הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
primordial :: spirit the earth aflame
hammerheart, 2000    [אלבום]
שבעה שירים בלבד, ארוכים ואנרגטיים, נוטלים את יד המאזין בצאתו למסע לחקר הטרגדיה האירית. לא מדובר בנעימות האיריות המלוקקות כדוגמת ''לורד אוף דה דאנס'', אלא בנעימות המשקפות את קשת הרגשות של התודעה האירית לדורותיה, בעיקר את צדדיה העצובים
מאת: Jobst בתאריך 22/05/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
pj harvey
uh huh her
chris cornell
euphoria
morning
faith no more
album of the
year
built to
spill

perfect from
now on
television
marquee moon
smog
a river ain't
too much to
love
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 10 (7 מדרגים)

הירוק השחור הזה
רוצים גם?
אלן אווריל נמת'נגה הוא אירי חסון ורושף מבט. הוא בעל תודעה היסטורית מפותחת, קול חזק ובוטח ויכולת מופלאה לכתוב את משעולי פנים האדם. קיאראן מק'אוליאם הוא שחקן נשמה במגרש הגיטריסטים. הוא אינו וירטואוז, אלא בורא ריפים ונעימות כסיפור שאינו תם. הוא נוטל את המסורת ויוצק אותה מחדש. האיש מנגן את הנפש האירית החוצה.
שניים אלו מתווים את דרכה הייחודית של להקת הדום–פולק-מטאל Primordial, בין כל השדות הנרחבים, המלאים בעשבים שוטים, בהם שוכנות רוב להקות המטאל העכשוויות. לא בנקל ניתן לאתר להקה בוגרת, ולה רפרטואר גדוש בנהי אודות הסמן הלאומי מצלו הגיחה, לצד מבט מפוכח קדימה.

במונולוג הקבוע שלו בסוף חוברת המילים, באלבום השלישי של הלהקה, Spirit The Earth Aflame, מבאר נמת'נגה את האש הבוערת בו ובחבריו, את ההליכה הרגשית לקראת תהום אלבום חדש ואת השינויים שעברו על ההרכב בדרכו להפיח עוד להבה לעולם – אם בחידוד הסאונד והכבדתו על הלב והאוזן, ואם בהמשך בחישת התמהיל המאפיין את יצירת הלהקה, טרגדיה וחוסן:

''An Irishman's history is a litany of tragedy and I firmly believe the heart of our land is sodden with the blood of tragedies''
(Alan Averill Nemtheanga)

פרימורדיאל הוקמה בדבלין בשנת 1987 על-ידי הבסיסט פול מק'אמלי, כלהקת קאברים ששדרגה את עצמה ללהקת בלאק-מטאל הנושאת בגאווה השפעות איריות מסורתיות. ב–1993 הוציאו דמו ראשון ושנתיים לאחר מכן יצא אלבום הבכורה, Imrama - שצף ראשוני וייחודי של מלנכוליה אגרסיבית המושתתת על לחני פולק. ברם, לא מדובר בנעימות האיריות המלוקקות כדוגמת ''לורד אוף דה דאנס'', אלא בנעימות המשקפות את קשת הרגשות של התודעה האירית לדורותיה, בעיקר את צדדיה העצובים. האלבום השני, Journey's End, קיבע את דרכה של הלהקה – זניחת הקו המנחה הבלאק-מטאלי ופנייה לדום-מטאל מהיר מהמקובל, זאת לצד האיכות הביצועית, שירתו הנקייה והמגורגרת של נמת'נגה הכריזמטי והטקסטים היפהפיים שכתב, המשלבים את האישי והקולקטיבי.


הנפש האירית בפוזה אופיינית



האלבום הזה, השלישי, שיצא בשנת 2000, ''לידה מחדש'' כפי שהגדירו נמת'נגה, שיקף את הבחירה לטעת שתילים חדשים בשביל המוכר בו הלהקה צועדת. שבעה שירים בלבד, ארוכים ואנרגטיים, נוטלים את יד המאזין בצאתו למסע לחקר הטרגדיה האירית. מבחינה טקסטואלית, רק שיר אחד באלבום מייצג זווית אישית למהדרין, השיר השלישי והמופלא, ''The Soul Must Sleep'' – חיפוש עצמי בנבכי הזמן, הנפתח בדקלום של קטע פרי עטו של סארטר על הצורך ההיולי והתמידי לצאת למסע, לזנוח ולגלות מחדש. שאר השירים מגלמים את הקולקטיב – תחושת הנקמה, היגון, התקווה.

