 רוצים גם? |
|
 |
באמנות חזותית, המונח Art brut מתייחס לאמנים ''מבחוץ'' (outsider artists), שלא קיבלו את ההכשרה המקובלת של בתי הספר לאמנות, והקשר שלהם לממסד האמנותי קיים באופן רופף מאוד, אם בכלל - למשל אמנות של ילידים באוסטרליה, אמנים חולי נפש או אמנים מוגבלים בשכלם. כיום ישנו ויכוח ארוך (שלא נראה כאילו הוא עומד להסתיים בקרוב) על תופעת ה-Art brut, אם אפשר לכנות את היצירות הללו – שבמקרים רבים נוצרו בכלל כתרפיה - אמנות. זה לא הפורום הנכון לפתוח את הנושא הזה לדיון, כמובן. אני מניחה שחברי Art brut, בבואם לבחור שם ללהקה, חשבו שזה יהיה נורא מגניב מצידם לקרוא לעצמם על שם תנועה אמנותית/תרבותית שנויה במחלוקת, שמתקשרת איכשהו עם נאיביות, חריגות, העדר קשר לתעשיית האמנים הצינית והמשומנת.
האם אפשר לומר שהמוזיקה של Art brut מבטאת משהו מכל זה, או שהבחירה בשם הייתה על בסיס ''מה נשמע יותר מגניב''? התשובה קרובה יותר לאפשרות השנייה. אני חוששת שעם כל הדברים הטובים שיש לי לומר על Art brut, קשה יהיה לי להגיד שהאלבום שלהם חריג איכשהו בנוף המוזיקלי של 2005.
לא שהאלבום שלהם, Bang Bang Rock’n’Roll, הוא לא טוב. ממש לא. הוא שנון ומלא מודעות-עצמית ומאוד מאוד כיפי (ואלה בדיוק התכונות שלא תמצאו באמנות של ה-outsiders). למעשה, אחרי כמה האזנות, הוא התחיל להזכיר לי בחלקו את
הליברטינז. לא שזה רע כשלעצמו, אבל זה גם לא חריג במיוחד. כמובן שהקול המאנפף והמבטא החצי-קוקני של אדי ארגוס הסולן לא ממש תורם לעניין הזה, אבל הלוואי שבכך היה מסתיים הדמיון.
למלמים. וחבל שכך
הסינגל הפותח את האלבום הוא “Formed a Band”, שמזכיר הרבה יותר את
The Fall (ואכן חברי Art brut מציינים אותם כמקור השראה). בכלל, אפשר לחלק את האלבום לבערך חצי-חצי: השירים ה''אגרסיביים'', שמאופיינים במקצב מהיר ועצבני ובשירה מקוטעת ועצבנית לא פחות; אחד מהם הוא הסינגל הנ''ל, או ''My Little Brother”, שיש לו את הטקסט הטוב באלבום. בכלל הטקסטים כאן טובים – לא תמצאו כאן ליריקה מיוסרת בנושאים שברומו של עולם, אלא שירים משעשעים וסרקסטיים על עולם הרוקנ'רול. עוד שירים טובים הם “Modern Art”, וכן שיר הנושא, “Fight!” והשיר המסיים. אלה שירים שאולי נשמעים דומים קצת אחד לשני, אבל חינניים ואנרגטיים הרבה יותר מהשאר. וכשאני אומרת ''השאר'', אני מתכוונת לשירים שאפשר היה בקלות לדחוף לאלבום השני של
הליברטינז, ואף אחד לא היה שם לב. חיפוש קצר ב-AMG גילה לי ש-Art brut משתפים פעולה באיזה פרוייקט צדדי של פיט דוהארטי, וזה איכשהו לא מפתיע.
Bang Bang Rock’n’Roll הוא אלבום נחמד, שאפשר לשים בכיף במערכת של האוטו ולנהוג לצליליו במהירות של מאה ומשהו קמ''ש, ואם מגיעים אליו נטולי ציפיות אפשר ממש ליהנות ממנו. אבל איכשהו, מלהקה עם שם כמו Art brut, איכשהו ציפיתי לקצת יותר. נאמר, מקוריות וחדשנות. כל קשר בין החבורה הצינית והמודעת-לעצמה עד כאב הזו לבין הערכים שעליהם מושתתת התנועה האמנותית הזאת הוא מקרי בהחלט. פספוס? לא אכחיש זאת.
