הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rap\Hip-Hop
2pac :: me against the world
death row records, 1995    [אלבום]
למי שרוצה להבין מה עומד מאחורי הכושי המפחיד הזה שהסתכסך עם כל מה שזז, למי שרוצה הוכחה שראפ ואפילו גנגסטה-ראפ זה לא רק קללות וזיונים, וגם למי שסתם רוצה לשמוע ראפר בשיא פריחתו הרגשית והיצירתית, Me Against The World הוא אלבום חובה
מאת: אליסף דעואל בתאריך 07/09/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
madvillain
madvillainy
פרודוקס
תחיית המתים
outkast
stankonia
common
like water
for chocolate
the roots
phrenology
eminem
the slim
shady LP
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 7.4 (5 מדרגים)

שיטי שיטי בנג בנג
רוצים גם?
''טופאקון'' הוא כינוי גנאי בקרב חובבי היפ הופ. הכינוי ''טופאקון'' מוצמד לחובבי היפ הופ (צעירים בעיקר) שכל מה שהם שומעים נע סביב טופאק אמארו שאקור. וגם אני בתור ילד הייתי טופאקון, ואפילו כבד למדי. ניסיתי להשיג כל בוטלג עלוב שלו שיצא אחרי מותו, הייתי מתחרה עם חברים למי יש יותר mp3 נדירים שלו במחשב. הייתי מתלהב מכל רימיקס שאיזה די.ג'יי מעפן הכין עם סמפלים שלו, וכמובן שסירבתי בתוקף לשמוע את המוזיקה של האויבים מהמזרח ובמיוחד של האויב הגדול נוטריוס ב.י.ג (רק לימים הבנתי שהוא הרבה יותר מגניב...).

עם הזמן הצלחתי להתפתח אל מעבר למוזיקה של הגנגסטר ראפר המוכשר מקליפורניה. אבל כשאני חוזר אל Me Against The World, אלבומו הרשמי הרביעי. אני לכמה רגעים שוב אותו ''טופאקון'' שהייתי פעם.
התקשורת אהבה ליצור לטופאק שאקור תדמית של עבריין (''Thug'', כמו שנהוג להגיד בסלנג של הראפ) כבד שיודע רק לקלל ולשיר על כמה שהוא אוהב לזיין (בחורות וראפרים מהמזרח). אבל המילים הקשות של טופאק לא באו משום מקום. טופאק פשוט חי את חייו של הגנגסטר השחור המצוי. הוא הכיר מהמקום הכי כואב את קשיי חייו של אפרו-אמריקאי בארץ האפשרויות. הוא הסתכסך עם המשטרה פעמים רבות ובגיל 20 כבר ישב בכלא 8 פעמים. הוא היה חלק פעיל ומרכזי בכל הסכסוכים הבלתי פוסקים בין הראפרים של החוף המזרחי לראפרים מהחוף המערבי, וכמעט תמיד הוא היה שם כמעט לבד. הוא נגד העולם.

ב-30 לנובמבר 1994, נורה טופאק חמש פעמים במהלך מה שתיארה המשטרה כשוד, שבו גם נשדדו ממנו תכשיטים בשווי של 40 אלף דולר. טופאק אמנם לא ייחס בצורה ישירה את ניסיון ההתנקשות לביגי ופאף דדי (שבאותה תקופה עוד היו חברים שלו), ששהו במקום, אבל הוא כן האשים אותם בכך שלא הזהירו אותו מהירי הצפוי, שלא הגישו לו אף עזרה מיידית ושאף לא נראו בכלל מוטרדים מהפציעה הקשה שלו. נסיון ההתנקשות הזה היה תחילתו של הסכסוך המתוקשר והעקוב מדם בין טופאק לביגי, שהתפתח לסכסוך רחב היקף בין הראפרים מהחוף המערבי לראפרים מהחוף המזרחי. טופאק עצמו שרד בדרך נס את היריות והצליח להשתקם במהירות מפתיעה.


טופאק, לבד, מחזיק מעמד



Me Against The World נכתב לאחר אותו נסיון התנקשות. האלבום שוחרר כאשר טופאק ריצה עונש מאסר על בעילת קטינה. אפשר היה לחשוב שאלבום שכזה יראה כמו אוסף של רצועות Diss, דוגמת ''Hit Em' Up'', בה טופאק נכנס בכל דבר שחור שזז בצד המזרחי של ארה''ב. אבל טופאק מוכיח את עצמו, לפחות באלבום הזה, כדמות הרבה יותר בוגרת. במקום אלבום שכל כולו ''פאק ביגי'' אנחנו מקבלים את אחת היצירות העוצמתיות והחושפניות ביותר שהביא לנו עולם הגנגסטה-ראפ. לא עוד שירים על כמה כיף להרוויח כסף, לשגל בחורות ובו זמנית לפוצץ לאויבים את הפרצוף. זה לא שהדיסק הזה נטול מילים כמו: Fuck או Pussy, אבל טופאק משתמש בהן פשוט כי אין מילים מתאימות יותר לשקף את אורח החיים הקשוח והמטורף שבו הוא חי. השירים ב-Me Against The World חושפים את טופאק העירום. בלי כל השרשרים, הקעקועים וחליפות הפימפ, אנחנו נשארים עם אדם רגיש, פואטי, עם המון חוכמת רחוב. אדם שמודע לחיים המטורפים אליהם הוא נכנס, אך יודע שהוא כבר לא יוכל להתחמק מהם. וגם לא מהמוות שאורב לו בכל פינה.

