הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
דויד בלאו :: david blau
פית/קית, 2006    [EP]
המוזיקה של בלאו (הלחנים והמילים) רצופה בצלילים ומילים שיחד הופכים ליצירה מעניינת וחושפנית, המצליחה לחדור אל התאים האפורים ולהעיר אותם מהשינה אל מציאות פחות עכורה ויותר מתוקה
מאת: scarlet paper-cut בתאריך 20/08/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
העבד
העבד
אדיר והילדות
אדיר והילדות
ארז הלוי
השער נפתח
רונה קינן
עיניים זרות
סאבלימינל
והצל

האור והצל
שלום גד
והיהלומים

אהבה
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 5.5 (2 מדרגים)

בלאו הכי
רוצים גם?
את דיוויד בלאו קל לפספס. הוא לא מחדש הרבה במוזיקה שלו, אין לו את הפוזה של האמן המיוסר, הוא לא הוציא אפילו אלבום בכורה, ובכלל, מי שיחלוף ליד השם שלו סביר להניח שיטעה לחשוב שמדובר באמן כלשהו מחו''ל. דיוויד בלאו הוא האנטי-תזה של הסינגר סונגרייטרים: הוא מנגן בלהקת רוק בעלת השפעות שנעות מסלינט ועד בלונד רדהד, הוא לא מרבה במשפטים מורכבים כמו אליוט סמית' או ג'ף באקלי, והוא עדיין גר ברעננה. מה יש בו שמצליח בכל זאת למשוך את תשומת ליבי, וגורם לי ללכת ולרכוש את האי.פי היחיד שלו שמתעד את בלאו ברגעיו היותר קשים? כנראה שהעטיפה.

מהסתכלות ראשונה, עוד לפני שאני ממש שומעת את הדיסק, העטיפה לא מעידה יותר מדי על המוזיקה. כלומר אם פתאום הדיסק יתחיל לנגן וצלילי קברט יבקעו מהרמקולים, אני לא אהיה מופתעת, אך לגביי הליריקה - משהו אומר לי שבלאו לא כתב את המילים בעודו שוכב לו מתחת לשמש היוקדת, על שפת הים בזמן שהוא אוכל אבטיח, כי במקרה הספציפי הזה המשפט ''אל תסתכל בקנקן אלא מה שבתוכו'', לא עובד.

אם כן, בהסתכלות נוספת ויותר מעמיקה על הפרטים המעטרים את העטיפה נראה כאילו ישנו מגוון של ציורים לא כל כך ברורים שהמכנה המשותף ביניהם אפילו פחות ברור. דבר זה יוצר בלבול בקרב מי שמנסה להבין כאן את המשמעות, שכן גם אם נתאמץ להבין ולנסות למצוא את הקשר בין שלל הדמויות החולקות את אותה עטיפה, ספק אם המסר יתקבל בשלמותו. אין ספק שהדקות הספורות טרם ההאזנה הראשונה אפופות במתח ובציפייה דרוכה אבל בלאו, מסתבר, יותר מתוחכם משנדמה כי, בניגוד לעטיפה, המילים פשוטות, לא מורכבות ואין הרבה מקום לטעויות. זה מעט מאכזב, מפני שהציפייה היא למוזיקה שבמשמעותה תהיה זהה לרבדים המאפיינים את העטיפה.

שלא תבינו לא נכון, המוזיקה של בלאו (הלחנים והמילים) רצופה בצלילים ומילים שיחד הופכים ליצירה מעניינת וחושפנית, המצליחה לחדור אל התאים האפורים ולהעיר אותם מהשינה אל מציאות פחות עכורה ויותר מתוקה. כל אלה מקבלים את הדגש ברגע שהדיסק מתחיל להסתובב; אמנם התחלנו על דרך השלילה, אך זאת, מוליכה אותנו אל הצדדים החיוביים שחייבים להגיע כשמדובר בסולן להקת ED המעולה. נדמה לי שהגיע הזמן להתחיל.


