הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Jazz
keith jarrett :: la scala
ECM, 1997    [הופעה חיה]
ג'ארט חושב בנגינה בעשר אצבעות, או כפי שאני נוהג לכנות זאת, עשרה מוחות. ג'ארט חדל מלחשוב בקלאסטרים. לא בסדרות מוכתבות של צלילים שיוצרים אקורדים. ג'ארט שומע כל צליל שהוא מנגן, ולא רק זאת, אלא גם שומע לאן אותו צליל הולך
מאת: שי קדמי בתאריך 09/04/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
various
artists

soupsongs
live : the
music of
robert wyatt
the apples
attention!
helen merrill
lilac wine
keith jarrett
the koln
concert
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
jaco
pastorius

jaco
pastorius
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9 (2 מדרגים)

''דרוש מחליף'' (באך, 1750)
רוצים גם?
אפשר לפרש את המונח ''גאון'' בשני אופנים בעיניי. האחד, כל אומן יצירתי שהמציא רעיונות חדשים במוסיקה וקידם אותה הלאה. השני, המונח הדידקטי יותר, יכולת מחשבתית ומוחית יוצאת דופן באופן חריג. איני פוסל אף אחד משניהם, אבל כאשר אני במצב רוח אובייקטיבי, אני מצדד בשני. זהו אותו מועדון אקסקלוסיבי ומצומצם ביותר שנכנס אליו קית' ג'ארט.

תנסו לחשוב על אמנים אשר חלק הארי של יצירתם בנוי מאימפרוויזציה בלבד. כן, גם בג'אז - או שמא, דווקא בג'אז. קית' ג'ארט הוא אחד האמנים המשוגעים ביותר שקיימים היום בעולם המוסיקה, ובקרוב גם אעז להשתמש בסופרלטיבים נועזים ומרחיקי לכת, אשר לעניות דעתי הולמים את ג'ארט באופן מוחלט.

למי שאינו מתמצא בעשייתו של ג'ארט - מדובר באחד משלושת פסנתרני הג'אז הגדולים ביותר משנות ה-70 ואילך, כאשר אליו מצטרפים צ'יק קוריאה והרבי הנקוק. ג'ארט הושפע, כמו רבים אחרים, מפסנתרן הג'אז הענק ביל אוואנס, אך יצר קול מיוחד משלו ופרסונה מוסיקלית מרתקת שרק הוא יכול להתהדר בה. מבין השלושה, ג'ארט הוא הכי אקספרימנטלי והכי ''פנימי''. שומעים שהוא מרגש את עצמו בזמן הנגינה, מה שבעיניי הוא הדבר החשוב ביותר לאומן, שכן חובה על האומן לרגש את עצמו בטרם יבקש לרגש אחרים.


...ורוח אלוהים מרחפת על פני האדמה



ג'ארט (כמעט ו)לא מקליט אלבומי אולפן. הופעה בלוזאן, הופעה בטוקיו, הופעה בקלן. הופעות, הופעות, הופעות. אוקיי. מילא. הופעות. אז מה? רק שקית' גארט לא מנגן את החומר שלו בהופעות (ע''פ רוב) בכלל. רוב אלבומי ההופעה של ג'ארט מקוטלגים בשלוש קטגוריות:
א) הטריו האמריקאי, הכולל את ג'ק דז'ונט בתופים וגארי פיקוק בקונטרבאס. מנגנים בעיקר סטנדרטים (קטעי נכסי צאן ברזל בג'אז).
ב) הקוורטט הסקנדינבי, הכולל את יון כריסטנסן בתופים, פאל דניאלסון בקונטרבאס, ויאן גארבארק בסקסופון.
ג) מופעי סולו - ההופעות המאולתרות!

הופעות מאולתרות? כן, הופעות מאולתרות. הופעות שבהן ג'ארט עולה לבמה ללא מושג מקדים על תוכן המופע, ללא סדר מופע. עירום מחשבתית. פסנתר הכנף העצום מחכה לג'ארט על הבמה, ממתין למוצא ידיו של הגאון. לא הפסנתר ולא ג'ארט יודעים מה יעלה הערב הזה בחכתו. הקונצרט מאולתר מתחילתו ועד סופו, ללא קטעים כתובים מראש, ללא רעיונות בסיסיים, ללא כלום. מר ג'ארט יושב אל הפסנתר, ומתחיל לנגן את הרעיונות המתקיפים את מוחו הקודח. עצם הרעיון הזה הוא מדהים לכשעצמו, ומקבל מימד מדהים עוד יותר נוכח הנתון שאולי 60 אחוז מהדיסקוגרפיה של ג'ארט בנויה ממופעי סולו מאולתרים כאלו, ואולי אפילו יותר מ-60 אחוז. ומה שמדהים עוד יותר, הוא לה סקאלה.