טופאק מתעמת הרבה עם המוות באלבום הזה, ועם הפחד הגדול שלו ממנו. מיד לאחר האינטרו, שכולל סימפולים של מהדורות חדשות על אותו נסיון התנקשות, מגיע השיר ''If I die 2nite'', בו טופאק אמנם משלים עם העובדה שהמוות שלו הוא כנראה רק עניין של זמן, אבל בהחלט מפחד ממה צפוי לו מיד אחר כך. זה מתבטא בצורה חזקה בשורות:

''And I hope I'm forgiven for Thug Livin when I die
I wonder if heaven got a ghetto for Thug niggaz
A stress free life and a spot for drug dealers''


הפחד של טופאק מהמוות והתחינות החוזרות והנשנות שלו לאל לחון אותו בעולם הבא על אף חייו כפושע בעולם הראשון, הן מוטיב חוזר באלבום ומופיעות בצורה בוטה וחודרת גם בשירים ''Lord knows'' ו-''Death Around The Corner''. או בצורה מדויקת, כמו שהוא אומר בשיר ''So Many Tears'':

''I shall not fear no man but God
Though I walk through the valley of death
I shed so many tears (if I should die before I wake)
Please God walk with me (grab a nigga and take me to Heaven)''


ד'ה קינג האז לפט ד'ה בילדינג... או שמא?



השיר עצמו הוא אחד מאותם שירים באלבום בהם טופאק תופס לעצמו דמות שלא כל כך נפוצה בעולם הגנגסטה ראפ: דמות של מחנך. בשיר הזה אמנם טופאק מדבר אל מול האל ומתנצל על חייו הפרועים, אבל נוכח ההנחה שחוץ מהקב''ה גם הרבה בני נוער ישמעו את הדיסק, ברור פה שטופאק בעצם אומר לכל אותם צעירים ''תלמדו, תעבדו, אל תלכו בדרכי, אם אתם לא רוצים בגיל 23 להיות כבר אחרי נסיון התנקשות''. מי שצריך הוכחה נוספת לדמות החינוכית שטופאק עוטה עליו באלבום הזה, ימצא אותה בשיר ''Young Niggaz'', אותו מקדיש טופאק לכל אותם אפרו-אמריקאים צעירים שמנסים להיות גנגסטרים.
''Put down the guns and have some fun nigga''
כך בפשטות הוא מבקש מכל מעריציו הצעירים.

אפילו בשירים כמו שיר הנושא של האלבום, שנוכח שמו אמור להיות שיר זועם, טופאק מתעל את הזעם שלו למקומות פואטיים ונכונים ואפילו שומר על אופטימיות זעירה כשלקראת סוף השיר הוא מזכיר שאחרי כל יום אפור מגיע יום בהיר. אל שיא הרגש והפואטיקה לטעמי מגיע טופאק דווקא באחד מהלהיטים של האלבום, ''Dear mama'', שיר אהבה מרגש ונדיר במוחשיותו, בו מודה טופאק לאמו (אפאני שאקור, בעברה פעילה בתנועה החברתית ''הפנתרים השחורים'') על כל שעשתה למענו בחייה על אף המכשולים הרבים שהוא והחיים הציבו בפניה. שירים כאלה, שיכולים בקלות לגרום ללחלוחית של העין לעבוד שעות נוספות, אין שום סיכוי שתשמעו מכל מיני גנגסטאר-וואנביז של היום דוגמת 50 סנט, ג'ה רול ושות', שרק אוהבים להשוויץ בכמה אנשים הם ירו וכמה כדורים הם ספגו בארוחת הצהריים אתמול.

מילה טובה מגיעה גם לצוות ההפקה של האלבום. הביטים מאוד זורמים, יושבים מצוין עם הפלואו של טופאק. ההפקה עשתה צעד נכון כשבחרה בהפקה רזה יחסית ולא פומפוזית מדי, כזאת שנעימה לאוזן ומוסיפה לתוצר הסופי, אבל משאירה את מרכז הכובד לליריקה המדהימה של טופאק עצמו.

Me Against The World זכה להצלחה מסחרית גדולה, נמכר בשני מיליון עותקים וכיכב במקום ראשון במצעד האלבומים גם בקטגוריית האר-אנד-בי וגם בקטגוריית הפופ. על אף ההצלחה הגדולה, זה היה רק הסיפתח להצלחה המסחררת של מכונת הלהיטים המשומנת והכפולה All Eyez On Me שהוציא טופאק שנה לאחר מכן, וכבר קיבעה אותו בתור אחד מאמני הגנגסטה-ראפ החשובים והמצליחים בכל הזמנים. בשבילי, לא משנה כמה אלבומים טופאק עוד ימשיך להוציא אחרי מותו, Me Against The World היה ונשאר ה-אלבום שלו. למי שרוצה להבין מה עומד מאחורי הכושי המפחיד הזה שהסתכסך עם כל מה שזז, למי שרוצה הוכחה שראפ ואפילו גנגסטה-ראפ זה לא רק קללות וזיונים, וגם למי שסתם רוצה לשמוע ראפר בשיא פריחתו הרגשית והיצירתית, Me Against The World הוא אלבום חובה.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
snoop doggy dogg || 

סגנונות נוספים:
Hardcore Rap | West Coast Rap | G-Funk | Gangsta Rap | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©