הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
digital_me :: הא!
קלצונה, 2004    [אלבום]
ליברובסקי, שמדלג פה בין סגנונות מוזיקליים, שירי ראפ לסקצ'ים, סקרצ'ים, סמפלים, קטעי מעבר אינסטרומנטליים וסתם כל מיני שטויות, מוכיח את עצמו כמפיק עם הרבה כשרון והשפעות חיוביות. אם הוא ירצה וישקיע בכך, אין שום סיבה שהוא לא יהפוך למפיק משמעותי גם בעולם המוזיקה הישראלית המיינסטרימית ו/או בעולם המוזיקה הישראלית האלטרנטיבית
מאת: אליסף דעואל בתאריך 01/08/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
אוטו מניאק
אוטו מניאק
חנן יובל
סידור אישי
כינורו של
רוטשילד

אבדון דאב
אלי לס
נוף פשוט
ארז הלוי
השער נפתח
lemmus lemmus
lemmus lemmus
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 7.5 (4 מדרגים)

רוצים גם?
[ראשית כל ולמען האתיקה העיתונאית, אציין שדיגיטל_מי הוא שי ליברובסקי, הוא h2s, כתב ודמות מוכרת לגולשי ''השרת העיוור''.]

''הא!'' הוא אלבום חדשני בכל הקשור להיפ הופ ואלקטרוניקה ישראלית. מדובר באלבום שכל כולו נסיונות סמפלר, מחשב ומיקרופון. קצת ראפ, טיפ טיפה שירה, קצת סיפורים וזיוני שכל, קצת דאחקות, המון המון סמפלים, קטעים אלקטרוניים אינסטרומנטליים הזויים, מקצבים שבורים ומה לא... דיגיטל_מי הצליח לדחוס הרבה אל תוך חצי השעה של האלבום הזה, וכשמסתכלים על התמונה המלאה מקבלים אלבום שהוא אכן אקספירמנטלי, הזוי בקטעים מסוימים, אפילו קצת מעצבן, אבל בהחלט חינני ומגניב ואפילו משמעותי.

שי מגבה את עצמו בהרבה חברים בדיסק הזה, רשימת האורחים מכילה גם אורחים מוכרים יותר יחסית (בעולם המוזיקה האלטרנטיבית, כמובן) כמו סגול 59 או נתי אורנן מ''קבוצת גוטל בוטל'', וגם מוכרים פחות כמו ''המחמדזמרים'' או יפתח דור וזוהר קרפ, חבריו של שי מהרכבם המשותף ''תרגיל המאוורר'', או דמויות בכלל לא מוכרות, שכמה מילים שהן קישקשו זכו להכנס לדיסק. החבר'ה האלה בהחלט יכולים לשמש כאנטיתזה מאוד מתוחכמת ומוצלחת על משפחת הת.א.ק.ט של סאבלימינל ושות'. נוכח כמות החברים הגדולה, אווירת הסחבקייה מאוד מורגשת. יש קטעים שנפתחים כששומעים את הגיחוך של החבר'ה שעומדים לשיר. בהתחלה זה קצת הפריע לי, הרגשתי שהאמנים קצת מזלזלים בי. הרגשתי שהם היו יכולים להקליט עוד פעם את הקטע ולעשות אותו נקי יותר או מוצלח יותר. אבל מתישהו הבנתי שכנראה זה בדיוק מה שליברובסקי ניסה לעשות מהדיסק הזה. לא אלבום היפ הופ מצוחצח ומופק בקפידה אלא אלבום נסיוני, בוסרי ומגניב בדרכו המיוחדת. אפילו בשמו המלא של האלבום רשום במילים ברורות: ''הא! (נסיונות סמפלר, מחשב ומיקרופון)''.


מי עשה עלי אנטיתיזה ולא קיבל מכות?



