 רוצים גם? |
|
|
 |
עשרים שנה חיכינו לאלבום של אהוד בנאי בהופעה ואם זה יהיה תלוי בו יעברו עוד עשרים שנה עד הפעם הבאה. אז מזל שיצא לו יופי של אלבום הופעה שיספיק לכולנו להרבה מאוד זמן.
כולם יודעים על המעמד המיוחד של אהוד בנאי ברוק הישראלי ולכן אין מה להרחיב במילים על פועלו ועל תרומתו בתחום הזה. מספיק אם נאמר שהוא נמצא בתווך בין הרוקנ'רול לבין האתני; בין
ניל יאנג לזוהר ארגוב ז''ל; בין
בוב דילן ל
מאיר אריאל ז''ל. בין רוחות הצפון והרסטהמאן של שנות ה-80 לבלוז הכנעני וההיברומאן של שנות ה-2000.
את הצורך בתיעוד של ההופעה שלו על גבי דיסק למד אהוד
בהופעה ההיסטורית באוגוסט 04 בקיסריה. מבחינות רבות היה זה רגע מכונן בקריירה הארוכה והמרשימה של בנאי. לכאורה כבר היה זמר ידוע ומוערך מאוד הן על ידי עמיתיו למקצוע והן על ידי שלל מעריציו המגוונים כמו המוזיקה שלו. אך למעשה זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוא העז לכבוש את מעוז הישראליות של בני דורו – קיסריה. ההופעה עצמה הייתה מרגשת הן מבחינת החלוציות שבה והן בגלל שלראשונה אהוד הרשה לעצמו להודות שהוא בליגה של שלום ושלמה. את ההנאה שלו מהגילוי הזה חוו גם המעריצים השרופים וגם מאזיני גלי צה''ל שזכו לשידור ישיר שהוסיף גם הוא לביסוס המעמד החדש. מבחינה זו רק כעת אהוד בנאי יוצא לאור.
מסתכל על צמרות העצים
השביל הזה מתחיל כאן - כך נקרא הדיסק הראשון מבין השלושה שיצאו ומבחינות מסוימות הוא באמת נשמע כמו התחלת השביל. הדיסק אמנם מתחיל עם ביצוע ארוך ומרגש של ''אביא לך'' ונמשך עם ביצוע טוב של ''אל תפחד'', אך בערך מאמצע הדיסק הוא הופך להיות יותר פופוליסטי עם להיטים כמו ''היום'' ו''כולם יודעים'' וכך, למרות שהוא מדבר לקהל יותר מגוון ומהווה אפילו חפלה ברגעיו הטובים, משהו בייחודיות של הדיסק הזה נחלש.
עוד טיפה תראי, כמעט הגענו - נקרא הדיסק השני, ולעומת הראשון הוא אכן למיטיבי הלכת של אהוד. הוא נפתח עם הקלאסיקה העל זמנית ''רחוב האגס 1'', מהשירים החשובים שנכתבו בעברית, בביצוע מכובד. גם בדיסק הזה יש הרבה שמח כמו שאהוד אוהב אבל כשזה מגיע בצירוף שירים כמו ''פלורנטין'' ו''טיפ טיפה'', שהוא אחד השירים האופטימיים שיש, קשה לבוא בטענות. העובדה שהדיסק מסתיים עם שלושה שירים מתוך
אלבום הבכורה המופתי של אהוד עם הפליטים נותנת לו נופך נוסף. כמה דיסקים יכולים להתעלות על רצף של ''זמנך עבר'' ו''עיר מקלט''? תוסיפו לזה את העובדה שהשיר האחרון מסתיים בסולו גיטרה של ההמנון שלנו וקיבלתם קלאסיקה מיידית.
אוטובוס עייף נוסע לאט - הדיסק השלישי הוא האינטימי מהשלושה ובעצם מכוון למעריצים האדוקים.
השם מרמז על כך שהוא לא בטוח בדרך שלו, לוקח את הזמן ולא דוחף לך בכפית להיטים. באלבום מופיע המערכון ''מעשה בנהג מונית'' שמהווה את המזכרת היחידה מההופעה המצוינת בקיסריה. המערכון השנון מראה שאהוד כבר במעמד שהוא יכול לצחוק על עצמו כשבעצם הבדיחה היא בכלל לא עליו. מה שמייחד את האלבום הזה הוא העובדה שלצד שירים שמחים כמו ''אסתר'' ו ''ג'מלי פורוש'' נחים שירים נוגים יותר כמו ''בלוז כנעני'' ו-''הכנאפה מתוקה'' בביצועים מעולים וייחודיים. לרגע המאזין לא שם לב למעברים בין השניים כי כשהוא שמח בגלל המוזיקה כל השירים כיפיים, וגם קרליבך נשמע כמו קרוב בעצם די רחוק של אהוד.
באלבום הזה מגיש אהוד למעריציו פנינים מיוחדות בתו רה האהוב עליו אשר אותם הוא לא מבצע הרבה.
''נגעת בצמרות העצים'' שחותם את
''קרוב'' הוא שיר קינה לחבר שנפטר ובביצוע ניתן לשמוע את השקט והריכוז של הקהל; נראה שגם הם מודעים לגודל האירוע. השיר המיוחד באלבום והסוכריה האמיתית של כל הדיסקים הוא ביצוע מונומנטלי של השיר המסיים את אלבום הבכורה של אהוד, ''פועל במה''. השיר, שמאזכר את ימיו של אהוד כפועל במה, מתחיל בביצוע אקוסטי שנמשך כל הבית הראשון עד שהלהקה מצטרפת להמשך השיר. לקינוח מסיים אהוד את השיר עם ביצוע מרגש לשירו של זוהר ארגוב ז''ל ''צל עץ תמר ואור ירח'' שגורם לצמרמורת גם למי שאינו חובב של גדול של ה''זמיר''. את ההנאה של הקהל ניתן להרגיש גם בסטריאו בסלון.
ניצוץ האהבה שאהוד מביא אתו לכל אלבום ובמיוחד לכל הופעה הוא שם דבר ולמען האמת מי שלא היה בהופעה שלו לא יבין זאת גם מהאזנה לאלבום ההופעה הזה. אבל לאלו שרוצים להכיר אותו דרך האלבום הזה זוהי הזדמנות מצוינת להכיר אותו לעומק. אהוד אמר לאחרונה בראיון שהוא לא אוהב את הקונספט של אלבומי הופעה ושאם זה תלוי בו הוא לא יוציא עוד אלבום כזה בעשרים השנים הבאות, אבל הוא הבין שנוצר צורך באלבום כזה ולכן הוא דאג שהאלבום יהיה מגוון ויכלול ממיטב הרפרטואר העשיר שלו. ככזה הוא מתאים גם למי שלא מכיר את אהוד בנאי, אבל בעיקר הוא מחבק ומפנק את המעריצים שהלכו אתו את כברת הדרך הארוכה שהוא עשה מהיותו אחד מהפליטים להיותו הכוכב של מחוז גוש דן.
