 רוצים גם? |
|
 |
עד כמה שאנדרו לטימר, המנהיג, הגיטריסט והזמר של להקת קמאל, ניסה לשחזר את ההישג המופלא של 'אווז השלג' (או 'סנו גוס' בעברית) משנת 1975, הוא פשוט לא הצליח, המסכן. כשהאלבום יצא, מנהלי חברת דקה התפלצו כששמעו שהוא אינו כולל מילים. אלבום אינסטרומנטלי? מה זה צריך להיות? כמובן ששוב אנשי העסקים עם החליפות לא הבינו שום דבר. להקת קאמל נכנסה להיסטוריה של הרוקנרול עם האלבום הזה, ומוכרת אותו כמו לחמניות חמות עד עצם היום הזה.
ליודעי דבר, snow goose הוא רוק מתקדם סימפוני בריטי קלאסי, יצירת קונספט עגולה והרמונית, שלא מנסה להרגיז אף אחד, אלא לספר סיפור מוסיקלי. יש בו קטעים שקטים, מיסטיים, רוקיים ומסתוריים. העובדה שהוא מבוסס כולו על ספר מאת פול גאליקו, אינה משנה דבר לאף אחד: לא צריך לקרוא אפילו מילה אחת מהספר כדי להנות כמו שצריך. באמת, אל תטרחו.
האפקט המהפנט ביותר של snow goose הוא דווקא הקטע המסיים, בו עולות ויורדות כמה זמרות במקהלה, כמו עדת סירנות מיתולוגיות על חוף נמל לונדוני ערפילי. קשה מאוד (תאמינו לי, ניסיתי) לשכוח את הרגע הזה, שהוא כמעט קולנועי באיכויותיו. זו רק אחת מן הסיבות שעד היום, כשמישהו שואל 'מה זה רוק מתקדם?' מביאים לו את האלבום הזה בפנים חתומות ואומרים לו 'שב ותקשיב'.
הביצוע האולפני של snow goose מדויק ויפהפה, אבל אם אתם מצליחים למצוא את הגירסה החיה משנת 1978 (A live Record) הרי שהרווחתם, כי בביצוע הזה התעלו חברי הלהקה אפילו על המקור. בכל מקרה, פיטר ברדנס (קלידים), אנדי וורד (תופים), דאג פרגסון (בס) ואנדרו לטימר (גיטרה) עשו כאן עבודה כל כך טובה, עד שהם בעצמם היו מופתעים.
מי שכבר מכיר את האלבום הזה יכול להמשיך ולסרוק חנויות בחיפוש אחרי Mirage שהקדים אותו, כמו גם MoonMadness שהופיע מיד אחריו, או Rain Dances ואפילו Breathless המאוחרים יותר. אבל אין, אין, אין כמו snow goose.
