הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
דבק :: נגרים
התו השמיני, 2006    [אלבום]
דבק צריכים להיות במרכז הרוק הישראלי. כל נער חובב רוק שלוקח לראשונה גיטרה ליד צריך לשמוע אותם. יש להם את התמימות הזאת, את הראשוניות של להקת רוק כמו שכל כך חסרה פה לאחרונה. זוהי להקה מהסוג שכבר לא רואים במחוזותינו. חבורה מגובשת שחיה ביחד, מנגנת ביחד מגיל צעיר ויוצרת ביחד ובחדווה. זהו הרוק הישראלי הבסיסי הישן והטוב, ''הקיבוצניקי''
מאת: super myron בתאריך 18/08/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
בני בשן
מעשה באדם
אסף ארליך
חדשות מהמגירה
הדג נחש
לזוז
כינורו של
רוטשילד

requiem dub
ערן צור
עיוור בלב ים
בתי
נסה אותי
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.5    דירוג הגולשים: 8 (2 מדרגים)

למה לי לקחת ללב?
רוצים גם?
קיץ, חוף פלמחים, ענבים עם גרעינים, סברס. חורף - תפוז, פקקים בכבישים, סחלב חם. אלו חלק מהתמונות שעלו לי בראש כשהאזנתי לראשונה את האלבום החדש של להקת דבק; אלבום שמחובר להוויה הישראלית, נמצא כאן ועכשיו. דבק ממשיכים הלכה למעשה את שהתחיל אצל אריק איינשטיין ושלום חנוך בשבלול, המשיך בתמוז ועבר לנושאי המגבעת ואיפה הילד. זהו הרוק הישראלי הבסיסי הישן והטוב, ''הקיבוצניקי''. אז הוציאו את הקורדרוי והפלנל החוצה או את הג'ינס והגופיה (תלוי מה אתם מעדיפים...) והאזינו איתי לאלבום החדש של דבק - נגרים.

''כשאתה על סף תהום
והסביבה רועשת
תן לנו סימן קטן
נפרוש לך ת'רשת...''
(''סימן קטן'')

כך פותח גדי רונן. תנו לדבק לתת לכם תמונות מתוך החיים בישראל, עם כל הרעש, הבלגן, תכניות הריאלטי, אומני האינסטנט והמלחמות. הם כבר ידאגו לפרוש לכם את הרשת, רק תשמעו את הדיסק.

השיר השני, והראשון באלבום של בועז רנשרייבר, נפתח בפנדר רודס גרובי. תמונה נוספת מהמדינה, אנו צופים בנו נמצאים עמוק בתוך הבירוקרטיה בין פקידים מיוזעים, תור בביטוח לאומי / בנק / או כל משרד ממשלתי אחר. לאחר מכן תוקפים את הפרסומות (''הם יראו לנו בפרסומות שמישהי יפה זו מישהי שיש לה פלסטיק בחזה'') ובסוף הכל מוצדק ''בשם הדמוקרטיה''. השיר מתכתב עם ''אל תקרא לי עם'' של שלום חנוך. בשניהם האדם האינדיבידואל (הישראלי) מרגיש שהוא חלק מקבוצה, מעם, וללא אני-עצמי: ''יש מדינה שבה אדם קם ופתאום מבין שהוא שייך לעם...''

כאשר מגיע השיר השלישי, באווירה רגועה יותר, אישית יותר, עם בס מונוטוני, גיטרה ג'אזית והלמות תוף הבס, ניתן להבין שהלהקה בנויה על המתח שבין שני היוצרים - רנשרייבר והגיטרה עם החספוס ורונן עם הקול הרך והפנדר רודס העדין. ביניהם נמצאת חטיבת הקצב: עידו אופק על הבס ונדב ברקן על התופים. נדב הוא הנשמה האמיתית מאחורי הבס-תופים. התיפוף שלו גרובי ומעניין ומחבר (כמו דבק...) בין חלקי הלהקה. יש לציין כאנקדוטה שאותו נדב ברקן עיצב את העטיפת הדיסק של נינט טייב והוא מעצב מוכשר בפני עצמו.

