הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
solstice coil :: a prescription for paper cuts
הוצאה עצמית, 2005    [אלבום]
האלבום הזה הוא חמישים-ואחת-וחצי דקות של עולם. אחר, אבל לא בדיוק. לא פשוט, לא ברור, לא לגמרי נעים. יפה מבחוץ ודוקר מבפנים, שלנו – אבל דרך המנסרה של המוזיקה והמילים של הלהקה. אולי זה העולם שאנחנו בורחים ממנו כל הזמן, בפנים או בחוץ, ביום או בלילה, בעבודה או במנוחה, ואולי גם הכל ביחד
מאת: קני בתאריך 30/12/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
tsuky
smoke &
mirrors
long distance
calling

avoid the
light
david bowie
the man who
sold the
world
the
astroglides

fondling
with...
dredg
el cielo
placebo
sleeping with
ghosts
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 5.9 (10 מדרגים)

רוצים גם?
שקט. פסנתר שמעלה תמונה של ענן עשן. מעט אחר כך נכנסת השירה המלטפת, אבל אל תטעו במילים – אם אתם מאלו שמקשיבים להן, הן יפילו אתכם בחזרה אל הכסא בעיניים בוהות. בכל פעם שתאזינו לו, השיר יישמע אחרת – פעם מלטף, פעם חובט. בחציו השני הוא בעיקר חובט, אבל האפקט המלטף נשאר. ככה מתחיל אלבום הבכורה של Solstice Coil.
וכדי שההלם יעבור מעט, הקטע הבא הוא קטע מעבר שמשתלב יפה עם הקטע שאחריו. כאן כבר אין ויתורים – המשחקים נגמרו – שיר ארוך, שעוטף את האוזניים מכל הכיוונים. לא פשוט ולא קליל, מתחיל לאט אבל לא נשאר איטי בכלל. ככל שחולפות הדקות חומות המוזיקה מתקרבות, סוגרות, וכבר אי אפשר להתעלם מהסאונד הנקי והצלול, שבו אף כלי לא הולך לאיבוד, ומחומות המוזיקה המגובשות האלו.

סולסטיס קוייל בוודאי מוכרים לגולשי האתר הזה (ובכלל) כ''אלו שעשו את מופע המחווה לרדיוהד'', שרץ במשך כשמונה חודשים בשנת 2003. אבל A Prescription for Papercuts הוא לא אלבום קאברים אלא אלבום מקורי, רענן ומרענן, ואף מילה על רדיוהד. קשה לתאר את האלבום הזה – הוא לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי לפני כן - חברי הלהקה באים עם השפעות מוזיקליות שונות ומשותפות (כפי שאפשר לראות באתר הלהקה), מרוק ורוק מתקדם של שנות השבעים, Beatles, דייוויד בואי, ועד אמנים אלטרנטיביים יותר ופחות של שנות התשעים והאלפיים. אבל ההשפעות הן רק השפעות – המוזיקה של סולסטיס קוייל לא נשמעת באופן מובהק כמו שום מוזיקאי מהרשימה המצומצמת שלהלן; חברי הלהקה הצליחו לחבר את כל מה שבאו איתו למשהו חדש ושונה, בלי ליפול לתהומות ההעתקה והחיקוי.



הלהקה הוקמה בתחילת שנת 2001 על-ידי שיר דויטש (גיטרה ושירה) וגיא מתיתיהו (גיטרה בס). היא עברה תהפוכות ומהפכות, חיפושים נואשים אחר מתופף (עד שמצאו את אורי גולדברג), שרדה את עזיבתו של מתיתיהו לארה''ב לתקופת-מה ולאחר מכן באופן קבוע, והספיקה בדרך גם להעלות מופע קאברים מוצלח מאוד לרדיוהד, אחרי שנמצא נגן בס מחליף וצורף גם קלידן. בקיץ 2004 החלה העבודה על אלבום הבכורה, A Prescription for Papercuts, עבודה שנסתיימה כשנה אחר כך. התוצאה המוגמרת מענגת את העיניים והאוזניים גם יחד – עטיפת האלבום והחוברת המצורפת (מעשה ידיו של הגיטריסט עופר וישניא) נראות נהדר, וגם מכילות רומן-גראפי שמשתלב יפה עם האלבום ומילות השירים.

השירים ארוכים יחסית, אבל לא משעממים לרגע. השירה היא כמו קווים מתפתלים של עשן, שעוברים דרך כל שאר הכלים ותופרים אותם לכלל שלם אחד; בחלקים אחרים, המוזיקה לוקחת צעד אחורה ומסתפקת בהיותה רקע נהדר לכלי ייחודי נוסף – הקול המרשים-מאוד-באמת של שיר דויטש. כל רכיב ומרכיב באלבום הזה מושקע ומקצועי – הנגינה המצוינת בכל הכלים, השירה, המילים, העיבוד והמיקס. השילוב בין המוזיקה למילים ראוי לתשומת לב מיוחדת – אני נוטה להתרגז כשאני מקבלת ליד אלבום עם מוזיקה נפלאה ומילים חסרות משמעות, או כתובות רע (בהיפך לא כל כך יצא לי להיתקל). אבל באלבום הזה המוזיקה סוחפת והמילים על רמה – ברמה גבוהה, ועם אמירה, אבל גם הרגש לא נשאר מאחור. המילים לא מאפשרות את ההיסחפות שהמוזיקה רוצה לתת. הן נועצות את האוזן לרצפה, לא מאפשרות להמשיך הלאה ולזמזם את המנגינה באוטובוס בדרך לעבודה, סתם כך.

האלבום הזה הוא חמישים-ואחת-וחצי דקות של עולם. אחר, אבל לא בדיוק. לא פשוט, לא ברור, לא לגמרי נעים. יפה מבחוץ ודוקר מבפנים, שלנו – אבל דרך המנסרה של המוזיקה והמילים של הלהקה. אולי זה העולם שאנחנו בורחים ממנו כל הזמן, בפנים או בחוץ, ביום או בלילה, בעבודה או במנוחה, ואולי גם הכל ביחד. המנסרה שדרכה עובר העולם הזה היא מיוחדת, ייחודית – נקודת מבט חיצונית-אבל-פנימית על אירועים יום-יומיים ובודדים כאחד, בעזרת מוזיקה ובעזרת מילים ובעזרת ציורים. זו המנסרה של סולסטיס קוייל. והצבעים מרהיבים. השיר האחרון שקט ורגוע, יחסית, ומלווה בצ'לו לתוספת רכות. המילים עדיין לא מרחמות במיוחד, אבל העטיפה מלטפת. פרידה רכה יחסית, שמשאירה טעם של עוד – לחיצת יד עדינה עם ליטוף בסוף. נתראה באלבום הבא, אני מקווה.


שתף
אלבומים קשורים:
skunk anansie :: stoosh ||| soundgarden :: badmotorfinger ||| stone temple pilots :: stone temple pilots |||

אמנים קשורים:
trespass || tiamat || שיר דויטש || 

סגנונות נוספים:
Progressive Rock | Heavy Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©