הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the cranberries :: no need to argue
island, 1994    [אלבום]
רגע אחד השירה רכה וממיסה, וברגע העוקב היא מבעבעת מזעם והטונים הופכים צועקים. הם היו יכולים להישמע כמו כל להקה אחרת, אבל הם לא. הם נשמעים כמו כל להקה שדולורס שרה בה, כי דולורס לא דומה לאף אחת
מאת: pitriot בתאריך 29/03/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
noa babayof
from a window
to a wall
the melvins
the
bootlicker
neil young
live at
massey hall
1971
spock's beard
beware of
darkness
broder daniel
broder daniel
forever
nick cave &
the bad seeds

nocturama
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 7.9 (10 מדרגים)

לא מתווכחת   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
את הקריירה המוזיקלית שלי התחלתי הרבה לפני ששמעתי על, ואת The Cranberries, בכיתה ג', עם סולו מטורף ב''אמא יקרה לי'' בטקס חנוכה במתנ''ס של בית הספר היסודי. שנה לאחר מכן חלה פריצת הדרך השנייה שלי, כשצירפו אותי למקהלה שהורכבה מתלמידי כיתות ה'-ו', כשאני הצעירה מכולם. זה המקום אולי להתנצל על שנים של ''טרור'' לאמי היקרה, שסבלה את קולי נישא בין חדרי הבית עם ''הזמרת הזו, אוי אני לא אוהבת אותה'' ברקע.

הקראנבריז הוקמו ב-1990. תשע שנים אחר כך, בגיל ארבע עשרה, הייתה הנשיקה הראשונה שלי לצלילי ''High and dry'' של רדיוהד. זה היה בבית שלי, בחודש מרץ, ומה שזכור לי מכל, זה שהתפקעתי מצחוק תוך כדי והבחור נעלב. למרות זאת, הוא הביא לי דיסק שליווה אותי הרבה שנים אחר כך. סביר להניח שעד היום אחותו הגדולה מחפשת אותו.
בשנה זו, כשכבר ידעתי שחלום חיי הוא להיות דולורס אוריידן הישראלית, הצטרפתי ללהקת ''מפגשים ברכס'' החיפאית, וגם שם לקחתי בגדול סולו ב''שיר הפריחה''. ירוסלב יעקובוביץ' התלהב ממני במיוחד, אבל זה לא עזר כשגיליתי שעל הבמה אני אצטרך גם לרקוד. לרקוד ריקודים של להקות נוער. חודש לפני הפרימיירה עזבתי, ואמא שלי צקצקה בלשונה כשמישהי אחרת ''עשתה עם השפתיים'' כשהקול שלי הושר ברקע, בהופעה. את החלום לא זנחתי.

עם אלבום אחד מאחוריהם (Everybody Else is Doing It, So Why Can’t We), מעורבות חברתית והרבה תופים, הקראנבריז הצליחו בשנת 94' לכבוש את תחנות הרדיו עם ''Zombie''. רגע אחד השירה רכה וממיסה, וברגע העוקב היא מבעבעת מזעם והטונים הופכים צועקים (משהו בסגנון עלמה זק מחקה את מאיה בוסקילה ב''ארץ נהדרת''). השיר הזה עוסק במלחמת האזרחים באירלנד, באלבום השני במספרו ללהקה האירית (עיין ערך ה-ר' האירית בהחלט של הסולנית). שיר הפתיחה ב-No need to argue הוא ''Ode to my family'' המלודי, הסינגל השני ששוחרר ולא ירד מרמתו של הראשון.


תנו לי להיות גם קצת שלכם



בביה''ס באותה תקופה המשכתי לפרוח. ''כי האדם עץ השדה'', ''מכתב קטן'', ''קח את בנך'' ו''ילדי איננו ילד עוד'' היו רק חלק מהבלדות המרגשות שעזרו לי לנפץ חלונות באולם הטקסים בתיכון. לא היה שם שלט של ''שברת שילמת'' ואני המשכתי בדרכי הבוטחת, מקשיבה כל לילה לשירים ''Empty'', ''Twenty one'' ול-''Dreaming my dreams'', שהתנגן בסצינה מרגשת במיוחד ב''שולחן לחמישה''. אלה עושים חשק לשקוע מתחת לפוך עם ספל שוקו, או ליד הבר בפאב אירי עם ספל בירה (יש שהעדיפו את עמדת הקריוקי במקומות האלה, כמוני). השירים האחרים ''The icicle melts'' ו-''Yeat's Grave'', למשל, מוגדרים בעיניי כ''רוק-נשמה'', כל אחד בדרכו שלו, וזה מה שהקראנבריז עושים כל כך טוב.

הם גם עשו את זה טוב כשהגיעו להופיע כאן ב-2001 והכריזו על הבמה בשמחה על הריונה של דולורס. באותה הופעה עלו מעריצים במפתיע לבמה, והסולנית המפוחדת (ששמעה לפני כן סיפורי אימה על ארצנו) לא הגיבה טוב לעניין. באותה שנה עליתי אני לבמה אחרת, זו של ה''ברבי'' בתל אביב, לשיר עם ירמי קפלן וחמי רודנר את ''מודדת'', וכיוון שזה היה הסילבסטר, זכיתי בחצות לנשיקה מחמי רודנר. מאז ועד היום לא התנשקתי עם אף אחד אחר.

הרצועה השניים עשר, ''Daffodil lament'', נעה בין מלודיה שקטה, טירוף מסתחרר ושיר ילדים
שמעלה לדמיון גבעות איריות ירוקות וכפרים קטנים רצופי שבילים. היא תמצית נפלאה לסיחרור הלא נגמר בין המקצבים המגוונים של הקראנבריז. אחריה מגיעה הרצועה שסוגרת את האלבום, שיר ערש של ממש בשם ''No need to argue'', על שמו נקרא האלבום כולו, ואותו שרתי באודישנים ללהקה חדרתית עם אולם חזרות מגניב משלה בקניון. ''את נשמעת כמו, נו, זאתי מהקראנבריז'', אמרו ורצו שאמשיך לשיר.

האיכות של דולורס אוריידן, הסולנית של הקראנבריז, נעוץ בהשתעשעות בקול הפעמונים שלה וביכולת לעלות איתו גבוה. מאד גבוה. הקול המיוחד, השבריריות והרוך גורמים לך לרצות לחבק אותה, או לרצות לחבק מישהו, כשמקשיבים ל-No need to argue של הקראנבריז. הם היו יכולים להישמע כמו כל להקה אחרת, אבל הם לא. הם נשמעים כמו כל להקה שדולורס שרה בה, כי דולורס לא דומה לאף אחת.
בסוף הבנתי שגם אני לא.


שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
tori amos || kate bush || cocteau twins || sinead oconnor || r.e.m || the smiths || u2 || 

סגנונות נוספים:
Alternative Rock | Pop/Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©