הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
meshuggah :: destroy erase improve
Nuclear Blast, 1995    
''מה אתה שומע, פיטר?'' ממשיך החייל הקירח ואני עונה לו שאני מאזין לאלבום השני של איזו להקה שבדית בעלת שם עברי. ''מה הם מנגנים?'' הוא שואל. ''ת'ראש דת' ראפ מטאל פרוגרסיבי מאתמטי בעל נגיעות ג'זיות'', אני משיב. ההבעה על הפנים שלו נראית כמו שבילי הבוץ שהמשאית משאירה על הקרקע. אני מחליט להסביר את עצמי - ''זו להקה שהחליטה לקחת את נושא הסיבוך במוזיקה שלב אחד קדימה. הם נטשו לחלוטין את הדבקות במקצב אחד או אפילו שניים בשיר ואת השימוש בכלים סטנדרטיים. הכל אצלם מובא לקיצוניות
מאת: jammer בתאריך 25/12/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
agalloch
the mantle
oasis
definitely
maybe
the beta band
hot shots ii
deus
pocket
revolution
jerry
cantrell

boggy depot
violent
femmes

violent
femmes
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 7 (3 מדרגים)

משוגע בצבא
רוצים גם?
פרק א': ברוכים הבאים לגיהינום

[פייד אין- מחנה אימון של צבא האומות האנושיות]

''אוקיי טינופות! עכשיו תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב! אני הסמל אנדרסון ומהיום אני האימא, האבא והחברה המכוערת שלכם! ברור?''
-''כן המפקד הסמל!''
''יופי שקי זבל שכמוכם! אני שמח שאתם מבינים אותי! טוב, למקרה שחייתם בתוך המרתף של ההורים שלכם, שהם במקרה גם אחים, בכמה שנים האחרונות - אנחנו במלחמה עכשיו! המלחמה הכי גדולה בהיסטוריה של האנושות! אתם, כלבים מצורעים שכמוכם, מהווים את חוד החנית במלחמה שלנו במכונות. אתם מבינים את האחריות שלכם? נכון קופים שכמוכם?''
-''כן המפקד הסמל!''
''יפה יפה! אולי עוד תצליחו ממש לדגדג את אחת המכונות האלה לפני שהיא תשלח אתכם לפגישה עם הבורא שלכם! אתם מוכנים לקרב?''
-''כן המפקד הסמל!''
''אתם מוכנים למות?''
-''כן המפקד הסמל!''
''נהדר, אז ברוכים הבאים לגיהינום!''

[פייד אאוט]

פרק ב'- העתיד של המוזיקה

[פייד אין- שיירה של משאיות צבאיות נוסעת בדרך עפר בוצית]

''אני פרד, ואתה?'' שואל אותי חייל קירח שנראה באזור סוף שנות ה-20 לחייו ומתעלם לחלוטין מהעובדה שזוג אוזניות תקוע באוזני. אני מתפתה לחשוב שהוא נמצא בסוף שנות חייו אבל מסרב לחשוב בצורה כזו - זה לא בריא לביטחון העצמי. אני מוריד את האוזניות מאוזני ומשיב ''אני פיטר''.

''מה אתה שומע, פיטר?'' ממשיך החייל הקירח ואני עונה לו שאני מאזין לאלבום השני של איזו להקה שבדית בעלת שם עברי. ''מה הם מנגנים?'' הוא שואל. ''ת'ראש דת' ראפ מטאל פרוגרסיבי מאתמטי בעל נגיעות ג'זיות'', אני משיב. ההבעה על הפנים שלו נראית כמו שבילי הבוץ שהמשאית משאירה על הקרקע. אני מחליט להסביר את עצמי - ''זו להקה שהחליטה לקחת את נושא הסיבוך במוזיקה שלב אחד קדימה. הם נטשו לחלוטין את הדבקות במקצב אחד או אפילו שניים בשיר ואת השימוש בכלים סטנדרטיים. הכל אצלם מובא לקיצוניות. שיר פשוט אצלם יכול להכיל מקצבים כמו שלוש עשרה שמיניות או עשרים ושלוש שש-עשריות. הם גם משתמשים בגיטרות בעלות שמונה מיתרים, מתופף על אנושי בעל רמה טכנית מדהימה וזמר בעל ריאות אינסופיות וגרון של פלדה. הקטע היפה אצלם זה שהם הצליחו להימנע מלהפוך ללהקת אוננות מוזיקלית כמו כמה להקות אחרות בז'אנר והצליחו להפתיע ולהדהים את עולם המוזיקה אלבום אחרי אלבום''. ''וואלה?'' אומר לי פרד, ''תביא לשמוע''. אני נותן לו את האוזניות. 10 מטרים לפנינו עולה המשאית הראשונה בשיירה על מוקש ומועפת לצידי הדרך בוערת.


