הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Pop
marc almond :: tenement symphony
sire, 1991    [אלבום]
אפילו אם הצעירים היקרים לא שמעו על מארק, מספיק ששמעו את אנטוני והג'ונסונז האדירים, או אינספור זמרים אחרים טובים יותר ופחות עם מגדריות מעורפלת, או אינספור אמנים פופיים משובחים יותר ופחות בימינו - הרוח של המלך האמיתי של הפופ המלודרמטי מרחפת מעל לעולמות מוזיקליים רבים בימינו
מאת: גדי ב בתאריך 13/04/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the
wilderness of
manitoba

when you left
the fire
brian wilson
smile
shakira
laundry
service
beirut
gulag
orkestar
various
artists

grease
soundtrack
charlotte
gainsburg

5:55
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.2    דירוג הגולשים: 6.5 (2 מדרגים)

פופ נוצץ = זהב
רוצים גם?
''כל הנוצץ עלול להיות זהב''

Marc Almond מגיש כאן את אחד מאלבומי הפופ הכי קרובים לשלמות ולמושלמות אי פעם. עכשיו, למעלה משנה אחרי תאונת האופנוע המחרידה שכמעט וגזלה מאיתנו את היוצר הענק והאיש היקר הזה, כשהוא מאושש במידה רבה (השבח לאלוהי הפופ), אך לצערינו לא מוחלטת, כשבתוכנית חזרה לשגרה ואלבום חדש, כשיוצרים בכל המנעד, מדיסקו זבלי במיוחד ועד יוצרים נפלאים ביותר כמו אנטוני והג'ונסונז קדים לו קידה, טוב להיזכר בפנינת הפופ הזו, הנושקת לשלמות. קרוב ככל האפשר לפופ מושלם, אלבום שברגעים מסויימים בתקופה האחרונה אני מוכן לחתום שהוא יצירת הפופ הנפלאה מכולן.

אז נכון, אין כאן את האינטימיות הכמו-וידויית והמרגשת עד דמעות של הביצוע הפשוט מעולה מעל ומעבר ל-''Comme ils dissent'' של שארל אזנבור – ''What makes a man a man'' - חובה! ואין כאן את הצדדים היותר אוונגרדים של מארק שמצאו ביטוי בשיתופי פעולה עם, בין השאר, פיטוס וקויל (שגרסת הכיסוי הכבדה והמשובחת שלהם ל-''Tainted love'' עולה על גרסת Soft cell הרזה משהו), ונכון שיש כאן כל כך הרבה מוזיקה מעולה ברקע שלעיתים קשה להבחין בכך שלמארק יש קול חלק כמעט כמו קטיפה, ורב הבעה ביותר. נכון גם שאין כאן את הכישוף של Orpheus in Red Velvet או של She Took my Soul in Istanbul, ואין את העיבוד הבשל של Stranger things (אבל הפקה וירטואוזית יש כאן, ואיזו!), ונכון במיוחד שאלמונד כותב ומבצע כאן בדרמטיות יתר שהיתה גורמת אפילו לזקנות הפולניות ביותר להחסיר דפיקה או שתיים... נכון שלא ברור מה הגבול בין התיאטרליות המופלאה שלו לנרקסיזם: הרי פרצופו מתנוסס, לעיתים קרובות מדי בקלוז אפ, על כמעט כל אלבום שלו... ונכון שמארק הוא לא סתם עליז, הוא גיי-אייקון, והמוזיקה הזו היא מוזיקה שרק קוויר היה יכול לעשות, ועם מארק הטוען שהוא לא 'יוצר גיי' הסליחה. אפילו נכון כנראה שמארק גויס לשורות כנסיית השטן על ידי בויד רייס הפאתטי - אני מקווה שזו בדיחה. נכון שהידיים שלו מקועקעות בטירוף. ונכון שזה שהאיש בן חצי מאה השנה ולפעמים נראה צעיר לנצח זה קצת פריקי. אבל זה גם מקסים.


צעירים לנצח וגיי-אייקונז



אבל כל הדברים שאינם כאן, וכל המגרעות, לא מצליחים לפגוע ולו במעט במרקחת הפופ המענגת הזו. למעלה משלושת רבעי שעה של עונג פופי צרוף ומופלא. חווייה כל כך עשירה ומענגת (סליחה, אבל המילה מושלמת) שלרגעים נוצר בי הרושם שפופ יכול לגעת בפסגות שאחיו הבוגר והקודר, הרוק, נוגע בהן לעיתים נדירות (אבל האמת שלא צריך להגזים, פופ הוא פופ וכבודו במקומו מונח, וגם אם הפופ של מארק במיטבו שם בכיס את 99.9% מהמוזיקה של ימינו, אוכל אותה בלי מלח, בשבילי אין כמו הרוק הקודר של אתם יודעים מי - הוא אולי פחות אקסטטי במובן מסוים, אבל פופ הוא קצת חסר עמוד שדרה מעצם טיבו).

