הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
my dying bride :: like gods of the sun
Peaceville, 1996    [אלבום]
הם משלבים כל כך הרבה סגנונות במוזיקה שלהם. הם התחילו כלהקת דת' מטאל, עברו לדום, המשיכו לעשיית מוזיקה יותר רכה ובעלת השפעות אלקטרוניות לאורך רוב שנות ה-90', ובשנת 1999 חזרו לעשות מוזיקה אלימה. דומה לתהליך שעבר על Paradise Lost, רק שאצל MDB הכל מוקצן יותר
מאת: jammer בתאריך 01/12/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
pj harvey
stories from
the city,
stories from
the sea
rotting
christ

theogonia
genesis
selling
england by
the pound
kitzu
חול
lebanon
planet rubble
john
mellencamp

life, death,
love and
freedom
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 5.6 (5 מדרגים)

מלאכים בשמי לונדון
רוצים גם?
את אנג'לה פגשתי בזמן הטיול שעשיתי בלונדון עם מספר חברים. הלכנו כולנו לאחד הפאבים במרכז העיר שעליו קיבלנו המלצה כמקום איכותי, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה אנושית. דלת הכניסה של הפאב לא הייתה מבטיחה במיוחד, אבל לא אנשים רציניים כמונו יעזבו מקום בגלל צורתו החיצונית. המראה הפנימי היה שונה לגמרי - החדר היה מעוצב בסגנון מרתף מימי הביניים, עם חרבות על הקירות ומנורות בצורת לפידים. מאחורי הבאר עמד אדם גבוה ובעל שיער ארוך ששאל מה ברצוננו לשתות, בשפה אנגלית עתיקה. לקחנו את כוס הבירה שלנו והתיישבנו על יד אחד השולחנות הצדדיים במקום ודיברנו על הכל ועל לא כלום. המוזיקה במקום הייתה משהו לא ברור - מעין אלקטרוניקה עם גיטרות אפלות וקולות נשיים מלאכיים. לאחר בערך 20 דקות הבירה עשתה את שלה ואני הלכתי אל עבר השירותים. כשיצאתי החוצה, עדיין עסוק בהידוק חגורתי, התנגשתי במישהו. ''סליחה'', אמרתי בקול מתנצל ועם המבטא הכי פחות ישראלי שיכולתי. ''זה בסדר, לא נגרם שום נזק'', החזיר לי קול נשי עמוק (ויש שיאמרו, לא בלי צדק, חושני להפליא). הרמתי את עיני וכמעט שקיבלתי התקף לב - מולי עמדה בחורה מדהימה, כמעט בגובה שלי, עורה לבן כחלב ושיערה שחור כפחם. היא כנראה שמה לב שאני מביט (שלא לומר בוהה) בה מעט יותר מדי, כי היא הושיטה את ידה ואמרה ''אנג'לה''. ''...בבב...הבעבע...'' אמרתי ברוב חושניות ונותרתי אבוד בעיניה הירוקות עד להפליא. ''שם יפה'', היא אמרה לי וחייכה, ''כשתרצה לספר לי על שם המשפחה שלך, אני אהיה בשולחן שם'', היא אמרה והצביע על שולחן פינתי בצד ההפוך לצד שבו ישבו חברי. תוך דקה הספקתי לחזור לשולחן שבו ישבו חברי, להסביר להם במילים פשוטות (''אני... בחורה... שם... וואו!'') שאני עובר שולחן, והתיישבתי מול אנג'לה בשולחן שלה.

