הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
lamb of god :: ashes of the wake
epic, 2004    [אלבום]
זה אלבום שקל הרבה יותר לאהוב, לפחות את החלק הראשון שלו. האם הוא יותר טוב מהאלבומים הקודמים של הלהקה? תשפטו בעצמכם. מה שכן, זה בהחלט האלבום הנכון להתחיל איתו את ההכרות עם הלהקה - היכרות ששווה מאד לעשות
מאת: jammer בתאריך 17/08/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
bright eyes
lifted or the
story is in
the soil,
keep your ear
to the ground
velvet
underground

the velvet
underground &
nico
ian dury
new boots and
panties!!
radiohead
kid a
man alive
open surgery
helium
the dirt of
luck
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8 (3 מדרגים)

הכבש הזועם
רוצים גם?
''אם היה יום אחד בו יכולתי לחיות כמו שצריך, יום אחד בו יכולתי לנשום בצורה סדירה, הייתי מחליף אותו עם כל האחרים. באמת. הייתי מוותר על חיי הפשע, על האלימות, על הסמים, על הזעם''.
-''אז אני מבין שאתה מתחרט על הכל?''
''אני לא מתחרט על כלום''.


מקצב גיטרות דוהר, תופים שוברים והרגשה חמה ומיוזעת. ככה נפתח האלבום השלישי של להקת המטאלקור האמריקאית המצליחה Lamb Of God. האלבום, שיצא ב-2004 (שנה אחת בלבד לאחר האלבום המצליח (As The Palaces Burn) שינה קצת את הקו מקודמו והמיר את הכבדות והכאב לזעם טהור ולשירים קליטים. זה אלבום שקל הרבה יותר לאהוב, לפחות את החלק הראשון שלו. כל שיר בחצי הראשון מוצלח ושובר. בחצי השני לעומת זאת יש כמה נפילות יחסיות (אם כי לא משהו נוראי).

הלהקה, שהוקמה בשם Burn The Priest אי שם בחצי השני של שנות ה-90 העליזות בעיר ריצ'מונד, וירג'יניה, שינתה את השם ל-Lamb Of God בשנת 1998 (רגע אחרי שהוציאה אלבום תחת השם הקודם), בעיקר מהסיבה שלפי דעתם השם הקודם היה מעט ילדותי. עם שינוי השם השתנה גם הסגנון - במקום מטאל מהיר מאד, אגרסיבי מאד ולא ממש מלודי, הם הכניסו הרבה יותר גרוב לשירים. רנדי בליית' הסולן שינה קצת את אופי הצווחות שלו ובכלליות הלהקה לקחה צעד גדול לכיוון המטאלקור (כלומר הרבה יותר שבירות וגרוב וגם הרבה יותר כבדות על חשבון המהירות). אמנם האלבום הראשון תחת השם Lamb Of God שיצא בשנת 2000 עדיין המשיך בצורה כזו או אחרת את הקו של Burn The Priest אך כשיצא האלבום השני, As The Palaces Burn כבר הורגש השינוי בצורה חד משמעית לגמרי.


מההה...



''Now You've Got Something To Die For'', השיר השלישי באלבום, מדגיש את השינוי שעבר על הלהקה גם בתחום הליריקה ולא רק בתחום המוזיקה- אם באלבום השני עסקה הלהקה בעיקר בגאווה דרומית, בהרס ובזעם, הרי שעכשיו היא עוסקת בביקורת אנטי אמריקאית ומחאה על הלחימה בעיראק (שהייתה אקטואלית כשהאלבום יצא ולמרבה הצער אקטואלית גם היום). זה נראה כאילו בלהקה נותרה עוד מעט מאד גאווה אמריקאית. אם בוב דילן העביר בזמנו את המחאה שלו כלפי אמריקה עם מפוחית וגיטרה אקוסטית, LOG מפציצים עם חטיבת קצב ארטילרית, גיטריסטים אלימים וסולן בעל קול חומצתי וריאות מפלדה. השיר נפתח בצווחות על כך שעכשיו סוף סוף יש לאמריקאים משהו למות בשבילו- הממשל, בעלי ההון וראשי הצבא.
''Bombs to set the people free,
blood to feed the dollar tree
Flags for coffins on the screen,
oil for the machine''.

הדם של האזרח הקטן הופך להיות השמן למכונת הכסף של אמריקה, הנוער האמריקאי מגוייס לצבא על מנת לשמור על האינטרסים הכלכליים של ארצות הברית (מי אמר ''המלחמה בעיראק'' ולא קיבל?) ונראה כי הבריחה היחידה מחיי רדיפת הבצע האלה הוא מוות.

השיר הרביעי (והטוב באלבום לדעתי), ''The Faded Line'', נפתח במקצבי דאבל בס וריף גיטרה קטוע. ההרגשה הכללית כבדה הרבה יותר מאשר השיר הקודם. גם אם מבחינה לירית השיר הזה מעט חלש הרי שהוא מפצה על הכל באגרסיות ובקליטות. קטע הדאבל בס השבור באמצע השיר הוא אחד הקטעים החזקים ביותר שהלהקה כתבה, קטע כל כך קליט עד שגם אנשים שאין להם שום נגיעה למטאל יכולים להתחבר אליו. אני לא אספר לכם עד כמה השיר הזה באמת טוב - רק תשמעו אותו והוא כבר יעשה את העבודה הזו לבד. הלהקה, אגב, שמה את אותו קטע דאבל בס מדובר בעמוד השער של האתר שלהם ואתם מוזמנים להתרשם ממנו שם.


קשוחים



''Omerta'' הוא השיר המסיים את החצי הראשון של האלבום (אם לא מחשיבים את Blood Of The Scribe, אחד השירים שאני פחות אוהב של LOG). אחד האיטיים ביותר של הלהקה, הוא נפתח בקטע דיבור המספר על קודי הכבוד והכוח - אם אדם משתמש בחוק כדי לפגוע באיש אחר הרי שהוא פחדן או טיפש. אם אדם זקוק לחוק כדי לשרוד הוא לא ראוי לחיות, שכן על הקורבן לומר לאיש שבא לחסל אותו ''אם אני אשרוד את נסיון ההריגה שלך אני אהרוג אותך, אם אני אמות אתה זוכה למחילה''.

השיר עצמו מדבר, בצורה גאונית למדי יש לציין, על המאפיה האיטלקית. גם שמו של השיר, ''Omerta'', לקוח מהשפה האיטלקית ופירושו ''כבוד''. את המילים של השיר ניתן לתמצת היטב באחת השורות החזקות שבו – ''Free speech for the living, dead men tell no tales''. כל השיר הוא בעצם מכתב איום אחד ארוך לטיפש שיעז לדבר יותר מדי ולזמר למשטרה. בצורה מאד לא אופיינית ללהקה השיר הזה לא מאיץ בשום שלב שלו ונשאר איטי לאורך כל הדרך, מה שמוסיף המון לכוח שלא אבל שולל ממנו את הקליטות שלו.

האלבום הזה מסמל שינוי שעבר על הלהקה (אם כי בניגוד ל-Metallica, למשל, מדובר בהתפתחות בריאה ולא במסחור). האם הוא יותר טוב מהאלבומים הקודמים של הלהקה? תשפטו בעצמכם. מה שכן, זה בהחלט האלבום הנכון להתחיל איתו את ההכרות עם הלהקה - היכרות ששווה מאד לעשות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Alternative Metal | Death Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©