האקסטזה גועשת ללא התנצלות כבר מהפתיחה, עם ''Meet me in my Dream'' הנהדר, מגיעה לשיאי אלגנטיות שמיימיים שקשה לנשום ב-''Vaudeville and Burlesque'', שהובילו אפילו אותי, שקורא יותר אנגלית מעברית, לבירור יותר מדויק של המושגים האלה, שיר שבנוסף לזה שהוא עותק נשימה גם מכיל כבונוס מיוחד מין יציאת גיטרה גרובית בטירוף שמלווה אותו עד צליליו האחרונים. הו, הו, אה, אה... וואו. וגם ל-''Champagne'' לא חסר כלום, שכשמו כן האלבום הזה, ולביצועו הקולי של מארק בשיר הזה, ולטקסט, יש פתאום מין עומקים של אפלוליות - אפילו ממש אופל - ורעל שמתחבאים מאחורי רוב יצירתו של מארק, בדומה לגאונים אחרים.

ואז מגיעה היצירה בשישה חלקים שעל שמה קרוי האלבום, מעולה שבמעולות, מצליחה באופן פלאי להשתוות לקטעים שלא נכללים תחת הכותרת ''Tenement symphony'', ויתכן ששיאה הוא השיר האחרון באלבום זה, ''My Hand Over My Heart'', הנוסק לגבהים בל יתוארו. בין השאר יש כאן שתי גרסאות כיסוי, לשיר של ז'אק ברל (''Jacky'' המצויין), ולאחד מהשירים שזכו להכי הרבה גרסאות כיסוי בהיסטוריה של הפופ, שיר טוב אך מארק לא מחדש כאן הרבה (חוץ מלהוסיף קצת מילים) לעומת המקור הנפלא בזכות עצמו: ''The Days of Pearly Spencer'' של דייויד מקוויליאמז. ובסוף סימפוניית השיכונים הזו - איזה שם נפלא (שורה באלבום קצת מנמקת אותו) - נדמה לשנייה שזה נגמר, והלב נחמץ, אבל פתאום זה שב ומתחייה ואנו זוכים לעוד כמה רגעים של חסד (ענוג).


הנוער של פעם



הנוער של היום, אפילו זה בעל הטעם המוזיקלי והטקסטואלי האיכותי והחתרני משהו, לא ממש מכיר את מארק, וזו בושה נוראית. אולי שמעו את ''Something's Gotten Hold of my Heart'' הנפלא (אך המעט מתקתק מדי), בתקווה בגרסת הדואט המופלאה עם המבצע המקורי, ג'ין פיטני בעל הקול הנפלא. אולי שמעו את גרסאות הכיסוי הנ''ל לפירלי ספנסר או מה שעושה גבר לגבר, אולי שמעו את ''Tainted love'' החביב אך הלא-משהו, הלהיט ב-ה' הידיעה שמארק אלמונד ודייב בול (ששותף גם כאן, ועל כך בהמשך) כיסו כ-Soft cell. אבל אפילו אם הצעירים היקרים לא שמעו על מארק, מספיק ששמעו את אנטוני והג'ונסונז האדירים, או אינספור זמרים אחרים טובים יותר ופחות עם מגדריות מעורפלת, או אינספור אמנים פופיים משובחים יותר ופחות בימינו, או שראו את Hedwig and the Angry Inch, סרט חביב גם אם קצת וולגרי ומוזיקה חביבה שלא נוגעת בקרסולי מארק - הרוח של המלך האמיתי של הפופ המלודרמטי מרחפת מעל לעולמות מוזיקליים רבים בימינו.

דייב בול - שותפו של מארק בסופט סל - תרם לכתיבה ולעיבוד של שלושה שירים באלבום הזה, כולל שיר הפתיחה ושיר הסיום, שנמנים עם שיאיו. זה מעניין, כי שניהם עשו דרך ארוכה מאז ימי התא הרך, בול בעיקר במוזיקה אלקטרונית עם גוון ריקודי, כך אומרים - עולם שלחלוטין לא זר למארק חיית המועדונים, ומארק בשלו, והנה פה פתאום הם נפגשים ליצור תכשיטי פופ זוהרים שמגמדים את עשייתם המשותפת בעבר, למיטב ידיעתי. אפילו דביוסי גויס לתרום את תרומתו הצנועה לכאן, והכל זורם נהדר ביחד.

חשוב שאנשים שחושבים שפופ זה שטויות ישמעו את האלבום הזה. חשוב שאנשים שאוהבים פופ ישמעו את האלבום הזה. חשוב שכל מי שטיפת נשמה בתוכו ישמע את האלבום הזה.
העונג, הו, העונג...

''גן העדן כאן''
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©