 רוצים גם? |
|
 |
שלומי שבן, האיש שהביא לעולם את אריק שלא מדברים עליו וגרם לתנועה המונית של סטיקרים הנושאים את האמירה ''פסנתר אתה חסר'', חוזר אחרי שבע שנים של שתיקה (לפחות סינגלית) עם אלבום בוגר יותר, עמוק יותר, מחוצף, וכבד יותר מוסיקלית. התפילה, אותה נושא שבן ב
אלבומו הראשון ''עמוק, הלוואי והייתי עמוק כמו שאני יומרני'' התגשמה - הבן אדם הפך להיות עמוק. וזה לא שהוא היה רדוד לפני כן, אבל הוא הפך עד כדי כך עמוק שהוא מעז להציג טקסטים שלא מתיישבים טוב אצל המאזין הגלגלצי הממוצע. טקסטים הגובלים בשירה כתובה, עם מטאפורות ומינוחים יצירתיים שמעידים על תהליך של למידה עצמית ובשלות שלא הייתה קיימת באלבום הראשון המצוין כשלעצמו. חשוב לציין שכל זה בלי טיפת יומרנות.
בשבע השנים שחלפו בין האלבומים השתתף שבן בכל מיני פרויקטים מיוחדים ומעניינים כשהבולטים שבהם הם המופע המשותף שלו עם
ערן צור שרץ ארבע שנים ונחל ביקורות מהללות וכמובן ההופעה המיוחדת בפסטיבל הפסנתר עם פורטיס כששבן מלווה בפסנתר שירים של פורטיס בגרסאות פסנתר מרתקות (ההופעה הונצחה בדי וי די הנושא את השם ''מיקרה פסנתר'').
עמוק
שבן מציג ב''עיר'' וירטואוזיות שלא יורדת ברמתה מ
אלבומו הראשון, אבל מי שמצפה לשלומי שבן בסגנון של ''אל תדברי על אריק 2'' יכול לשכוח מזה. הבן אדם שדרג לא רק את הטקסטים אלא גם את הנופך המוסיקלי שלו. האלבום הזה הוא כמעט אנפלאגד ברובו (פסנתר וגיטרה דומיננטיים מאד). השירה בו נעה בין עייפות נוגה על כוס וויסקי טוב (''אני מוכן לאהבה'', ''פעם שירים'') ועד למשחקים מוגזמים במידה מעטה בקול מופרע וגבוה (''גור חתולים'') וניסיון להתחקות אחרי קול נשי (''אני שוקעת.... תפוס אותי''). שלומי שבן ממשיך בקו של השירים ההומוריסטים/סרקסטיים כשבאלבום הזה ניכר תחכום לא מבוטל ביחסי הגומלין שבין הטקסט ללחן ולהגשה.
היצירתיות של שבן מרקיעה לשיאים חדשים, הוא מצליח להפתיע בכל שיר מחדש את המאזין, אף שיר לא דומה לקודמו. שבן שר בתיאטרליות רבה את רוב שירי האלבום. אפשר שהוא אימץ את הסגנון הזה מסגנון השירה של
מאיר אריאל ז''ל. גישה אותה אימץ ככל הנראה כאשר התבקש לבצע את שירו של מאיר ''דאווין של שיר מחאה'' באחד מהערבים המתקיימים כל שנה לזכרו. באלבום אפשר למצוא השפעות לא מבוטלות של
מאיר אריאל, כשהבולטת ביניהם ניכרת בשיר new age woman שם מפלרטט שבן עם משפטים משיריו של
מאיר אריאל בניסוח פרטי ומקורי המתחבר לטקסט ארוך, מיוחד ומאתגר:
''ירח שועלים עולה ממאיר את כל העיר
ממבואות אספלט עד נגוהות הימה...''
New age woman
מהאזנה הראשונה אפשר להרגיש שהאלבום הזה התבשל אצל שבן הרבה מאד זמן. הוא מוקפד מאד והנושאים בהם עוסקים הטקסטים שבאלבום חולשים על פני לא מעט אספקטים מחייו בתור אמן וחייו בתור אדם פרטי. בשירו ''אני שוקעת תפוס אותי'' שלומי שבן בא חשבון עם עולם הזוהר, שם הוא שר על גרופית המוכנה להתמסר לכל חצי ידוען שיזרוק עצם לכיוון שלה. ברצועה הבאה שלומי שבן מגולל בטון חצי הומוריסטי את הרהורי ליבו בעודו שקוע במערכת יחסים לא אידיאלית עם בחורה ''לא אינטליגנטית בכלל'' (השיר נקרא ''אינטואיציה'' והוא הסינגל הראשון ששוחרר מתוך האלבום). ברצועה אחרת באלבום מתמודד שבן בגבורה עם שירו של המשורר דויד אבידן ''בעיות אישיות'' ומצמיד לו לחן מתאים כל כך שנדמה כי את הטקסט המסוגנן הזה כתב שבן בעצמו.
שבן לא מתחמק מהתמודדות עם גישתו הפילוסופית על הסביבה בה הוא חי. הוא מציג בחלק משיריו שירה שראויה להתפרסם בקובץ שירים של ממש לצד פזמונים הומוריסטים עם לא מעט ארס של אירוניה סרקסטית. ניראה ששלומי שבן לא מפחד להתמודד עם טקסטים ברמה גבוהה ויותר חשוב לא מזלזל ברמת הקהל שלו (או ממדר את עצמו אל קהל מסוים). היכולת שלו לקבוע סטנדרטים גבוהים של אמירה לצד מוסיקה מורכבת ברוב הפעמים מעידה על חוסר התפשרות ודרישת קהל עם תו איכות, דבר הראוי להערכה של ממש.
הגיע הזמן
שבע שנים זה בערך הזמן שלוקח כנראה לזמר כמו שבן להשתדרג, לגבש ולאמץ אלמנטים מהשפעות זרות ואם יש דבר שעליו ראוי לשים את האצבע, במקום הזה, זה סגנון השירה של שבן. שבן אימץ בחלק משיריו את סגנון שירת הפולק-רוק של דילן עם החיתוכים והנפח. הוא אף מתרגם שיר של דילן ''מותק את אצלי בראש'' ושר אותו נהדר בסגנון שבני-דילני כפי שמחייב הטקס.
ואם האלבום המסיבי הזה לא מספיק אז יש גם דיסק בונוס הכולל ארבעה שירים וקליפ ל''מוכן לאהבה'' בכיכובו של
יצחק ''צ'רצ'יל'' קלפטר, שנראה שם עזוב ותימהוני אך משרה אווירה שאיכשהו תופסת בקליפ. השיר הראשון בדיסק הבונוס הוא שיר שלא נכלל באלבום, בשם ''כשהיית איתי (את לא אהבת לרקוד)'', מדבר על חברה לשעבר שאימצה לעצמה גישה חדשה לחיים. שני השירים הבאים הם גרסאות פסנתר וירטואוזיות להפליא לnew age woman ולאינטואיציה כפי שהוקלט בהופעה חיה. השיר הרביעי הוא גרסת דמו מוקדמת ונדירה של ''מוכן לאהבה'' משנת 1997, שלוש שנים לפני צאת
אלבומו הראשון של שבן, שם נשמע שבן צעיר בהרבה וזאת רצועה לאספנים בלבד.