אתה יודע למה..? כי אני משוגע



[פייד אאוט]

פרק ג': Future Breed Machine

[פייד אין- קולות של פס ייצור וצפירות]

''מארב!'' צורח הנהג של המשאית רגע לפני שכדור מפלח את גרונו ומשאיר אותו מת על ההגה. אני חוטף את האוזניות מידי קידמן ההמום שנותר לשבת לידי ושם אותם על אוזניי.Meshuggah הם פס-קול לקרב וזה בדיוק מה שיש לנו כאן. הלהקה שולחת פולסים אלימים ומדויקים של גיטרות ותופים בעוד אני בורח אל השיחים שבצידי הדרך כדי לתפוס מחסה. הקליעים ממכונות הירייה של החיילים הממוכנים מומטרים עלינו מכל עבר. אני טוען את הרובה שלי ורץ לאסוף את מה שנותר מיושבי המשאית בה נסעתי. ינס קידמן, סולנה הבלתי נלאה של Meshuggah, צועק באוזניי על האנושות שהופכת מאורגאניזם חי ליצור שהוא חצי מכונה וחצי אנושי. המנגינה שבורה, לא מתואמת, מסובכת ועם זאת מושלמת לחלוטין. ההרגשה היא של כאוס מוחלט, אבל אין שום ספק שהחבר'ה יודעים בדיוק מה הם עושים. המקצב משתנה והופך כבד ומתואם יותר. אנחנו ממשיכים לספוג אש כבדה מחיילי המכונות אך מתחילים להתארגן. ''אחרי לוואדי!'' אני צועק לחיילים חסרי האונים ומתחיל לרוץ לכיוון התעלה. הכדורים שורקים סביבי ואני משתטח על האדמה. לידי נשכבים עוד בערך 10 חיילים במצבים מתקדמים יותר ופחות של הלם. הפוגה קלה באש. המנגינה באוזניי הופכת להיות סוג של ג'ז. מעין סולו גיטרה מלודי קצר ולאחריו תוספת של מצילות. התופים האימתניים של תומאס האקה מתחילים לתפוס מקום רב יותר יותר עד שהם ממלאים את העולם. על רקע הפגזות דאבל-בס מקוטעות רצים אני וחברי אל עבר מקורות הירי. כולם מסביבי צורחים בבעתה תוך כדי ריצה ואילו ינס קידמן צורח באוזני על האנושות הנשלטת מרחוק על ידי כוחות אדירים (הממשלה?). סולו הגיטרה הבלתי אפשרי, העתידני משהו, הופך להיות מוזיקת הרקע לתקיפת הבונקר המכאני. אנו זורקים רימונים אל תוך הבור המשוריין באדמה ומסתתרים. העשן העולה מחרכי הירי מבשר רק דבר אחד - אנו נזכה להלחם עוד יום. בתוך אוזניי מסתיים הכאוס בצרחות:
'' Evolution in reverse now it's time for me
Changing what am I to be contorted
An eternity defeated by a new machine.''

[פייד אאוט]

פרק ד': Soul Burn

[פייד אין- פלוגה 3 הולכת ביער]