הגיע לגיל



המוזיקה מתחילה להתנגן והכול כמו שט על מי מנוחות: פריטה עדינה של מיתרים – זה אפילו לא מתקרב לקברט, אבל זה כן מאשר את מה שנאמר קודם לכן לגביי הכתיבה של בלאו. יש להוסיף שאין כאן ניסיון להשתמש במטאפורות או במשחקי מילים, אין אמירות נסתרות. ''Regrets can fuck themselves'' - אין יותר אמיתי מזה, אתה תאכל את מה שבישלת. לא עוברות יותר משלושים שניות והשיר השני מתחיל, רגע לפני שאני מספיקה להתחרט עם בלאו, והמוזיקה שלא מבטאת שום דבר מלבד כאב נוחתת עליי – אין זמן לחרטות מיותרות.

הישירות שבטקסט מעבירה את המסר בשלמות, אותה ישירות שבלאו מסרב להשתחרר ממנה, מתכסה במעין עלטה כאשר אט אט היצירה בעלת ששת השירים מתמלאת בכלי נגינה נוספים.הכול לפי הספר - מקצב תופים איטי נחתך בדיסטורשן צורם, כאשר אליהם מתלווה נקישת פסנתר יחידה שמציגה את הטון - Do you love me?.

אין ספק שכותב המילים האלה אינו מסוגל להרפות מהעבר ולהמשיך הלאה. ישנה סימביוזה מושלמת בין האווירה שהמוזיקה משדרת למילים שבלאו יוצר, ממש כמו בעטיפת האלבום – אין הפתעות – אפילו המילים שמלוות את השיר השני, שנייה לפני שהוא נקטע באמצע, ''You pulled me out'', כאילו מהוות רמז מטרים. אמנם יש איזשהו שקט החוצה בין הרצועה השנייה לשלישית, אבל ברגע שהשיר מתחיל להתנגן, זה נראה כאילו השיר מהווה המשך לקודמו. ''I woke up sweating last night'' - בלאו מתעורר מזיע מהחלום שחלם בשיר הקודם, שם בכה את כאבו על אהובתו שעזבה, אבל בניגוד לשיר הקודם עכשיו היא לצידו והוא צריך אותה יותר מכל דבר אחר.

מצד אחד, אחרי כמה האזנות נראה כאילו ניתן להצביע על נקודת החולשה בטיול אליו נלקחים המאזינים ברכבת השדים של בלאו. במהלך המסע נוצרת תחושת מועקה הנובעת מקולו של בלאו לאורך ולרוחב הדיסק (כאילו היא לא הייתה פה קודם). הפעם בלאו מוצא לנכון לדבר על החיים, המלאך, השטן ומה שביניהם, אבל מה שבטוח זה שהכותרת שמלווה את האלבום, ובכלל את מערכת היחסים של בלאו עם החיים נוגעת לעניינים שבלב, והיחסים שבינו לבינה. האין זה מה שנותן לך את הכוח להמשיך?

מצד שני, אין יותר מדי סיבות לקטלג אי.פי זה על-פי קריטריונים של טוב/רע, שכן העובדה שהוא עדיין יחסית בתולי, ראשוני, אינו גמור במובן הקונקרטי של המילה ואף מתאפיין במינימליזם השואף לקצת יותר מגיטרה ושני קולות, מאפיינת את הדיוקן המלא של בלאו (כמו גם העובדה שהוא הוציא את האי.פי בלייבל פית/קית הפועל באופן עצמאי). כל אלה תורמים ליצירה את תווי הפנים של הדמות מאחורי השם – על כיעורו ועל יופיו, בין מצב צבירה אחד של שירה מלנכולית, לשני של בכי חסר פשרות בסופו של הדיסק – לא ניתן להתעלם מדיוויד בלאו.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
blonde redhead || jeff buckley || slint || 

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©