האלבום נפתח באינטרו קצר הנושא את שם האלבום, ובו גיטרות נקיות ההולכות ומתגברות, כמו לסמן את העומס הרגשי המצפה למאזין. השיר השני, ''Gods to the Godless'', פותח את צמד השירים האלימים, המתבקעים מעצב וזעם. לפרשנותי, נמת'נגה הביט דרך המונוקל הבריטי עת כתב, ותיאר את הברוטליות והיעדר הרחמים כלפי האירים. השיר עצמו נפתח בגיטרות אקוסטיות המסתיימות באחת בריף גיטרות מאיים, הממשיך כנעימה פולקית טהורה, וביחד עם התיפוף המדויק של סיימון או'לאוייר היא עלולה, רחמנא ליצלן, אף להרקיד. כמובן, לא במתיקות עסקינן, אלא בכבדות, וכשנמת'נגה שר על רקע העממיות המתנגנת שורות כגון ''An ill wind to bring not but decay and the stench of your Slaughtered kin'', הצמרמורת מגיעה מאליה. השיר הרביעי והמשלים, ''The Burning Season'', מתאר טבח על שלביו והתנהלותו המוזיקלית בהתאם, ובראייתי משקף את תחושות הנקמה של העם האירי, ולחילופין יכול גם להתפרש כנדבך נוסף של האכזריות הבריטית. את התקווה המבליחה ממימדי הטרגדיה מגלם שיר מס' חמש, ''The Glorious Dawn'', הנשען לירית על מוטיב הפניקס. הלחן בוטח ורווי זעם, כעיניים נחושות והמטרה קרובה מתמיד. זהו השיר היחיד באלבום המושר כולו בקול מגורגר, בניגוד לאחרים, בהם נמת'נגה הפליא לשיר בקולו הנקי והמצמרר.


כבשה אירית בפוזה אופיינית



אתנחתא מהטבילה בדם ההיסטוריה האירית היא הקטע השישי, ''The Cruel Sea'', שהוא אינסטרומנטלי ומהווה אינטרפרטציה מטאלית לנעימה אירית מסורתית ידועה. המהמורה הרגשית האחרונה שטומן האלבום הוא ''Children of the Harvest'', קינה מצמררת המבוססת על מעשייה מהפולקלור האירי, המספרת על ילדי ליר שנענשו והפכו לברבורים, נידונים לנדוד 300 שנים לפני שיוכלו לשוב לביתם. נמת'נגה ממשיל את ילדי ליר לעם האירי או לאנושות ככלל, על נדודים כפויים, על געגועים לאבות ומקלט שאינו בנמצא, ולבסוף, בלב כבד ומתפורר – לשוב לבית ריק. גם כאן, הריף המוביל הוא פולקי ומשליך את המאזין למדרונות ירוקים וריקים.

הזעקה המהדהדת בחלל הבית הריק מסיימת את האלבום הטעון. הכאב הבלתי פתיר זועק מכל מיתר, אם בקול ואם בגיטרה, והמאזין נקלע לשותפות גורל, גם אם זמנית בלבד, עם האירים. באותו הקשר אלגורי, מעניין לבחון את מידת ההזדהות עם האלבום ותכניו מצד מאזינים מעם אחר, למוד תלאות אף הוא. מעבר למטען הרגשי, פרימורדיאל קבעו רף חדש ללהקות הנשענות על פולק כנקודת מוצא, ואף יותר מכך. השימוש באותן נעימות אינו סר טעם ומתחנחן, אלא בוגר ורציני ומדגיש את היכולות המוזיקליות הגבוהות, לצד המסר. אין ספק שהלהקה נמנית על יחידות הסגולה, שהאמת הפנימית נחה לרגליהן.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Heavy Metal | Speed Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©