''תפקחו את האוזניים שלכם ותסתכלו לכל עבר, עדיף בו זמנית, אם אפשר'', אומר לנו אנדרסון שניצל גם הוא מההתקפה על השיירה. העלים סביבנו רחבים וצפופים וטווח הראייה המקסימלי עומד על בערך שלושה מטרים. אני בקושי רואה את החייל הבא בטוּר. ''בקרוב נגיע לקצה היער המזויין הזה ואז יש לנו הליכה של שלושה קילומטרים בשטח פתוח ומישורי שאמור להיות בשליטתנו'', ממשיך הסמל. ''אמור זה שם של דג'', אני חושב לעצמי במרירות. כעבור עשר דקות הליכה אנו יוצאים מסבך העלים הצפוף ומגיעים לחלקת יער דלילה הרבה יותר. האדמה מתחילה לרעוד קלות תחת רגלינו. באוזני מכה הלהקה באיטיות, כשבין מכה למכה ישנו מעבר גיטרה קצר. הרעידות מתחת רגלי מתחזקות. הגיטרה מלאת הדיסטורשן חובטת לפתע באוזני אקורדים בסטאקאטו מבשר רעות ואנדרסון, שהגיע בינתיים אל המישור הפתוח משחרר מספר צרורות מהרובה שלו, צורח משהו ורץ הצידה. ''מה הולך שם?'' אני שואל את החייל שלפני. גם לו אין שום מושג. אנחנו ממשיכים להתקרב אל קצה היער וליבנו מאיץ. אני עובר את גבול העצים ומבין מה הבהיל את אנדרסון - מולי עומדת מפלצת מכאנית בגובה עשרה מטרים כשכדור פלדה ענקי מחובר בשרשרת לזרועה כמו נשק מימי הביניים. ''כדור הרס'', אני חושב לעצמי ונזכר במדריך בטירונות שהסביר לנו על ענקי הפלדה הקטלניים האלה. השיר שמתנגן באוזני מזכיר לי מעט את האויב שעומד מולי כעת - כבד ואיטי, אך הרסני. השירה של קידמן הופכת מעט יותר מלודית. בפזמון מצטרפת כל הלהקה לצעקות של מילים מסוימות. המוזיקה מאטה והופכת כבדה אפילו יותר, ואז צועק קידמן ''!Burn'' והתופת יוצאת לחופשי.


מל-ח-מה!



ענק הפלדה מניף את כדורו המבעית בעוד אנחנו רצים סביבו ויורים בו כדורים שעושים מעט מאד נזק, אם בכלל. הלהקה שוב מנגנת מקצבים בלתי אפשריים וכדור ההרס הענקי נוחת על אחד מחברי, מוחץ אותו לחלוטין. אנחנו מזמינים סיוע ארטילרי והלקה כולה מתגייסת לעזור לקידמן לשיר את הבית האחרון. הם מגבים אותו בצעקות בסוף כל משפט וכל זאת תוך כדי נגינה שבורה ומדויקת. ההפגזה הארטילרית מחטיאה את ענק הברזל והוא מנחית את הכדור שלו פעם נוספת ומפספס את סמל אנדרסון במטר. המטח הארטילרי הבא מבעיר את האדמה סביבנו. אני נפגע מההדף של אחת הפצצות ומועף שני מטר באוויר. אחד הפגזים פוגע בראשו של הענק ומפוצץ אותו לחלוטין. הוא נופל הצידה ומוחץ שלושה חיילים בנפילתו. אני מאבד את ההכרה כשמסוקי החילוץ מגיעים.

[פייד אאוט]

פרק ה': Acrid Placidity

למלחמה יש יופי מוזר. אני נמצא במסוק שטס מעל השטח המיוער בו לחמתי. הכרתי חוזרת אליי אט-אט והשיר שמתנגן באוזניי הוא קטע אינסטרומנטאלי שקט ומקסים, מאד לא אופייני ללהקה השבדית האלימה. אני חושב מחשבות על בית ועל מיטה חמה בעודי שומע את צלילי הגיטרה הענוגים בוקעים מתוך האוזניות שלי וצופה בחצי היער בוער עקב הפגזות חוזרות ונשנות. אני רואה מטוסים באופק, מטילים פצצות אל תוך נהרות ומאדים אותם לגמרי, משאירים רק אדמה מצולקת וחרוכה מאחוריהם. מוזיקה שקטה, עולם בוער. סוף החיים המתורבתים. מאות גופות מוטלות ברחובות. משפחות הרוסות. בתים הרוסים. אוויר מסריח מגופרית ואבק שריפה. רעש המסוק בולע את צלילי מכונות הירייה הטוחנות על הקרקע והצלילים השקטים באוזני בולעים הכל, גם את הכאב שבגופי. אני עוצם את עיני ומתמכר לתחושת השלווה הזו בעוד מתחתיי סובלים חיילים מוות מחריד בידי חיילי המכונות חסרי הרגש. למלחמה יש יופי מוזר.


שתף
אלבומים קשורים:
immortal :: battles in the north |||

אמנים קשורים:
immortal || mr. bungle || 

סגנונות נוספים:
Heavy Metal | Death Metal | Alternative Metal | Progressive Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©