הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
mr. bungle :: california
warner bros., 1999    [אלבום]
פאטון עולה לבמה החשוכה בחליפה שחורה. ספוט בודד מאיר עליו ממעל בעודו מתקדם לחזית הבמה. אני שונא מחזות זמר, אבל זה ללא ספק משהו שונה. ''הוא לא נראה בכלל כמו הזמר של faith no more'', אתה חושב לעצמך
מאת: dj dub L בתאריך 04/08/01

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the stone
roses

the stone
roses
metallica
master of
puppets
radiohead
pablo honey
morrissey
viva hate
gang of four
entertainment
!
the monks
black monk
time
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.5    דירוג הגולשים: 9.4 (15 מדרגים)

לא כמו פיית' נו מור
רוצים גם?
ברוכים הבאים לקברט המטורף של מייק פאטון וחברים. בעוד כמה דקות יעלו ויבואו מעל במה זאת הגיבורים העיקריים של החלומות הכי מוזרים שלכם. דמויות טלוויזיה מצוירות, רקדניות בטן וקאן-קאן, בחורות שלא יודעות לרקוד בכלל, זמרי ג'אז, חזנים מבית הכנסת הקרוב, נגני עוד, אקורדיון, הגיטרות הכי כבדות ששמעתם לאחרונה, הסאונד של השנים הבאות. העתיד עומד להיפרש בפניכם למשך 45 דקות דחוסות במידע.

הקהל מתבקש לא להפריע למהלך התקין של המופע,לא לגעת בדיסק בעודו מסתובב בקומפקט,ולא לזרוק חפצים כבדים אל הבמה. אם במהלך המופע אתם חשים ברע, אנא סמנו לאחת מהדיילות והיא תכוון אתכם ליציאת החרום הקרובה. המופע אינו מומלץ לאנשים עם בעיות לב, נשים בהריון וילדים שלא יודעים מי זה מייק פאטון. אנא הדקו חגורות, המופע מתחיל.

פאטון עולה לבמה החשוכה בחליפה שחורה. ספוט בודד מאיר עליו ממעל בעודו מתקדם לחזית הבמה. אני שונא מחזות זמר, אבל זה ללא ספק משהו שונה. ''הוא לא נראה בכלל כמו הזמר של faith no more'', אתה חושב לעצמך.

הכל קורה כל כך מהר. פתאום אתה מגלה שהוא לא לבד על הבמה, מאחוריו ממוקמת להקה גדולה עם כלים לא מוגדרים, מקהלה של זמרים שחורים והכל כל כך נכון, וכל כך מתאים לאווירה. תמיד ידעתי שהוא זמר גדול, אחד שיכול לשיר כל דבר שהוא רק רוצה. הוא יודע לצעוק כשצריך, הוא יודע לרגש כשצריך, ותמיד הכל נשמע אמין ואמיתי, וברור שהוא מתכוונן לכל הברה שיוצאת לו מהפה - שום דבר לא מחופף.

זאת גם הגדולה של מיסטר באנגל - כל צליל שיוצא מהם, יוצא בגלל ששם הוא צריך להיות. זה מקומו בפארטיטורה הענקית והמסובכת הזאת, שלאוזן לא מתורגלת קשה מאוד לעקוב אחריה. כל שניה קורה משהו חדש ממקום שונה לגמרי. דברים שנראים לא קשורים זה לזה, מתחברים בקולאז' מטורף לתמונה שלמה וגאונית. מיקצבי סווינג מתחברים לליינים כבדים של גיטרות, בעוד מקהלות רבות משתתפים וסאונדים תמימים, שנשמעים כאילו נלקחו מתוך פרסומות לצעצועי ילדים, נקטעים ללא שום הודעה מוקדמת ומפנים את מקומם לרעש חסר פשרות.

על הבמה קורים דברים מופלאים. פאטון עומד במרכז, מנצח בידיו על הרכב נגנים מכובד, ומולו סינטי קטנטן שעליו הוא משרבט מחשבות בצורה רנדומלית למראית עין, וכל הזמן הזה דואג שכולם ישארו בקצב, שהכל ידפוק כמו שצריך, דרוך ומוכן לכל מה שעומד לקרות בדקות הקרובות.

פתאום הכל נופל בבת אחת. שלווה, רוגע, פאטון בקול הכי מלטף שיכול להיות. גמד קטן צץ מהצד השני של הבמה: ''...חי חי חי, נראה לכם?''. פלאש חזק מחזיר אותך בדיוק לאותו מקום, רק שעכשיו זה מקום אחר. מישהו לוחש לך משהו באוזן. אתה מסתובב אליו ומגלה שאין שם אף אחד. בינתיים על הבמה, בשניה בה הסתובבת, השתנה הכל. הגמד נעלם, ועכשיו הוא יושב לידך. ''יפה, אה?'' - בטח יפה, אתה עונה, הלוואי והיית מבין משהו. ''אל תנסה'' הוא אומר ונעלם.

שניה לפני ששנת 1999 מסתיימת,אני מוצא את עצמי עמוק בתוך אחד מהקברטים הכי מטורפים שהמערכת שלי ידעה מאז שהיא חוברה לחשמל. האלבום מסתיים עם ''one sober day''. לא זוכר מתי היה לי אחד כזה - הראש לא מצליח לעכל את כמויות המידע שזרמו אליו בדקות האחרונות. ''...מה היית אומר אם היית עולה באש? אם הייתי חופר בך ומכין מרק מעצמותיך?''.

כנראה שזה הסוף.

עיון נוסף:
אם יצאתם מהמופע המטורף הנ''ל, ועדיין מרגישים שאתם מוכנים באמת ללכת עד לקצה, נסו את שני אלבומי הסולו של הגאון. הראשון Adult Themes for Voice הוקלט בטייפ ארבעה ערוצים בבתי מלון ברחבי העולם בסיבוב הופעות של faith no more (כן כן ,גם תל אביב נמצאת ברשימה), ומורכב מאוסף של צעקות, צרחות וכל דבר אחר שעלה לו בראש כששאר שכניו למלון מנסים לישון.

בשני, Pranzo Oltranzista, אני מודה שלא הצלחתי עדיין להמשיך מעבר לרצועה 2. את בתי המלון החליף פאטון במטבח הפרטי שלו, ושם הוא מקליט את עצמו חותך ירקות, צועק ומדבר, כשברקע גיטרות, צ'לו וסקסופונים הזויים - כל זה תחת שרביטו של ג'ון זורן, אחד מגאוני המוסיקה המודרנית ותלמידו המוכשר של ג'ון קייג'.
שתף
אלבומים קשורים:
the young gods :: second nature ||| primal scream :: vanishing point ||| devo :: pioneers who got scalped ||| and you will know us by the trail of dead :: madonna |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©