הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
lebanon :: planet rubble
fast music, 2007    [אלבום]
Planet Rubble, אינו אלבום קל להאזנה, המוזיקה אינה חולפת ליד האוזן אלא נכנסת חזק פנימה אל תוך הבטן ומקשה על פעילות המעיים. היו פעמים שמצאתי את עצמי מפסיק את ההאזנה באמצע, מכיוון שהמחשבות והקונוטציות שעלו בראשי נוכח המוזיקה החודרת הזאת כבר הפכו קשות מנשוא. ברגעים הללו, כשלחצתי על ה-Pause, הבנתי עד כמה ענק האלבום החדש של לבנון
מאת: אליסף דעואל בתאריך 08/06/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
kate bush
the dreaming
the afghan
whigs

1965
camel
the snow
goose
the
lemonheads

it's a shame
about ray
john
frusciante

the empyrean
bonnie
''prince''
billy

ease down the
road
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9 (1 מדרגים)

דם, אש ותמרות עשן   מתוך פרוייקט מחלקת פרומו 
רוצים גם?
אחד הדברים שיותר אהבתי בסיפורי התנ''ך, היו נבואות הזעם של הנביאים. יש משהו כל כך עוצמתי באדם שעומד לפני קהל גדול ושוטח בו בקול סמכותי ותקיף את זעמו של אלוהים. תמיד חיפשתי מקבילה במוזיקה הישראלית לנביאי הזעם. מוזיקאי אמיתי שבלי יותר מדי גימיקים שוטח את משנתו הפוליטית-חברתית בפני המאזין, ומזהיר אותו מפני האבדון שצפוי לנו כחברה ומדינה.

אז נכון, מוזיקת מחאה פוליטית בעברית זה לא משהו שאינו קיים, אבל לרוב התקבלה אצלי התחושה שסצינת המוזיקה פה אדישה יחסית לכמות האירועים שקורים כאן. תירוצים לכך לא חסרים - עברית היא שפה קשה. אם שירי אהבה לא קל לחרוז בעברית, בטח ובטח שמשנה פוליטית זה לא עסק קל. מה גם שקיים החשש שהמדיה תירתע ממוזיקה שהיא קצת טעונה מילולית. ואם אפשר לעשות קצת רוק-אינדי עם מילים באנגלית וסיכוי להופיע קצת בחו''ל אז למה להתאמץ להתעסק במצוקות ארץ הקודש?

וכך נשארתי לי במשך שנים עם נביאי זעם זמניים. מדי פעם התלהבתי מאיזשהו אמן שהיה לו משהו חריף להגיד, אבל נביא זעם מוזיקלי קבוע שאלך שבי אחרי הגיגיו טרם מצאתי. הכול השתנה ביום שבו הכנסתי לראשונה למערכת את אלבום הבכורה של לבנון, Sunken City. באותו יום נפל לי האסימון, הבנתי עד כמה טעיתי... למה לעזאזל חשבתי שנביא זעם חייב להשתמש במילים? באותו אלבום לבנון העבירו לי בשפת הגיטרה-בס-תופים את המסרים הכי חריפים על החברה שלנו ששמעתי מזה זמן רב במוזיקה הישראלית.


האפוקליפסה כבר כאן...


כעת יוצא אלבומם השני, Planet Rubble. למי שלא מכיר בכלל, לבנון הם הרכב רוק אינסטרומנטלי ישראלי (ובכוונה אינני נכנס להגדרות המתישות של מת'-רוק, פוסט רוק וכיו''ב, שכן כל ז'אנר אליו אתחום אותם ייגרע מהעומק המוזיקלי הרב שלהם), שהוקם ע''י פורשי להקת הבקרים הרועשים. בשנת 2005 שוחרר אלבום הבכורה שלהם בפאסט מיוזיק וכעת הם מוציאים באותו הלייבל את אלבומם השני. כמו אלבומם הראשון, האלבום החדש הוא אלבום קונספט. האלבום עוסק בפסולת ובכוחות שמניעים אותה. מהי אותה פסולת? האם מדובר ממש בפסולת חומרית? או שמא זוהי אנלוגיה לתחלואי החברה הישראלית? אין לדעת. לבנון משאירים את ההחלטה בעיני המתבונן (או שמא יותר נכון באוזני המאזין). הם שם כדי להעביר לנו את הפסקול הסוחף, הקודר והכמעט אפוקליפטי של אותה פסולת שנעה סביבנו בעולם, מונעת בכוחנו ומאיימת להמיט עלינו חורבן בית שלישי. בגירסה הישראלית של האלבום צורף ספר שירים יפה פרי יצירתה של המשוררת רוני הירש. הספר אמור ללוות את מוזיקת האלבום, אך גם שיריה היפים והפתלתלים של הירש אינם מצביעים על חד משמעות בפרשנות המוזיקה של לבנון, אלא באים להוסיף רובד נוסף ויפה למוזיקה המצויינת שלהם.