''אם כן'', היא אמרה, ''מה עושה אדם כמוך במקום כזה?''. ''לא יודע'', השבתי לה, ''אנשים המליצו לי אז אני התייצבתי''. ''נו, זה היה שווה את הטרחה?'' היא שאלה בחצי חיוך. ''כל שנייה ממנה'', השבתי לה אני. השיחה שלנו התגלגלה משם והלאה אל מיני נושאים ברומו של עולם עד שלבסוף שאלתי את השאלה הגורלית, השאלה שיכולה לבנות מערכת יחסים או להשמיד אותה כהרף עין - ''אז... איזו מוזיקה את אוהבת?''. היא הסתכלה עלי וצחקה חרישית. ''אני משתדלת לשמוע כמה שיותר סגנונות, אבל אני הכי אוהבת דום וגותיקה''. ''אני מבין'', אמרתי לה, ולא הבנתי כלום. היא כנראה זיהתה את המבט המבולבל בעיני כי היא המשיכה להסביר: ''דום זו מוזיקה אפלה, דיכאונית ומלאת רגש. היא נובעת מהשורשים של להקות כמו Black Sabbath אבל היא התפתחה המון מאז. רוב הסגנון גדל כאן, באנגליה, בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים עם להקות כמו Paradise Lost, Anathema ו-My Dying Bride. הרעיון הכללי המנחה את המוזיקה, ממש כמו השם שלה, הוא תחושת העצב הגדולה והקדרות העוטפת את כולה''. ''מעניין מאוד'', אמרתי, ''ומה זה גותיקה?''. ''מוזיקה גותית דומה מאד לדום'', המשיכה אנג'לה בקול סבלני, ''רק שהיא נוטה לשלב יותר קולות נשיים מלאכיים לצד שאגות גבריות נמוכות, במעין קונטרסט שכזה''. ''המילה 'קונטרסט' מעולם לא נשמעה סקסית כל כך'', אני חושב לעצמי. ''ומה הלהקה החביבה עלייך?'' שאלתי. ''אני הכי אוהבת את (MDB (My Dying Bride. הם משלבים כל כך הרבה סגנונות במוזיקה שלהם. הם התחילו כלהקת דת' מטאל, עברו לדום, המשיכו לעשיית מוזיקה יותר רכה ובעלת השפעות אלקטרוניות לאורך רוב שנות ה-90', ובשנת 1999 חזרו לעשות מוזיקה אלימה. דומה לתהליך שעבר על Paradise Lost, רק שאצל MDB הכל מוקצן יותר והם אף השכילו לחזור למקורות האפלים שלהם ולעשות את זה בגדול. ואיזו מוזיקה אתה שומע?'' היא שאלה אותי. ''לשמוע את הקול שלך זו המנגינה הכי יפה שאי פעם שמעתי'', השבתי לה והרגשתי קצת כמו ערס מבת ים שמדבר אל נערה עשירה מסביון. היא חייכה אלי חיוך צחור ומקסים. כעבור 20 דקות כבר היינו בדירתה.


יללה חרישית.



התנשקנו בלהט כל הדרך אל חדר השינה שלה. ''שב כאן'', היא פקדה עלי בקול רך וניגשה אל עבר המערכת, ''עכשיו תשמע במה מדובר''. היא שלפה דיסק מהמעמד והכניסה אותו אל המערכת. גיטרה מלאת דיסטורשן נכנסה בעוצמה ויחד עם שאר הלהקה התקרבה גם אנג'לה אלי, הליכתה איטית ועיניה מהפנטות. היא נגעה בי ואני הרגשתי את ישותה, חזקה ובטוחה, משרה על עלי חמימות ואושר. הסולן החל לשיר בקול מעט מיילל (אם כי לא בלתי נעים) והגיטרות עודן מנסרות ריף קבוע ברקע. חולצתי ירדה וכך גם חולצתה בעוד הלהקה משנה מקצב - מריף איטי ומעט צורם לריף המגובה בדאבל בס והרגשה כבדה הרבה יותר. גם קולו של הסולן השתנה מיללות לשירה עמוקה ומקסימה. המשכנו להתנשק, מורידים עוד ועוד פריטי לבוש מיותרים לחלוטין. נותרנו עירומים על מיטתה הגדולה, גופה החיוור שוכב על גופי ועיניי לא מאמינות שיופי כזה יכול להתקיים במציאות. הזמר מיילל משהו על כך שהוא יכול למות בחיבוקה של האישה אותה הוא אוהב ואני מבין אותו, גם אני יכולתי למות על אותה המיטה באותו הרגע ולא להצטער על כך לשנייה אחת.

