הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
rafter :: music for total chickens
Asthmatic Kitty, 2007    [אלבום]
הפעם, נדמה ש-Rafter בחר לזנוח את הקו העצבני והבלתי קומוניקטיבי ולעבור למחוזות הפופ המענג. פופ מענג זה מעליב, ולכן אתקן ואומר שהוא ניסה לשלב בין השניים - די בהצלחה לטעמי. המוזיקה של Rafter היא שילוב של הרמוניות קוליות מפוארות למדיי, קלידים מעופפים ושירה דקיקה ונעימה לאוזן יחד עם מפלי דיסטורשן, רעשים למיניהם ותופים מטורפים
מאת: לב ליטמן בתאריך 02/04/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
placebo
sleeping with
ghosts
goldoolins
the world is
somewhere
else
iron maiden
the number of
the beast
gun club
pastoral hide
& seek
velvet
underground

loaded
bright eyes
fevers &
mirrors
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 1 (1 מדרגים)

מוזיקה עם ביצים   מתוך פרוייקט מחלקת פרומו 
רוצים גם?
1) פתיחה קלישאתית.
פעם חבר טוב שלי סיפר לי על מישהי בעירוני א' ממגמת אמנות שעשתה וידאו-ארט ממש מגניב. בסרט שלה היא הציבה משטח של ביצים והלכה עליהן אחורנית, ולאחר מכן הקרינה את הסרט בהילוך אחורי. מה שיצא זה שהבחורה הלכה קדימה וביצים שבורות לפניה פשוט הפכו לשלמות. מקסים בלי ספק. כשאני חושב על המוזיקה של Rafter באלבום Music for Total Chickens, אני מייד מדמיין את התהליך הזה - ביצה עגולה ויפהפייה נשברת מול עיניי, ואז בין רגע מתאחה וחוזרת לשלמות. הביצה לא עושה זאת פעם אחת בלבד, היא נשברת, מפסיקה באמצע, מתאחה בחזרה, נשברת שוב, ושוב, ומהר יותר ולאט יותר, וככה היא נעה על הציר הזה שבין השלמות העגולה, הזכה, והלבנה של הביצה השלמה, לגועל, לפיזור ולצבעוניות החולנית של הביצה השבורה.

2) קצת על האמן.
למרות ש-Rafter נשמע כמו שם של להקה, מדובר באדם אחד Rafter Roberts. הבחור, ג'ינג'י אקסצנטרי ונמוך קומה, נולד בעיירה קטנה בקליפורניה. עוד כשהיה קטן הקים את להקת הפאנק היחידה בעיר, Faucet. מאוחר יותר הוא עבר לניו-יורק וגר במעין דירה קומוניסטית בה הוא ניגן פאנק קומוניסטי לא פחות. בסופו של דבר הוא מצא את עצמו שוב מגיע מערבה, הפעם לסאן-פרנסיסקו. כשהגיע לשם היהRafter Roberts למוסיקאי מוערך למדיי כשהוא עובד עם אמנים (שאני אישית לא מכיר אף אחד מהם, אבל הבנתי שהם נחשבים למשהו בתחום) כמו: Fiery Furnaces, Black Heart Procession, Hot Snakes ו- Sufjan Stevens (שעליו אשכרה שמעתי, אז זה בטח אומר משהו).

3) המוזיקה
רק כדי להקצין את הקלישאה ואת הבנאליות, אפתח פרק זה במשפט המפורסם ''קשה לתאר את המוזיקה של Music for Total Chickens''. אבל בכל זאת, נראה לי שזה חלק מהמטרה. הפעם, נדמה ש-Rafter בחר לזנוח את הקו העצבני והבלתי קומוניקטיבי של ה-Noise Punk ולעבור למחוזות הפופ המענג. פופ מענג זה מעליב, ולכן אתקן ואומר שהוא ניסה לשלב בין השניים - די בהצלחה לטעמי. המוזיקה של Rafter היא שילוב של הרמוניות קוליות מפוארות למדיי, קלידים מעופפים ושירה דקיקה ונעימה לאוזן יחד עם מפלי דיסטורשן, רעשים למיניהם ותופים מטורפים.


ביצים אחרי הטיפול של רפטר


3) א. התופים
שיט... אלו תופים. בחיים שלי לא שמעתי תיפוף כזה. אולי הכי קרוב שאני יכול לחשוב זה ג'אקי ליבזייט (מ-Can) וארט בלייקי (שניהם שיכורים) נכנסים יחד, בטעות, לסשן של ניק דרייק בדירה הקטנה שלו. מסתבר שלדרייק בכלל אין תופים בבית (כמה מפתיע) ולכן שני המתופפים נאלצים לוותר על מערכת מפוארת ולנגן על דברים שהיו מונחים לו בסלון כמו פחי אשפה, צלחות, פעמונים ומכל הבא ליד (או למקל לשם האנאלוגיה). ככה בערך זה נשמע.

לא ברור לי מי המתופף הראשי באלבום (או Jason Crane, או Justin Pinkerton), אבל הוא באמת חתיכת מתופף. נדמה שמאחורי כל נגיעה של המקלות בחפץ כלשהו עומדת חשיבה כלשהי. התיפוף פה הוא דינאמי להחריד ולרוב בכלל אינו שומר על קצב קבוע. נדמה שהנוסחא הרגילה בפופ, שעל פיה התופים שומרים על קצב אחיד ומונוטוני ו''מחזיקים'' את היצירה, נשברת. פה התופים מצליחים להוביל לשיאים המלודיים אבל גם לא להיות משעממים לרגע ולהביא את הכול צעד אחד קדימה.

