הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the arcade fire :: funeral
merge, 2004    [אלבום]
מכל להיטי השנה האחרונה, אפשר לומר כמעט בוודאות שהאלבום הזה יישאר. יש בו את התכונה החמקמקה שהופכת אלבום טוב לקלאסי. כנראה מכיוון שהוא מגולל בתוך עשרה שירים כל כך הרבה צבע, ניגודים ורגש, והוא עטוף במקצבים וגיטרות שכל כך אופנתיים היום
מאת: goraly בתאריך 03/08/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the beach
boys

pet sounds
the breeders
title tk
rush
2112
the silver
mt. zion
memorial
orchestra and
tra-la-la
band

"born into
trouble as
the sparks
fly upward"
mark lanegan
field songs
u2
achtung baby
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9.3 (19 מדרגים)

מות - אין, חיים - אאוט
רוצים גם?
אפשר כמובן להסתכל על האלבום הזה מבחינה מוזיקלית נטו, ועדיין לצאת מרוצים. אבל במקרה של The arcade fire, קשה להפריד את האלבום מהסיפור. למעשה, נראה שהלהקה הקנדית מעולם לא התכוונה להפריד ביניהם. הסיפור טרגי, אבל אם מותר להיות ציניים לרגע, הוא גם אחלה מקדם מכירות.

הכל החל כאשר במהלך חורף אחד קשה ב-2004, במהלך ההקלטות של האלבום, חברים וקרובי משפחה של הלהקה לא הפסיקו למות. ב-allmusic מצוינים ארבעה, השמועה מדברת על יותר (האלבום הוקדש ל-9), והאגדה כבר מספרת שהכל קרה במהלך שבוע אחד (כנראה רק אגדה). בחוברת של האלבום שומרת הלהקה על ערפול, אולי כי זו באמת כבר חדירה לפרטיות ואולי כדי להעצים את המיתוס. בכל מקרה, הטרגדיות חלחלו, והלהקה החליטה לעסוק בנושא הכאוב של המוות ואף לקרוא לאלבום ''לוויה''.

מכל להיטי השנה האחרונה, אפשר לומר כמעט בוודאות שהאלבום הזה יישאר. יש בו את התכונה החמקמקה שהופכת אלבום טוב לקלאסי. כבר אחרי חצי האזנה אפשר כבר לזהות שזה לא עוד אלבום, זה ה-אלבום של השנה. ויש לכך סיבה אחת מרכזית.
יש אלבומי מוות מעולים. יש גם אלבומים שמחים מצוינים. הגדולה של האלבום הזה הוא השילוב הבלתי אפשרי שעושה אותו למטריד במיוחד. הקלישאה של המבקרים על הדיסק היא שהמוות מעולם לא נשמע אופטימי כל כך. זה אכן מראה על גדולתה של הלהקה, שבחרה להתמודד בצורה לא שגרתית עם נושא כאוב כל כך, אבל האלבום אופטימי רק לכאורה.

ההתחלה היא סאגה בת ארבעה חלקים שנקראת ''Neighborhood'', המתארת תחזית אפוקליפטית של סוף העולם. הקטע הראשון, ''מנהרות'', הוא מין שיר אהבה מתוך ההריסות: ''אחפור מנהרה מחלוני לחלונך'' - רמז להריסות ולקברים - נקודת המוצא של האלבום. השיר הוא שיר אהבה אישי, חלק מהסיפור מאחורי הקלעים הוא חתונתם של הזוג המוביל ווין בטלר ורג'ין שסיין, נקודת אור בתוך כל הטרגדיות. החלק השני, ''לייקה'', כבר יותר מטריד. סיפור מוזר על האח הגדול אלכסנדר שננשך על ידי ערפד והתחרפן.


...and then there were four



אחרי פאוזה עם שיר צרפתי למחצה, האפוקליפסה חוזרת עם השיר הכי טוב באלבום - ''Powers out''. הקצב כובש ומכריח אותך להיכנס לתוך הסערה. סוף העולם הגיע. אין חשמל, אין אור, ילדים מתים ואתה לא יודע אם לבכות או לרקוד. השיר הזה הוא לא סתם הכי טוב בדיסק, הוא גם השיר הכי טוב שיצא השנה. הוא מתעלה בכמה דרגות מעל כל הלהיטים הצפויים, מצליח בחמש דקות להכניס כל כך הרבה דרמה. הכל על מקצב תופים אובססיבי עם גיטרות עצבניות וכינורות מרגשים. הסאגה מסתיימת עם“7 kettles” , בשקט בשקט, השכונה אחרי ההריסות, הרבה ייאוש עצור.

השיר ''Crown of love'' הוא שיר אהבה פוסט-טראומטי די נחמד עם פוטנציאל להיטי (מאוד מיינסטרים), אבל שיאי האלבום שמורים לסוף. ''Rebellion (lies)'' הוא שיא הכעס, הם כבר לא מתמרדים סתם כנגד אופי האדם ודרך החיים, הם יוצאים כנגד הטאבו האחרון – החלומות שלנו. ''בכל פעם שאתה עוצם עיניים - שקרים'', ''שינה היא כניעה''. הם מפצירים בנו לא להתחבא מתחת לסדינים ולא להשלות את עצמנו שקלישאות כמו שמש או ירח מסמלות אופטימיות. דיכאון טוטאלי... אבל רק אם אתם מתעמקים במילים! השיר מנוגן כמו מארש גאה, שממש עושה חשק להצטרף למרד. כבר אמרתי שזה אלבום גדול?

השיר האחרון, “In the backseat” הוא שיא הכאב. החיים מומשלים לנסיעה במכונית, ורג'ין הסולנית שרה/ בוכה כמה היא אוהבת לשבת במושב האחורי, בלי אחריות, פשוט ליהנות מהנוף. המשפט שללא ספק מסכם את הכל בצורה מרגשת עד דמעות הוא ''כל העלים נושרים מאילן היוחסין שלי'', ואיתו אנו מתרסקים לעובדה שמעבר לאלבום טוב, מדובר בכל זאת באלבום על מוות. על טרגדיה שקרתה באמת. הפזמון מצמרר: ''אליס מתה בלילה, למדתי כל החיים לנהוג...''. אכן, הרבה יותר כיף לשבת במושב האחורי, אבל החיים הארורים האלו מכריחים אותנו שוב ושוב להחזיק בהגה.

בהאזנות ראשונות האלבום זורם, מהנה ומעניין. לאחר האזנות רבות אפשר להגיע למסקנה שאולי לא כולו מחזיק כיצירה אחת, אבל ניתן לקחת ממנו שלושה שירים: “Tunnels”, “Power’s out” ו-''In the backseat”, מדובר בשירים על זמניים. כולי תקווה שיבואו על הלהקה ימים טובים יותר, אבל ישנה גם תקווה שהם ימשיכו ליצור יצירות מופת. לצערנו, זה לא תמיד הולך ביחד. נותר רק להיכנס לאוטו ולהמשיך בחיים. נדליק את הרדיו ונקווה לשמוע שירים טובים. זה טאבו שהם לא שברו. שיר טוב הוא אמת טהורה.
שתף
אלבומים קשורים:
pixies :: doolittle ||| muse :: absolution ||| franz ferdinand :: franz ferdinand ||| interpol :: antics ||| bloc party :: silent alarm |||

אמנים קשורים:
clinic || godspeed you black emperor! || interpol || the mars volta || pixies || radiohead || franz ferdinand || bloc party || 

סגנונות נוספים:
Rock & Roll | Experimental Rock | Indie Pop | Alternative Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©