פי נפגש פעם נוספת לעוד נשיקה כאשר שוב מגיע הפזמון, עמוק ואפל, והזמר שר ברקע ''גן העדן מחוויר לעומתך, אנו בוערים כמו אלי השמש'' ואני נאלץ להסכים איתו שוב. הם יודעים על מה הם מדברים, האנגלים האלה. בעוד לשוני חוקרת את פיה התחלף שיר, הפעם למוזיקה הרבה יותר כסאחיסטית (אך עדיין לא ממש רועמת). קולו של הזמר, אהרון סטיינת'ורפ שמו, כפי שביררתי לאחר מכן, חזר ליללות העצובות והמלודיות שלו. פתאום שקט. תופים במקצב מארש צבאי מלווים קטע דיבור, אני מקשיב ולא מאמין שהאנגלים שיחקו אותה עוד פעם עם הליריקה -

''No finer woman had lay before me
Dark and filled with beauty
All it took was one lonely kiss
Her lips, swollen and red
Smothered all over me
I felt faint and without control
And with great thirst, I drank deeply''


''ממש גאונים, מיי דיינג ברייד האלה'', אני חושב לעצמי.

אני ואנג'לה ממשיכים, מרוכזים אחד בשני עד תום. אנג'לה עדינה אך אם זאת תקיפה, ממש כמו הלהקה שאנו שומעים ברקע, וניתן בקלות להרגיש כי יש בה אנרגיות אדירות שרק מחכות להתפרץ. הדקות נוקפות, שיר אחד נגמר ולאחריו עוד אחד. אני שומע בס פורט בעדינות ומספר שניות אחר כך כל הכלים מתאספים למתקפה סונית כוללת עם ריף יפהפה החוזר לאורך כל השיר. ''נשק אותי, נשק אותי עמוק ואהוב אותי לנצח'', אומרים לי אנג'לה ואהרון יחדיו ואני נשבע בפני אלוהיי שאני מוכן לעשות כן, ובלי לחשוב פעמיים. אנג'לה הופכת להיות כל העולם ושנינו, גוף אחד, הופכים להיות כל היקום. כל נשיקה שלנו היא כמו סופרנובה עצומה, כמו אש המכלה הכל. ''A Kiss To Remember'', אומרת לי אנג'לה ואני לא יודע אם היא מכוונת לשם השיר או לנשיקתי. בכנות, זה לא ממש אכפת לי, כל עוד היא איתי.
השיר בעל הריף היפה נגמר וגם השיר שאחריו, רק כדי לעבור לעוד שיר בעל הרגשה מעט MTV-ית, אך המילים נוגעות כתמיד:

''I will be here for you
All I want is you
When I see your face
All the Angels are shamed''


''אין ספק'', אני חושב לעצמי. אני ואנג'לה מגבירים קצב אל עבר הסוף הבלתי נמנע ומסיימים את מעשה האהבה בנשיקה גדולה והרגשת חום ואושר כמוה לא חשתי מימיי. ''אני לא מאמין אני שאני אומר את זה'', אני פונה אליה, ''אבל אני חושב שאני מתאהב בך''. אנג'לה רק מחייכת אלי, אבל אני רואה דמעה מנצנצת בעיניה. ברקע, אהרון מדבר על רקע קלידים. לא ממש שיר, יותר כמו הקראת שירה. ''למה את בוכה?'' אני שואל אותה ובאמת לא מבין. ''אני בוכה כי זה חייב להיות הסוף'', היא אומרת לי, ''אתה לא מבין? אנחנו בוערים כמו אלי השמש, וכל דבר שבוער חייב להתכלות לבסוף. לחיים יש חוש אכזרי לטרגדיה ואירוניה, לא?''. ''אני לא מבין'', אני אומר, אבל עמוק בפנים משהו מתחיל להיקלט. ''להתראות, יקירי'', היא אומרת לי ועוצמת את עיניה. אני מנשק את פיה בפעם האחרונה. הדופק שלה נעלם. ברקע, אהרון מסיים את האלבום במילים כל כך נכונות, וכל כך כואבות:

''Love's golden arrow
At her should have fled,
And not Death's ebon dart
To strike her dead.''



אני קם, מתלבש ומתקרב אל עבר דלת היציאה. מבעד לדמעותיי אני מעיף מבט אחד אחרון באשה אותה אהבתי הלילה. כנפיה הגדולות והלבנות, עם נוצותיהן הרכות והפלומתיות, פרושות על כל המיטה. גופה הערום והקר שוכב והיא כולה נראית כנסיכה ישנה.
היא הדבר היפה ביותר שראיתי מימי.


שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
paradise lost || 

סגנונות נוספים:
Goth Metal | Death Metal | Heavy Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©