כאן, סביר להניח שאגע בנקודה רגישה עבור מאזיני ג'ארט, או אפילו אשחט פרה קדושה בעיניהם. בעיני רוב מאזיניו של ג'ארט, הדיעה הרווחת (אולי אפילו הקונצנזוס) היא שאלבום המופת הגדול ביותר שלו, מבחינת אותם מופעי הסולו, הוא ה-Koln Concert. ובכן, אין ספק שהקלן קונצרט שינה את פני עולם המוסיקה מקצה אחד למשנהו. לא קם לפני כן מוסיקאי שעלה על הבמה עירום מכל דבר ורעיון וניגן את כל אשר עלה על מוחו. אבל גם ג'ארט (ובעיקר הוא) משתפר עם הזמן (ומשתבח, יש לציין), ורק לומד עוד על יכולותיו. בעיניי, לה סקאלה הוא אולי תצוגת הגאונות הגדולה ביותר שהפגין מוסיקאי כלשהוא מאז באך ומוצארט (הסבר מיד).

אם בקלן קונצרט, ג'ארט חשב בצורת נגינה בשתי ידיים (אקורדים ומנגינות), אזי לה סקאלה הוא סיפור אחר לגמרי. בלה סקאלה ג'ארט חושב בנגינה בעשר אצבעות, או כפי שאני נוהג לכנות זאת, עשרה מוחות. ג'ארט חדל מלחשוב בקלאסטרים. לא בסדרות מוכתבות של צלילים שיוצרים אקורדים. ג'ארט שומע כל צליל שהוא מנגן, ולא רק זאת, אלא גם שומע לאן אותו צליל הולך (מה שנקרא במוסיקה, הולכת קולות).

הרעיון הזה ניכר בכל צעד ושעל של האלבום המבריק הזה - אין צליל ללא משמעות. ההשוואה אל באך ומוצארט לא נזרקה כלאחר יד. באך ומוצארט היו ידועים ביכולת האלתור שלהם, כזו שזהה באופיה לג'ארט - אלתור מוסיקה מריק. באך אף היה מורה לאלתור. וכמו ג'ארט בדיוק, שניהם ידועים ביכולתם זו לחשוב בעשרה מוחות, ביודעם לאן כל צליל הולך.


מנצל כל אצבע. ג'ארט



יכולת זו טומנת בחובה מאמץ פיזי אדיר. על מנת לטעום טעימה מזערית ממאמץ זה, נסו לחשוב על שני דברים באופן בהיר במקביל, ותיווכחו איך מוחכם מתאמץ. לעניות דעתי, ג'ארט עושה זאת ביותר מעשרה מוחות, שכן הוא מנצל גם את קולו ואת רקיעות רגליו (יש שיגידו שזה חלק מהנגינה שלו, אבל אני מאמין שמדובר ביצירת מוסיקה של ממש). אולי זה יכול להוות הסבר לאקסצנטריות בנגינה של ג'ארט, בה הוא משלב את אותן רקיעות הרגליים, צוויחת המנגינות אותן הוא מנגן, את ההתרוממויות שלו מן הכיסא והירידות אל מתחת לפסנתר. סביר מאד להניח שאני הייתי עושה הרבה יותר מזה אם הייתי מנסה לחשוב בעשרה מוחות.

ואם לא די בכך, ג'ארט, תוך כדי האלתור עצמו, בונה יצירה של ממש, ומחלק אותה לפרקים, ממש כמו במוסיקה קלאסית. ב-''La Scala, Part 1'' האלתור מתחיל כבלדה שקטה אשר לאט לאט מתעצמת, והופכת בסוף ההתפתחות לסוג של תפילת מואזין (כך אני רואה את זה בכל אופן), וחוזר לבלדה. וב-''La Scala, Part 2'', האלתור מתחיל במשפטים מופרעים ומהירים למשך רבע שעה אולי, אשר מתפתחים בסופו של דבר למה שאוכל לתאר כספירטואל (מזמורי העבדות של השחורים בארה''ב). הסוף, לא תאמינו, מורכב מהחזרה לנושא הראשון, אבל בנגינה לייב באפקט של רברס. צריך לשמוע כדי להאמין.

זהו הסיפור הגדול ביותר של האלבום הזה. אורכם של הקטעים הוא 45 דקות ו- 28 דקות, ונוסף עליהם הדרן, ביצוע קסום ל-''Somewhere over the Rainbow'' שג'ארט מבצע בדיוק באותו האופן שבו ניגן את כל הקונצרט. בעיניי, זה שיא השיאים של תצוגה אישית, רגשית, יצירתית ומחשבתית של אומן, ואת ההשוואות ציינתי מעל. זה בהחלט לא אלבום קל, אלא אלבום שדורש תשומת לב מלאה ממי שירצה להתעמק בו. אבל הוא יפהפה, ומהווה עדות חיה לאמנים שכדוגמתם לא זכינו לשמוע לפני 350 שנה.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Free Jazz | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©