הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
ישראל ברייט :: אוצר סמוי
972records, 2004    [אלבום]
ברייט כבר רגיל למיזוגים בלתי-אפשריים. הוא הרי כותב מוסיקה אינטליגנטית לתיאטרון ביום ודופק חאפלות עם השמחות בלילה. השאלה הבסיסית היא למה רגילה האוזן של המאזין הישראלי בוגר גלגל''צ. האם הוא יכול להנות מלחן נהדר לטקסט של יהודה הלוי, מרוק למלים של חלפי
מאת: sageeb בתאריך 19/03/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
נעם רותם
עזרה בדרך
משה פרץ
אלייך
אסף ארליך
טוקשואו
מאיר אריאל
מודה אני
יוסי בבליקי
הגברת עם
היהלומים
איזי
והפתולוגים

פרויקט המרה
השחורה
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 8 (1 מדרגים)

שעת תרבות
רוצים גם?
''היה לנו אוצר סמוי
של פנאי,
עדין כאוויר הבוקר
פנאי של סיפורים
דמעות נשיקות וחגים...''

(''פנאי'' / זלדה)

איש חכם ישראל ברייט. מסופקני אם סתם ככה החליט לקרוא לאלבום שלו משירי משוררים ''אוצר סמוי''. נכון, השם לקוח מ''פנאי'', הטקסט הנהדר של זלדה שפותח את האלבום (ומדבר על הפנאי כאוצר הסמוי שהיה לכולנו), ובכל-זאת קשה שלא להתרשם שברייט חזה את עתידו של האלבום הזה – להישאר סמוי, מן העין ומן האוזן, פריט לאספנים (לאחרונה ניסיתי להשיג אותו לחבר טוב ואך בקושי הצלחתי לשים את ידי על עותק), אוצר אמיתי שצריך לעבוד קשה כדי לגלות אותו, אבל ששווה את המאמץ. שווה מאוד.

צריך להציג כאן את ישראל ברייט? ולו רק לטובת השניים וחצי קוראים שמזהים את ברייט רק כמנהיג להקת השמחות (כן, ''יודה יודה'' וכו'), אזכיר שברייט הוציא סינגל ראשון בגיל 17 (עם איגי דיין על התופים ומייקל בנסון על גיטרה), היה המוח מאחורי ''פזית'' המיתולוגית ב''מה יש'', הוציא שני אלבומי סולו, כתב מוסיקה לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע, הוציא שני אלבומים עם השמחות ששילבו מוסיקה ערבית, רוסית וישראלית, ובשנת 2002 פצח במופע של שירי משוררים מופע שהתגבש שנתיים אחרי לכדי האלבום אוצר סמוי.

''שמתי לב שכשאני עובד אצל אחרים אני עובד יותר טוב'', הוא סיפר לטל גורדון בראיון אחרי צאת האלבום, ''ואז הבנתי שהמישהו הזה [שאני עובד אצלו... ש.B] הוא הקהל... אני חושב שהמאזינים הם כמוני. אני דוחף להם שירה בסופו של דבר, כי אם הם יאהבו את השירים שהלחנתי, בסוף הם יישארו עם טקסט... אנשים מתקרבים בהתחלה לשיר בגלל המוזיקה, אבל בסוף הם זוכרים את המילים''.

ובשם המטרה הנעלה הזו, להביא לעם שירה, ברייט יוצא ומלחין את זלדה וחלפי, נרודה וקוואפיס, עמיחי, א''צ גרינברג ויהודה הלוי, ויזליטר, א''א פו ואבות ישורון. יותר מגוון מזה אי אפשר לבקש, יותר מעניין מזה קשה לתאר. ואני לא מדבר רק על הטקסטים. העושר שברייט מציע, מבחינת טקסטים, סגנונות, לחנים, הוא סוד הקסם של האלבום הזה. ''רציתי פנורמה של שירים'', הוא אמר לגורדון באותו ראיון, ''המוזיקה צריכה להילחם על טקסטים כאלה, למצוא דרך לעבור אותם''.

