הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
sepultura :: chaos a.d.
roadrunner, 1993    [אלבום]
אלו הגיטרות האגרסיביות של מקס קאבלרה את אנדראס קייזר, אלו שאגות הזעם של קאבלרה, אלו המילים והמסרים שלא מפחדים לעסוק במחאה. אבל אחרי כל הגורמים האלה, ואולי מעליהם, הקצב והאינטנסיביות של ספולטורה הם שמבדילים אותה ממיליון להקות אחרות
מאת: Mr.Brownstone בתאריך 05/06/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the unicorns
who will cut
our hair when
we're gone?
thee butchers
orchestra

stop talking
about music,
let's
celebrate
that shit
cocteau twins
pink opaque
nine inch
nails

the fragile
the mars
volta

de-loused in
the
comatorium
sonic youth
murray street
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 6.2 (6 מדרגים)

סתם יום של חול
רוצים גם?
7:40
אני שונא לקום מוקדם בבוקר. איזה מזל שזה לא קורה לי הרבה בזמן האחרון. שוטף פנים, מצחצח שיניים, מתלבש, עושה לעצמי קפה (שוב נגמר החלב), מרכיב את האוזניות ויוצא אל החוץ הגדול. מה שומעים היום? הממממ... אין כמו ריח ה-Sepultura על הבוקר בשביל להתעורר. בחרתי!

8:00
בוקר בחוץ וכולם ממהרים לעבודה או להסיע את הילדים לביה''ס. כמה טוב שאני הולך לי ברגל. באוזניים שלי הגיטרות כבר מפציצות ומקס קאבלרה זועק: ''Chaos A.D! Tanks on the streets!'' בהתאמה מלאה להמולת החיים שמתרחשת סביבי. אני חוצה את הכביש ונכנס לרחוב שקט יותר המסייע לי להתמקד במוזיקה, מנסה לפצח את הסוד שגרם לספולטורה להיות אחת מלהקות המטאל הטובות ביותר בעולם בין אמצע שנות השמונים לאמצע שנות התשעים. כן, אלו הגיטרות האגרסיביות של מקס קאבלרה את אנדראס קייזר; כן, אלו שאגות הזעם של קאבלרה שיוצאות באופן טבעי כל כך עד שנראה כי גם למוכר במכולת הוא מדבר ככה; כן, אלו המילים והמסרים שלא מפחדים לעסוק במחאה. אבל אחרי כל הגורמים האלה, ואולי מעליהם, זה הקצב. הקצב והאינטנסיביות של ספולטורה הם שמבדילים אותה ממיליון להקות אחרות. מתופף הלהקה, האח הקטן לבית קאבלרה, איגור, ממחיש כבר בשיר הראשון ''Refuse/Resist'' כי אפשר גם אפשר לעשות חיבור בין מקצב לטיני לרוק אמריקאי. סמבה מטאל?

נורא קל ובנאלי ללהקת מטאל להתחיל לשיר על מוות, רוחות רפאים וקניבליזם (עיין ערך Canibal Corpse). מסובך הרבה יותר לנסות לכתוב שירים רדיקליים ובעלי מסרים שלא משתמעים לשני פנים. שוב, אולי מכיוון שהם מגיעים מברזיל, מדינה שידעה הרבה תהפוכות ומהפכות, המחאה הפוליטית והחברתית מובנית עמוק בתוך ההוויה שלהם (כמו... בישראל?). אבל שורות כגון ''Silence means death, Stand on your feet'' הקוראות להפגין נגד השלטון, למרות פשטותן, מהוות חידוש בז'אנר. וכאשר בשיר ''Territory'' (אולי השיר המוכר ביותר שלהם) הם מוחים כנגד המלחמה חסרת התועלת על פיסת אדמה ארורה, אני מבין בדיוק על מה הם מדברים. צילומי הקליפ לאותו שיר שבוצעו בארץ ומשולבים בתמונות מהאינתיפאדה, רומזים גם למתקשים בהבנה (מהקליפ ההוא בעיקר זכור לטובה השוט בו כל חברי הלהקה מרוחים בבוץ מים המלח...).



