשות ממנה מחזמר. ''ורד'' ו''נקרופיל'' הם השיא של הטירוף באלבום הזה, במיוחד האחרון (''לא איכפת לי מה כולם אומרים כי את כל כך יפה, לא איכפת לי שרופא קבע כבר את מותך לפני שנה ולא איכפת לי שאת סתם גופה''). אחרי הנקרופיל בא ''הברוך של סלקום'', גם הוא מהקטעים המגוונים-מוזיקלית של האלבום, שמוכיח את רמת הנגנים בהרכב.
את האלבום סוגר קטע אינסטרומנטלי אנרגטי מטורף בשם ''פירמידות'', בו מבצעת תמי טרטר, אחותו של (שהיא אגב, זמרת אופרה מקצועית), סוג של אופרה חסרת מילים.

גם היום, חמש שנים אחרי, קשה לי למצוא אלטרנטיבה ישראלית ראויה למה שאינפקציה עושים. האלבום הזה עדיין רחוק שנות אור מלקבל את הקרדיט שהוא היה צריך לקבל אי שם בשנת 2000, אבל תמיד כיף לחזור אליו, ולגלות שכמעט כל מה שתשמע, אחרי שתסיים לשמוע את האלבום בפעם הכמעט-עשרת-אלפים, ישמע לך מתון מדי, לא מספיק מטורף. את כל זה מלווה ההרמוניה המצוינת בין הנגנים, שמפליאים לעשות זיגזגים בין סגנונות ויוצרים קרוס-אובר כמעט מושלם בין רוק מתקדם לבין כל מה שבא ליד. הגיוון המוזיקלי יוצא הדופן, המילים, ההגשה של טרטר והאווירה הכללית של האלבום, כל אלה עושים את ככה מפנקים לאלבום מבריק ומעל לכל, אלבום חד פעמי.
שתף
אלבומים קשורים:
mr. bungle :: mr. bungle ||| mr. bungle :: disco volante ||| אינפקציה :: בכיף |||

אמנים קשורים:
פאנקייק || שייגעצ || 

סגנונות נוספים:
רוק עברי | Punk | Heavy Metal | Funk-Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©