הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
rage against the machine :: rage against the machine
epic, 1992    
יש פה הכל: מילים פואטיות וכעס בתולי, גיוון משוגע של ראפ עם דיסטורשן הארדקור, תופים מדויקים וחזקים, בסיסט שלא בוחל באמצעים, קטעים שעדיין מקפיצים אותי אחרי 14 שנה שהדיסק הזה כבר בסביבה, והעיקר - טקסטים שתמיד יהיו רלוונטים גם בעוד חמישים שנה
מאת: ג'יימס בר-און בתאריך 03/06/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
m. ward
transfigurati
on of vincent
the strawbs
just a
collection of
antiques and
curious
דני בן ישראל
the kathmandu
sessions
mr. bungle
california
amir perry
no wonder
it’s dark
violent
femmes

hallowed
ground
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9.1 (17 מדרגים)

פאק יו! אבטיח בשקל.   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
שנת 2003. אני קם בבוקר ומגלה שאני ממורמר.
למה לא בעצם להודות בזה וזהו? אם רק אפסיק להלחם בידיעה המדכאת הזאת, אולי אז אפסיק להיות ממורמר... אני קם וישר שונא את העולם. השטיח שתחת רגליי צוחק עליי ועל הפרצוף המכוער שאני עושה כשאני מתעורר, אבל לפחות הוא מנחם כי הוא לא קר כמו הרצפה. אני הולך להשתין ועדיין שונא את העולם, אני מצחצח שיניים והעולם עדיין מסריח. ''תחשוב חיובי'', אני אומר לעצמי ומנסה לנער את שנאת הבוקר מעל העיניים, הלשון והשיער...

לא יעזור. כמה שלא אנסה להיות בנאדם חיובי, אני עדיין בצבא וזה אומר שרשמית העולם סובל ביחד איתי, העולם שחור והוא יישאר שחור בשנה וחצי הקרובות. אני ג'ובניק בבסיס נוראי של ג'ובניקים נוראיים ששונאים אחד את השני. בטח שישנאו אחד את השני, שללו להם את הזכות הכי בסיסית בעולם, להיות חופשי, והם לא יפסיקו לשנוא עד שהזכות הלגיטימית הזאת תמומש. וכל הזין. אני שם על עצמי את המדים ומתעצבן שצריך לשים את הנעליים המזורגגות האלה כל יום, לא משנה מה. ואם אני רוצה ללכת עם סנדלים היום, או יחף, אז למה לא, הא?

אבא נותן לי את האוטו קבוע, כי תפיסת טרמפים יצאה מהחוק ומצבי הנפשי הצביע על כך שאם אני לא אהיה כל יום בבית, סביר להניח שאני אפצע את עצמי בשביל לחזור הביתה. אני זורק על עצמי את הנשק ויוצא מהבית, הוא כבד ומפריע לי בגב, מי חשב לעשות את הגלילון הזה? אני לוחץ על הכפתור שמשחרר את המכונית שלי מהלחץ ונכנס פנימה. עוד יום נורא מולי, והקיבוץ הקטן שלי מלא ערפל, כהרגלו.

אני לא חושב שנייה ומיד דוחף את הקלטת של רייג', הקלטת היחידה שאיכשהו הצליחה להישאר מעבר לזמן המומלץ שקלטת אמורה לשבת באוטו. זמנה עבר, אבל משהו קסום נשאר בה ולא היה לי לב לזרוק אותה לטובת ''הלהיטים הגדולים של יהורם גאון'' שישבה לידה. יש בה את כל מה שבנאדם ממורמר כמוני צריך בחיים שלו: יש בה זעם, יש בה אנטי, ויש בה בעיקר מכונה, שהעצבים של זאק דה לה-רושה לאט לאט שוברים לה את השמשה האחורית, סדק אחרי סדק, זעם אחרי זעם.