8:15
נכנס לתחנת הכרמלית וקונה כרטיס. איזה יופי, בדיוק הגיעה הרכבת. נכנס לקרון ומתיישב בספסל פנוי. ברקע מנוגן ''Kaiowas'', השיר האינסטרומנטלי-אקוסטי, שמבעד לו אני יכול לשמוע את הדי השיחה בקרון. לפניי יושבות 3 נערות, אולי בנות 16, ומדברות ביניהן. ''אז התנשקתי עם ערן לפני שבוע, ואיזה קטע, פתאום אתמול גיליתי שיש לי פצע כזה על השפתיים כזה'' והשנייה אומרת: ''נו מה יש לך? יש לי הרפס כבר ממזמן''. השלישית מהנהנת גם היא בהבנה. כמה עצוב שנערות בנות 16 לוקחות כמובן מאליו את מחלות המין שלהן, כאילו זה משהו שחייב לקרות. אני מתעלם מהלך המחשבה הדיכאוני הזה ומתרכז במוזיקה. ''קאיוואס'' מוקדש לילידים של דרום אמריקה ומנוגן בשילוב עם אינדיאנים וכלי הנגינה המסורתיים שלהם. זהו סמל לחיבור בדרום אמריקה בין ה-Tribal לבין המודרניזציה, אותו חיבור שסופלטורה שאבה ממנו המון ובעצם יצר את הצליל הייחודי שלה (בדיוק כמו ש-Orphaned Land השכילו לעשות פה בארצנו).

יוצא מן הכרמלית וממשיך בדרכי בשכונת הדר. הצפיפות, הלכלוך והזיהום מלווים אותי כשאני שומע את מקס קאבלרה זועם:
''Like Cubatao
'world's Most Polluted Town'
Air Melts Your Face
Deformed Children All Around''

(''Biotech is Godzilla'')
הגעתי.



8:35
מוריד את האוזניות ונכנס ללשכת התעסוקה. מחתים את האצבע במכונה האוטומטית וכמובן מקבל פתק שעלי לגשת לפקידה. וכמובן, הפקידה שלי היא הפקידה עם התור הארוך ביותר. נו מילא. אני יושב ומחכה לתורי בסבלנות ובינתיים מנסה להרהר במהפך שחל אצל ספולטורה באלבום הנ''ל. באלבומם הקודם, הרביעי במספר, Arise, הם הגיעו לרמה טכנית ומוזיקלית גבוהה מאוד שבנתה שירים פשוט מצוינים. כאן, ב-Chaos A.D., ניכר כי סופלטורה הלכו צעד אחד אחורה מבחינת המורכבות המוזיקלית ויצרו שירים שהאלמנט החשוב בהם הוא הקצב והאגרסיביות. הריפים הפכו פשוטים ובסיסיים יותר, סולואי הגיטרה נעלמו כמעט לחלוטין - הקישוטים נעלמו אבל הבסיס הפך למאסיבי יותר. השירים הפכו לברוטאליים יותר, סוחפים יותר, וניכרות השפעות מזרמים אחרים, כמו ההארדקור והאינדאסטריאל. וכמובן, הליריקה הפכה למחאתית במיוחד.

הנה, סוף סוף מגיע תורי ואני מתייצב אצל הפקידה שלי, דווקא נחמדה, דואגת לי לעבודה, מנסה לעזור. אני עושה עצמי מאוכזב כאשר אני מגלה שאין לה עבודה להציע לי ואפילו מרגיש צורך לנחם אותה - ''יהיה בסדר, אני לא דואג''...

8:50
יוצא מהלשכה ומיד חוזר להרכיב את האוזניות. מקס קאבלרה חוזר באוזני שוב ושוב בעוצמה אדירה: ''We who are not as others!'' משכנע אותי שגם ברחוב מלא אנשים, לא צריך לפחד להיות שונה.

