 רוצים גם? |
|
 |
''אלה הם, אלה הם,
אלה הם חלומותיך, אלה אהבותיך,
אלה משאלות לבך, אלה הם.
אלה מעשי ידך, אלה פשעי נפשך,
אלה באי משתך, אלה הם...''
(''אלה הם'')
קשה להתווכח עם זה - יש משהו קצת יומרני, אליטיסטי משהו, בבעירום של מיקי שביב. סיבות לא חסרות: אלבום שהוקלט בהופעה חיה, רק מיקי והגיטרה, ללא עיבודים וללא הפקה, רק רוק'נ'רול (בלוז, אפילו) נטו; האלבום הוקלט ב''האוזן השלישית'', חנות שהיא מוסד, מותג שהוא שם-דבר, שם נרדף לאיכות, למוכרים שמסתכלים עליך בזלזול של ''אתה בחיים לא תבין כמונו במוסיקה'' ואתה מת להיות שם במקומם, מקום שנותר בדיוק כפי שהיה כשנפתח – קטן, דחוס וקסום; הבחירה בשירים לא קלה ולא ידידותית – יש שם אלתרמן (!!!), ופי.ווי. קינג וריצ'רד רוג'רס, ויש את הטקסטים והלחנים של מיקי שביב שהם מין שילוב כזה של בלוז אמריקאי מחוספס ונגיעות ישראליות עמוקות ואמיתיות. בקיצור, כל-כך לא פשוט, כל-כך לא שייך לכאן, כל-כך מדהים. עמוק כמו שהוא יומרני, ממש כמו ש
שלומי שבן כל-כך רוצה להיות.
מדהים, כי אולי רק אחד כמו מיקי שביב, שהיה שם ועשה את זה וליווה את ההוא והקליט עם ההיא והלך להיות חוטב עצים ביערות בסוף העולם שמאלה של יבשת אמריקה וחזר וחי עם מיקה קרני בסוף העולם שמאלה של ישראל, רק הוא יכול לכתוב שירים נפלאים כמו ''כמעט'' או ''אלה הם'', לתרגם את ''ואלס הטנסי המופלא'', לשלב את ''אינך יכולה'' של טהר-לב ו
קראוס עם ''ירח כחול'' של רוג'רס. אפשר להגדיר את בעירום במלה אחת: נשמה. יש המון נשמה באלבום הזה, היא נושבת דרך הקול הנפלא שלו, דרך הגיטרה החמה והמלטפת, דרך הטקסטים, דרך ההגשה, דרך הלחנים.
שביב לא מחפש הנחות – זה ברור. אין כאן שירים ישנים, להיטים של ''טנגו'' או קאברים מרעישים. בעירום מציג בעיקר חומרים חדשים של שביב, שצריך לומר את האמת – לא היה לו המימון להקליט אותם כמו שצריך. אז במקום זה הוא הביא אותם לקהל קטנטן, פחות משעה, ובכל זאת הוא מצליח, לבד, בעירום, להיות ענוג ועדין, קסום ומתוק, לכתוב כל-כך יפה ולהלחין אפילו יפה יותר. מעולם לא היתה הקלישאה ''אלבום קטן-גדול'' כל-כך מתאימה. רציתי לכתוב שכנראה זה מה שלומדים ביותר מ-25 שנים של קריירה ענפה, אבל נראה לי שרק יחידי סגולה מגיעים לזה. כי צריך להיות כזה, מבטן ומלב, רגיש, עמוק, עדין. וצריך להיות אמיץ, להיכנס ככה לחנות מוזיקה ופשוט להופיע, וצריך להיות ווינר, לצאת כזה גדול מדבר כל-כך קטן ופשוט. שביב הוא כל אלה ועוד, ולכן אני מציע לכם לאמץ אותו עמוק אליכם, קרוב ככל שאפשר, בעירום אפילו. רק ככה, עור לעור, אפשר להתחבר אליו עד הסוף, ולתת לו לסחוף אותכם אל האושר שהוא-הוא מוסיקה. כמעט.
''אומרים שזה גומר אותך
אומרים לי שהסוף מאחוריי
מלאך אחד הזהיר אותי בפרט
זה היה כשמתתי
כמעט''
(''כמעט'')