קשה לחשוב על אמן אחר שהיה מצליח להתמודד עם ''פתיחה לראיון'', טקסט יוצא מגדר הרגיל של אבות ישורון (''אמרת כיצד נעשה אדם אבות ישורון? התשובה היא: מן השבירות...''), עם ''אנבלי'' של פו (בתרגום של זאב ז'בוטינסקי), עם ''נייר'' הנהדר של שמעון אדף. השילוב בין שירה, גבוהה-גבוהה רוב הזמן, לרוק הישראלי כל-כך של ברייט, עם נגיעות של אלקטרוניקה, מצליח להוציא את הפרוייקט הזה ממלכודת היומרנות אליה יכול היה להיקלע בטעות. לא כל הלחנים מושלמים, לא כל הביצועים כובשים, אבל רוב הרצועות כובשות אותך, ובדיוק כפי שהתכוון המשורר, סליחה המלחין/מבצע, מצליחות להשאיר אותך עם מלים כמותן לא כותבים עוד.


''קשה בלילה בלי אדם
לא טוב ביום עם אנשים''

(''קשה בלילה בלי אדם'' / אברהם חלפי)

ברייט כבר רגיל למיזוגים בלתי-אפשריים. הוא הרי כותב מוסיקה אינטליגנטית לתיאטרון ביום ודופק חאפלות עם השמחות בלילה. השאלה הבסיסית היא למה רגילה האוזן של המאזין הישראלי בוגר גלגל''צ. האם הוא יכול להנות מלחן נהדר לטקסט של יהודה הלוי, מרוק למלים של חלפי. האם אחרי הבנאליות של קרן פלס, יש עוד מקום לאלבומים כאלה, שניגשים בחיל ורעדה לטקסטים האלה, הקנוניים ברובם, ומציעים משהו ראוי, חכם, שנועד להתחבב עליך עם הזמן, לדבר עם הלב וגם עם הראש (ולא רק עם הטוסיק), להשאיר אותך עם משהו אחרי שהרצועה האחרונה נגמרת.

מה שיפה בעיניי אצל ברייט הוא שהוא מתייחס לטקסטים כאילו נכתבו היום, ולא מנסה להדביק להם לחנים אנכרוניסטיים, כפי שהיית אולי מצפה (וכפי שהיה נהוג לעשות בשנות ה-70 העליזות). למען האמת, ברוב המקרים לא היית מנחש שמדובר ב''שירי משוררים'', בין שזה עמיחי או ויזליטר ובין שזה טקסט של ברייט עצמו (יחיד ומיוחד, ואף ראוי במידה רבה להיכלל כאן).

ועוד – לכל שיר הוא מתאים את הצבע והגוון שלו: ''פנאי'' אלקטרוני, ''נייר'' מזרח-תיכוני, ל''שאהבה נפשי'' בס-תופים, ל-''150 התהילים'' חצוצרות. היכולת של ברייט להשתנות כמו זיקית, לשנות סגנונות ואווירה, ולעשות הכל ברמה הגבוהה ביותר שיש, היא כשרון ייחודי ומרשים. בתור מי שנהנה גם מאלבומיו עם השמחות, אותי אישית זה לא מפתיע. אבל היה צריך את הפרויקט הזה שישים את התווית האיכותית גם על קריירת הסולו של ישראל.

''הבשר בן אלמוות
הרוח כבר טיוטה למשהו אחר
איך לומר, נמחית והולכת...''

(''נייר'' / שמעון אדף)

ואחרי כל זה, ואחרי כל הסופרלטיבים לישראל ברייט, האלבום הזה, נשאר אוצר סמוי. אינני בקיא בנתוני מכירות, אבל וודאי מכר מאות בודדות. הוא יצטרף לאוסף מכובד מאוד של אלבומים נפלאים של אמנים נהדרים שאיש (כמעט) אינו מכיר ואיש (כמעט) אינו מעריך. וחבל שכמו הרוח הגדולה שנושבת במפרשיו, הוא נמחה והולך לאיבוד. חבל כי כשאני חושב על תרבות ישראלית (אם יש בכלל קיום לצירוף המלים הכל-כך אוקסימורוני הזה), אזי האלבום הזה הוא הוא הדוגמה המובהקת ביותר לכך.

אז יאללה, תשקיעו בתרבות שלכם, דרשו עותק מחנות הדיסקים הקרובה למקום מגוריכם, ואל תסתפקו בתשובה שלילית. האלבום הזה הוא אוצר, אוצר סמוי אבל אוצר. שווה לכם להחזיק אותו באוסף הפרטי שלכם.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
רוק עברי | אחר | ארצישראלי | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©