בין כל ''התמונות'' מחיינו ניתן למצוא גם שיר משוחרר הנקרא ''ביצים גדולות'' בו אנחנו מקבלים מעין תמונת ילדות (או התבגרות) של להקת תיכון. מבט לאחור לתקופה שפעם אנחנו / הם היינו/ היו צעירים ובועטים. אפשר להרגיש את הרוק הבסיסי, נטול ההפקה. שיר שמזכיר בלחן ובגרוב את ''ואולי תבוא איזו נחמה'' של תערובת אסקוט.

''כשהיינו ילדים היו לנו ביצים יותר גדולות
היינו עושים מה שהיינו עושים....''

''אל תלכי'', שיר אישי, נמצא באמצע האלבום. התיפוף בפתיחה חזק (מזכיר את ג'ון בונהם) ובגזרת הגיטרות יש שילוב משכר של דיסטורשן ונגיסות של גיטרה חשמלית עטופים בגיטרות אקוסטיות עשירות. תוך כדי האזנה לשיר בנסיעה בחום הכבד ששורה עלינו, הגעתי למסקנה שבועז רנשרייבר הופך להיות גיבור גיטרה. זה לא רק הסולואים המעניינים (רק תשמעו את הכניסה שלו לתוך השירה ב''אפשר לשכוח''), אלא, בדומה לגיטריסטים הגדולים באמת הוא גם יוצר אווירה בעזרת הגיטרה לכל שיר, בין אם זה אקוסטי או חשמלי, עדין, פסיכדלי או רועש.

המצלמה של רנשרייבר ורונן ממשיכה לצלם תמונות מכאן. הפעם במיצג התמונות אנחנו מגיעים לשיר ''לחץ'' בו הם משוטטים ברחבת פיגוע והתמונה עשירה בדם ואש.

''אש על הטיילת,
אש על המדרכות
אש על המים
פצצות
מכוניות תופת, טילים ויריות
מה הילדים שלנו יגדלו להיות ?''

כצפוי השיר עטוף בדיסטורשן, והעוצמה הולכת ומתגברת עד שמגיעים לשיא בו מאשים גדי את מקבלי ההחלטות במצב שנוצר.

השירים של דבק נטולים פוזה, הם בסיסים, אין פה הפקה עשירה, הלחנים לא מורכבים, אבל יש משהו בשירים האלה שכל כך ממכר: הגרוב, הכעס, המילים, הדיסוננס בין הגיטרות-תופים-פנדר רודס ואותו רוק אמיתי, ישיר ובעברית שכה חסר כאן.

האלבום מסתיים צמד שירים: ''הכפתור'' המקסים, בו כל הלהקה נשמעת כחטיבה מגובשת ואחידה, המדבר על רצונו של רנשרייבר לסגור ''להם'' את הכפתור, ו''סבלנות'', הנפתח בסולו גיטרה בלוזי וממשיך לשירה העדינה של רונן. השיר הולך ומתפתח לאיטו אך בניגוד לשירי רוק רבים אין קטרזיס, אין סיום באקורד חזק, הם מבקשים שנעזר בסבלנות. סבלנות ''מלודית'' וסבלנות לחיים פה בארצנו.

דבק צריכים להיות במרכז הרוק הישראלי, כל נער חובב רוק שלוקח לראשונה גיטרה ליד צריך לשמוע אותם, יש להם את התמימות הזאת, את הראשוניות של להקת רוק כמו שכל כך חסרה פה לאחרונה. זוהי להקה מהסוג שכבר לא רואים במחוזותינו. חבורה מגובשת שחיה ביחד (בניר צבי), מנגנת ביחד מגיל צעיר ויוצרת ביחד ובחדווה. לאחר שראיתי אותם לראשונה לפני כשנתיים בהופעה לרגל צאת האלבום הראשון, לאחר שהתאהבתי עד אין קץ בפרויקט אחד חלקי אחד, אני מוצא פה עוד אלבום טוב ובוגר יותר מהראשון. יש לי הרגשה שהם יישארו איתנו עוד שנים רבות ביחד או לחוד וכנראה שעוד 20 שנה תקום להקה חדשה ומרעננת ובשרת העיוור יכתבו שהם ממשיכים את להקת דבק שפעלה בהצלחה אי שם בעשור הראשון של שנות ה-2000.
שתף
אלבומים קשורים:
שלום חנוך :: מחכים למשיח ||| איפה הילד :: זמן סוכר ||| איפה הילד :: שדים |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
רוק עברי | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©