אין מתאימים מלבנון כדי לנגן את פסקול חורבן הבית. מבולי הגיטרות שלהם, התופים שלא מרפים לרגע, גורמים לי לסערת חושים שבסופה הבנה. הבנה שאותה פסולת, ולא משנה מה המשמעות מאחוריה, היא מוצר שגם אני מייצר, מייצר ואחראי לתנועתה בעולם, וכך גם כל יתר האנשים בחברה. אנו בוכים על המצב הקשה פה אך באותו הזמן ממשיכים לתת דלק לפסולת שמביאה לכך. גם אם לא הייתה זאת כוונתם כלל וכלל, לבנון מכניסים את המאזין למצב טראנס שבסופו תוכחה. והתוכחה הזאת היא קודרת ומתסכלת, אך כמו שלעיתים מבולי הדיסטורשן של לבנון מסתיימים בקטעי גיטרה אקוסטיים עדינים יותר, כך גם התוכחה הזאת מלווה באופטימיות זעירה, בתקווה ליכולת לשנות.


...והיא לא לבד


Planet Rubble אינו אלבום קל להאזנה, המוזיקה אינה חולפת ליד האוזן אלא נכנסת חזק פנימה אל תוך הבטן ומקשה על פעילות המעיים. היו פעמים שמצאתי את עצמי מפסיק את ההאזנה באמצע, מכיוון שהמחשבות והקונוטציות שעלו בראשי נוכח המוזיקה החודרת הזאת כבר הפכו קשות מנשוא. ברגעים הללו, כשלחצתי על ה-Pause, הבנתי עד כמה ענק האלבום החדש של לבנון. למעשה רק אלבום ישראלי אחד השנה גרם לי לאותה הנאה מוזיקלית ואי נוחות מחשבתי - מהלך ראשון של וולקן. על אף התהום המוזיקלית שמפרידה ביניהם, במחשבה עמוקה יותר יש ביניהם הרבה דמיון. גם לבנון וגם וולקן אינם פונים אל הקונצנזוס, אל הקהל הרחב; הם עושים מה שנכון לדעתם מבחינה אומנתית. הם מקיאים את כל מה שמציק להם החוצה במקום להסיט אותו הצידה ולהתחנף למאזין. מבחינתי, וולקן ולבנון הם האוצר הסמוי של המוזיקה הישראלית, אך זה אינו אוצר מזהב נוצץ אלא מפלדה מושחזת, כזאת שמסוגל להבריק ולהרשים חיצונית אך גם לחדור ולהכאיב.

אלבומם החדש של לבנון הופץ גם בחו''ל ולווה בסיבוב הופעות של הלהקה בארה''ב. מגיע להם להצליח מעבר לים, אחרי הכול זאת אחת הלהקות הטובות והמוכשרות שיצאו מפה בשנים האחרונות. אך מבחינתי, לא משנה כמה אלבומים נוספים הם יוציאו עם שמות באנגלית, וכמה זמן הם ישהו מחוץ לארץ. אחרי השינוי התודעתי שעברתי בעקבות ההאזנה לאלבום שלהם, אחרי שהם גרמו לי להגיע להבנה, ש''די! אי אפשר להמשיך לקטר ולבכות בזמן שהספינה טובעת לידך'', אחרי כל אלה אין לי יותר מקום לספק, לבנון הם בשבילי הלהקה הכי ישראלית כיום.
שתף

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©