מכיוון שאני לא ממש מבין בכל הז'אנר של האינדי העכשווי (אחת הבעיות עם פרומואים) אני לא ממש יודע להגדיר את הסגנון של היצירה. אבל ניתן לומר שיש כאן ניחוחות של פאנק עם דיסטורשן פה ושם ודי הרבה רעש ממקורות ''בלתי מוזיקליים'' (שאגות, צפצופים, סתם רעש לבן וכו'), פסיכדליה ביטלזית מתוקה, מעט מהתחושה שמאפיינת את King Crimson בתקופות המאוחרות שלהם והכל מסוגנן ומהודר בהפקה מאוד אינדית אמריקאית. והכול מאוד תזזיתי.

4) הליריקה
בפרומו היה כתוב: ''מומלץ לאוהבי: Lightning Bolt, ניק דרייק, אורנט קולמן וספרים לשיפור עצמי''. מהר מאוד שאלתי את עצמי: ''ספרים לשיפור עצמי? האם אני אוהב ספרים לשיפור עצמי?''. ההגדרה הזאת, ''שיפור עצמי'', בלי ספק יושבת בצורה מושלמת על הליריקה של Music for Total Chickens.

זוהי לא ליריקה רגילה. היא בעצם מנסה להיות בלתי עמוקה וחד-מימדית בצורה מודעת. המילים כתובות יותר כמו מעיין הוראות, או תובנות פשוטות שהכותב הגיע אליהן כשהוא התעסק בנושא מסוים. למשל, השיר ''Merchandise'' נפתח בשורה:''Everybody is trying to sell you things that you don't need. Don't buy them''. השיר הראשון, ''Encouragement'' נפתח בשורה: '' Work hard and exercise your mind and body''. שורה קצרה ופשוטה, אין שום התעסקות בתוך השיר בנושא ה''עידוד'', אלא היא בעצם מהווה עידוד למאזין. כל אלו יוצרים קו קונספטואלי כלשהו לאלבום.


מוזיקה מוצלחת גם לשפנפנים, יוני דואר, ובחורות


4) א. קו קונספטואלי
האלבום כולו הוא בן כ-40 דקות ומורכב מ-18 שירים, אף אחד לא עולה על 4 דקות ורובם הם בני פחות משתיים. כל שיר הוא הבלחה קצרה של תובנות פשוטות ומופשטות מבחינה לירית ומבריקות לחלוטין מבחינה מוזיקלית. השמות של השירים הם שמות כמו ''Tragedy'', ''Hope'', ''Inspiration'', ''Boy'', ''Monsters'' וכד'. השיר האחרון נקרא ''Ending''.

5) דעתי על האלבום
אני מאוד אוהב את האלבום, ואני חושב שהוא מבריק לחלוטין.

5) א. ראיון דמיוני לפלפול הפרק
מראיין אנונימי: אז מה דעתך על האלבום החדש של Rafter Roberts?
אני: אני מאוד אוהב אותו, וחושב שהוא מבריק.
מראיין אנונימי: אתה רוצה להרחיב קצת?
אני: מעודי לא שמעתי אלבום כזה, הוא מצליח לשבור הכול שוב ושוב ולהחזיר אותנו לאותו שיא מלודי מרהיב, ובכל זאת, להישאר קומוניקטיבי ונעים לאוזן.
מראיין אנונימי: אלבום השנה לדעתך?
אני: לא יודע, השנה רק התחילה, אבל מבחינתי הוא יכול להיות האלבום של שנה שעברה. לא שמעתי כזו מוזיקה הרבה זמן.
מראיין אנונימי: יכול להיות שיש הרבה מוזיקה כזאת ובגלל הטעם הקלוקל שלך אתה בכלל לא מכיר אותה?
אני: יכול מאוד להיות.

6) סיום קלישאתי
כשרק קיבלתי את העותק שלי של Music For Total Chickens לא ממש הצלחתי להבין מה מצויר על העטיפה. כשהגעתי לחלק הזה של הביקורת, לחלק בו אני רוצה להגיד משהו על ביצים נשברות וכאלו, אז הבנתי מה מצויר שם - ביצה שבורה מפוזרת על ענף. איזה יופי.

הרעש מסתיים. צ'לו נמוך נכנס, קצת כמו ב-''Islands'' של King Crimson. תזמורת נכנסת, הצליל מתרחב. הביצה כאילו עומדת להתפוצץ בכל רגע. הסדקים מופיעים מהצד. עוד ועוד כלים מופיעים ומצטרפים אל תוך הביצה. הנה, עוד רגע יבואו התופים. גם קולות אנושיים מצטרפים. עוד שנייה וכל הצהוב והלבן של הביצה מתפזרים לאוויר. אבל זה לא קורה. הביצה נשארת שלמה - כמו בסיומות של פעם. אני מרים את האצבע, לוחץ Play, ונותן לביצה להתמוסס לי בין האצבעות - כשהיא מתפרקת וחוזרת לשלמותה שוב ושוב.

7) לילה טוב.
לילה טוב.

שתף
אלבומים קשורים:
king crimson :: discipline ||| the beatles :: sgt. pepper's lonely hearts club band ||| nick drake :: pink moon ||| can :: tago mago ||| sufjan stevens :: illinois |||

אמנים קשורים:
the beatles || nick drake || king crimson || sufjan stevens || can || 

סגנונות נוספים:
Indie Pop | Psychedelic Rock | Lo-Fi | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©