ממשיך ללכת ללא מטרה מיוחדת ובאוזניים שלי ספולטורה ממשיכים במחאה הפוליטית שלהם בשיר ''Manifest'', בו הם מתארים את הטבח שנערך בשנת 1992 בכלא ''קאראנדירו'' בסן פאולו. במהומות שפרצו שם נהרגו מעל 100 אסירים ע''י המשטרה. למרות התדמית הקשוחה, הנגינה האגרסיבית והמראה השרירי והפרוע, ספולטורה לא מפחדים להיחשף כשמאלנים יפי-נפש שדואגים לזכויות אדם. יכול להיות שרק בארצנו הקטנטונת דמות הלפלף מסונפת ישירות לשמאלן המצוי? ספולטורה שרים לאורך כל האלבום על מה שמפריע להם, וכועסים, כועסים מאוד. אף אחד לא יוצא נקי: הפוליטיקאים המושחתים והשקרנים, המלחמות המיותרות, המשטרה הברוטאלית, הממסד הדתי המסואב, הפרת זכויות אדם, ביו-טכנולוגיה מסוכנת (בשיתוף עם ג'לו ביאפרה, אדם דגול, בשיר ''Biotech is Godzilla'') וקפיטליזם חזירי ודורסני. כפי ששם האלבום מרמז, אנחנו חיים בתקופה של כאוס גדל והולך, וספולטורה לא הולכים לשתוק. הם הולכים לצעוק את זה הכי חזק שאפשר, ללא פשרות.



9:10
יושב על ספסל בגן ציבורי וממשיך להאזין לאלבום עד סופו. האנשים היחידים בגן חוץ ממני הם קשישים שמלווים בפיליפיניות שלהם, אבל לי זה לא משנה. שני קטעי הבונוס בהופעה חיה מחזירים אותי לסיבה שבגינה ספולטורה, מאז שנת 1996, לא הוציאה שום דיסק ששווה תזכורת. בקיץ אותה שנה, כשהם בשיא הפופולריות שלהם, מספר שעות לפני הופעה באנגליה, קיבל מקס קאבלרה הודעה כי בנו החורג נהרג בתאונת דרכים. הוא כמובן מיהר לחזור לברזיל וחברי הלהקה הנותרים נאלצו להופיע בלעדיו. הם מצידם לא לקחו את העניין כמובן מאליו, וכעסו עליו במקצת. מקס הנעלב והפגוע החליט לעזוב את הלהקה (שכזכור, גם אחיו הקטן חבר בה) והקים במקומה את Soulfly שזכתה להצלחה מסוימת. מנגד, ספולטורה צירפה סולן חדש לשורותיה והמשיכה לפעול בדרכה שלה, תוך שהיא לא מצליחה להגיע לשיאים האמנותיים והמסחריים שאליהם הגיעה בעבר. כמו ברוב המקרים כאשר מפרקים את השלם לגורמיו, גם במקרה הזה כל אחד מהחלקים שווה פחות. למרבה הצער, ספולטורה האמיתית סיימה את דרכה בשנת 1996.

9:30
חזרה בבית. מוציא את האוזניות ומניח את הנגן על השולחן. אבל הולך לסלון ומיד שם את הדיסק במערכת. כי למרות המצב המצער משהו של ספולטורה כיום, באותו זמן, בשנת 1993, הם תרמו את אחד האלבומים הטובים והאלמותיים ביותר של המטאל. אלבום שרלוונטי גם היום במוזיקה, בקצב שלו ובליריקה. כי עדיין, אולי אפילו יותר מבשנת 1993, הכאוס שולט בכל מקום.


שתף
אלבומים קשורים:
system of a down :: toxicity ||| orphaned land :: mabool ||| slipknot :: vol. 3: (the subliminal verses) ||| rage against the machine :: rage against the machine |||

אמנים קשורים:
metallica || rage against the machine || orphaned land || slayer || 

סגנונות נוספים:
Heavy Metal | Thrash Metal | Death Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©