ההשפעות של ליברובסקי ברורות, עולם ההיפ הופ השכלתני והמוזיקה האלקטרונית הנסיונית משפיע עליו עד מאוד. לפרקים האלבום קצת נשמע כמו גירסה ישראלית לתוכנית הסטים האגדית של נינג'ה טיון, ''סוליד סטיל'', רק בגירסת הסחבקייה. הפתיחה של הדיסק הזכירה לי קצת את הפתיחה של Endtroducing המופתי של די.ג'יי שאדו. משמעותית במיוחד עבורי היתה אחת השורות שסגרו את קטע האינטרו: ''אני עושה מוזיקה אלקטרונית, אז אנשים חושבים שאני די.ג'יי''. מהרגע ששמעתי את המשפט הזה היה ברור לי שאני לא עתיד לשמוע אלבום שכל כולו הזוי עם ליריקה חסרת משמעות. משפט כזה, מצחיק ככל שיהיה, הוא ללא ספק משפט שמביע ביקורת, משפט שמוכיח שלאמן יש גם אמירה ולא רק חשק לעשות דאחקות עם חברים שלו.

ואכן, הדיסק כולל בתוכו קטעים עם לא מעט מחאה, אבל פה גם מתגלה אחת הבעיות של האלבום. השילוב בין ההפקות ההזויות והמתחכמות של ליברובסקי לבין הפלואו וההגשה של הראפרים והזמרים בדיסק לא תמיד עובד כמו שצריך. כך למשל ברימיקס שהכין שי לסגול 59. השיר המקורי שעוד לא שוחרר בצורה מסחרית, מולבש פה על ביט מיוחד ומאתגר אך שאינו יושב טוב עם הראפ עצמו. בנוסף מהירות השירה של סגול הוגברה ברימיקס כך שגם אחרי כמה האזנות לא ממש הצלחתי לקלוט את המילים וזה עוד בשפת האם שלי... גם ב''הכול בכסף'', בו שי עצמו ויפתח דור שרים שיר מחאה על נושא הכסף, קשה להבין את המילים. למרות המחאה והמטען שיש בנושא רגיש כמו כסף, החבר'ה נגררים מהר מדי לאווירת הפנאן והדאחקות. נתי אורנן, לעומת זאת, מביא אותה ב''פריים טיים'' בקטע מחאה מעולה על תרבות הרייטינג, ולדעתי זהו הטראק המוצלח באלבום. נתי שר בקול ברור למדי מאחורי ביט הזוי ומתוחכם ומצליח להעביר את המסר שלו חד וחלק.

מלבד השירים המחאתיים הדיסק כולל בתוכו גם הרבה קטעים הזויים, סתם אינסטרומנטליים או בעלי מלל שנראה חסר כל פשר. בולט במיוחד ביניהם הוא ''היום האחרון שלי בת''א'', בו במשך שבע דקות מספר בחור בשם אדם על יום הזוי שהיה לו בת''א. הקטע, שמתחיל בהתחלה בעירום מוזיקלי, מתעטף לאט לאט בביטים של ליברובסקי וגורם ללא מעט חיוכים אצל המאזין.

האלבום הזה, על אף אורכו הקצר מאוד, מגוון ועמוס. ליברובסקי, שמדלג פה בין סגנונות מוזיקליים, שירי ראפ לסקצ'ים, סקרצ'ים, סמפלים, קטעי מעבר אינסטרומנטליים וסתם כל מיני שטויות, מוכיח את עצמו כמפיק עם הרבה כשרון והשפעות חיוביות. אם הוא ירצה וישקיע בכך, אין שום סיבה שהוא לא יהפוך למפיק משמעותי גם בעולם המוזיקה הישראלית המיינסטרימית ו/או בעולם המוזיקה הישראלית האלטרנטיבית. ולא, זה ממש לא אלבום ההיפ הופ שיביא אותו לחוזה ב-NMC. נכון לעכשיו, אין מצב שחברת תקליטים גדולה תעדיף סיפורים על יום הזוי בעיר הגדולה מאשר המנוני היפ הופ ציוני בשקל ושירי הלל להיקף המותניים של הבחורות במועדונים. אבל אם וכאשר דיגיטל_מי יזכה לחשיפה לה הוא ראוי, יוכלו מוקיריו לנופף בדיסק הזה ולהגיד שהם חזו את זה כבר קודם. הם ידעו ראשונים שמשהו טוב מתרחש פה בשוליים, במקום שבו לא אופנתי לענוד שרשר מגן דוד זהוב.
שתף

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©