פריט לבוש צבאי תקני



בכל פעם שאני שם את רייג' בנסיעה, אני מתעצבן ומתרגש אוטומטית, גם אם אני לא. אני לא יודע איך זה אצל אחרים, אבל עצבים וכעס עושים אותי מרוכז ונותנים לי הרגשה נעימה באזור צ'אקרת החיים. Wake up'''' מוציא אותי מתרדמת המירמור שלי:

''I'll give you a dose but it could never come close to the rage
Built up inside a me
Fist in the air in the land of hypocracy''

הגיטרות של טום מורלו כועסות וקולעות בול, נותנות לך תחושה שבעזרת הדיסטורשן אפשר להפיל חומות, לשבור מגדלים, להכניס לכלא פוליטיקאים מושחתים, לנתץ את דרך החשיבה המעוותת שהחברה המערבית פיתחה לה שנים, לעשות לי נעים באיזור הפופיק. החבר'ה נפגשו בלוס אנג'לס, אחרי שכל אחד מהלהקה בא מלהקה אחרת, זאק הסולן וטים הבסיסט היו חברי ילדות ואת טום הגיטריסט ובראד המתופף הם פגשו מאוחר יותר באיזה פאב סליזי של רוק כבד בלוס-אנג'לס. מספרים שזאק ישב איתם בשולחן, אחרי ששמע אותם מנגנים, והסביר להם על הכעס שלו נגד המכונה. טום מורלו שתה בירה והנהן עם הראש:

''אחרי יומיים הייתה לנו להקה עם השם רייג' ושני שירים. לא שמעתי בנאדם כמו זאק שיורה מילים ככה בחיים שלי... באותה תקופה לא היה לי הרבה כסף ועשיתי את השיקול אם לקנות שקית גראס או עוד אפקט לגיטרה. החלטתי שאפקט לגיטרה ישפר לי את איכות החיים...'' (טום מורלו, גיטרה)

אפשר לטעון שזה שיפר את הגדולה שלו בתור גיטריסט. לא יודע מה יש בשחורים שנותן להם את היכולת לנגן יותר טוב מלבנים, אבל זה פשוט ככה. שיר אחרי שיר הוא מביא בראש, ושיר אחרי שיר הוא משתמש באפקטים שונים שעד היום אין לי מושג מה הם. הוא נוגע בגיטרה באותו להט שבו נוגעים בבחורה יפה. הוא לא גדול כמו הנדריקס, אבל הוא פיתח סגנון ייחודי לו. אפשר לקרוא לזה סגנון ה: ברלללבובהבוהווווואההה (ככה בערך נשמעים הסולואים שלו).


זעקת צדק אל-לה-דה-לה-רושה תקנית



מי שיגיד לכם שהדיסקים הבאים של רייג' יותר טובים מבחינות מסוימות, מדבר שטויות. יש פה הכל: מילים פואטיות וכעס בתולי, גיוון משוגע של ראפ עם דיסטורשן הארדקור, תופים מדויקים וחזקים, בסיסט שלא בוחל באמצעים, קטעים שעדיין מקפיצים אותי אחרי 14 שנה שהדיסק הזה כבר בסביבה,
והעיקר - טקסטים שתמיד יהיו רלוונטים גם בעוד חמישים שנה, החל ב-''Bombtrack'' וכלה ב-''Freedom''.

לא פלא שהיוצרים של מטריקס בחרו לשים קטעים של רייג' בשני החלקים הראשונים של הטרילוגיה, וכך העניקו סיום הולם ליצירת החופש הגאונית שלהם: העולם נשלט בידי רובוטים מסריחים, אבל לא נורא, יש לנו את רייג' שתציל אותנו מעבדות. רייג' תמיד תהיה פה להזכיר לנו ש-''Anger is a gift'', ואת ''לכו להזדיין, אני לא אעשה מה שאתם אומרים לי...'', שתמיד ישאר שיר הכאסח הרשמי של איגוד הרוקרים של שנות ה-90', שהולך ומתמעט לנוכח עליית האלקטרוני על הידני.
לא אשכח את השעות הרבות (ויש שיגידו: רבות מדי בשביל דיסק אחד) שכעסתי ביחד אתכם בשנות הדיסטורשן שלי, בגיל ההתבגרות ובעיקר בצבא. יהי זכרם רועש, אמן.
שתף
אלבומים קשורים:
alice in chains :: alice in chains ||| rage against the machine :: evil empire ||| rage against the machine :: renegades ||| system of a down :: toxicity ||| astral projection :: ten |||

אמנים קשורים:
system of a down || chris cornell || 

סגנונות נוספים:
Grunge | Garage | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©