הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
morbid angel :: blessed are the sick
earache records, 1991    [אלבום]
מורביד אנג'ל מורידים הילוך ומפתיעים בשיר עם ריף איטי אך כבד פי שלושה. זהו שיר הנושא, ''Blessed are the sick'' - אולי השיר השטני ביותר בעולם, למרות שהוא לא מדבר על השטן בכלל. הוא מדבר על החטא עצמו
מאת: Mr.Brownstone בתאריך 22/12/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
pj harvey
white chalk
dominique a
l'horizon
the jam
the very best
of the jam
swans
soundtracks
for the blind
can
ege bamyasi
saloon
(this is)
what we call
progress
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8 (1 מדרגים)

חגיגת יום הדין
רוצים גם?
סאם דאן, היוצר של הסרט ''Metal – A headbanger's journey'', מספר בסרטו ש-Venom ממש הפחידו אותו כשהוא האזין להם כנער. הוא הרגיש שהמוזיקה שלהם הגיעה הישר מהגיהינום. אני מניח שאת אותה הרגשה הרגישו נערי שנות ה-70' כשהם שמעו לראשונה את Black Sabbath. לי, כנער בשנות ה-90', האלבום שהפחיד אותי יותר מכולם היה השני של Morbid Angel. לא פחדתי להאזין לו. לא באמת חשבתי שהשטן יקפוץ עליי מהדיסק או שאלוהים יעניש אותי. זו הייתה הרגשה אחרת: שוכנעתי והאמנתי בלב שלם שהמוזיקה הזו היא באמת מרושעת. שהלהקה הזאת שטנית, ואוהבת את זה. הנהמות המאיימות של דייויד וינסנט, הנגינה המוזרה של הגיטריסט טריי אזאגתות' (שלא לדבר על השם שלו), הדאבל-בס הטוחן עד דק של המתופף פיט סנדובל, מילות השירים המעוותות - כל אלו שכנעו אותי שמדובר פה ביצירה מרושעת אמיתית שהגיעה הישר מהתהום. אם ניקח לדוגמא את עטיפת האלבום, היא לא הייתה בסגנון הילדותי של להקות ה-Death Metal האחרות מאותה תקופה, שאהבו לצייר גופות וחלקי אדם מרוטשים בצורה גרוטסקית וקומיקסית (עיין ערך Cannibal Corpse). כאן היה מדובר על יצירת אומנות במלוא מובן המילה. מורביד אנג'ל לקחו את ציורו המקאברי של האמן הבלגי Jean Delville, ציור ששמו ''Les Tresors de Satan'' (האוצרות של השטן, שם מתאים במיוחד). בציור עצמו השטן נראה כשילוב בין אדם לדרקון, וה''אוצרות'' שלו הם החוטאים, האנשים המסונוורים שאותם הוא מפתה בתכשיטים ובתענוגות ארציים (נושא הציור מתאים מאוד לשיר הנושא של האלבום, ועל כך בהמשך). כנער, העטיפה נראתה לי כאריזה המתאימה בדיוק לפסקול של הגיהינום.

גם המוזיקה מתאימה לתיאור הזה. לאחר אינטרו מלוכלך כראוי, פורץ אחד השירים האהובים עליי באלבום: ''Fall from grace''. הריף הפותח את השיר פשוט פנטסטי - כבד כמו שישים טון ויורד על האוזניים של המאזין באיטיות מלווה בתיפוף מיוחד במינו. לאחר מספר חזרות, השיר הופך את עורו ומתעורר לבליץ קטלני מהיר במיוחד של דאבל-בס וריפים מהירים מהאור. אז פורץ וינסנט עם קולו המאיים, כמו שד דמוני בעל עוצמה אדירה הוא נוהם לעברי:
''I am lord, I take command!''
ולי לא נותר אלא להשתחוות אפיים ארצה.




השירים שמגיעים לאחר מכן, מדגישים ומבליטים את כישרונו הרב של הגיטריסט אזאגתות' בהלחנה ובנגינה. היכולת המוזיקלית שלו לא מתבטאת רק בריפים המאוד ייחודיים שהוא ממציא, אלא גם בסולואים המהירים מהאור שלו, המושפעים ישירות מקרי קינג, גיטריסט Slayer. השירים של מורביד אנג'ל, למרות היותם מהירים וכבדים מאוד, יחסית קליטים ופעמים רבות מורכבים מבתים ופזמון סוחף, כמו במקרה של ''The ancient ones'', שהפך להמנון בהופעות של הלהקה.

לקראת אמצע האלבום, מורביד אנג'ל מורידים הילוך ומפתיעים בשיר עם ריף איטי אך כבד פי שלושה. זהו שיר הנושא, ''Blessed are the sick'' - אולי השיר השטני ביותר בעולם, למרות שהוא לא מדבר על השטן בכלל. הוא מדבר על החטא עצמו:
''Blessed are we to taste life of sin!''
כמה טוב לנו שיש לנו את האפשרות לחטוא בעולם הזה! זה נשמע כל-כך חולני ומרושע שבתור נער בן 16 אתה פשוט חייב לאהוב את זה (בייחוד אם את השיר מלווה בקליפ עם בחורות מעורטלות חזה). השיר מסתיים בהשפעה קלאסית: צלילי חליל אשר מלווים אותו עד סופו, מחווה לחלילן מהמלין (והחלק הזה של השיר נקרא כראוי - ''Leading the rats''). מפני שכמו אותו חלילן, גם השטן מפתה אותנו, העכברושים שלו, בצורות החטא השונות שהן הו-כה-מתוקות. בדיוק כמו על עטיפת האלבום, בני האנוש מתפתים לשטן כי אין מרווה יותר מטעם החטא. אבל מורביד אנג'ל לא באים להזהיר מפני הפיתוי, אלא לברך עליו: כמה ברי מזל אנחנו שהשטן מנסה לפתות אותנו! האמת? הם צודקים.

מורביד אנג'ל הגיעה מפלורידה, שנחשבת בעיני רבים כמולדת ה-Death Metal. מלבדם הגיעו משם באותה תקופה גם Death, Deicide ו-Obituary. יחדיו הם ייסדו את הז'אנר באמצע-סוף שנות השמונים והביאו אותו לפריחה בתחילת שנות התשעים. כנראה יש שם משהו בין הביצות והלחות, שמביא את המוזיקה לקיצוניות. מורביד אנג'ל הגיחו לאוויר הביצות ב-1989, עם אלבומם הראשון ''Altars of madness'', שנחשב לאחד האלבומים שעיצבו את ז'אנר ה-Death Metal בתחילת דרכו. עד היום הם מוציאים אלבום בכל כמה שנים, ושומרים על הכלל שבו שם האלבום מתחיל באות המסמלת את מספרו בכרונולוגיה (וכאמור, ''Blessed are the sick'' מתחיל ב-B, כלומר הוא השני).


דייויד וינסנט, נהמת השאול



אבל מורביד אנג'ל יודעים לעשות גם דברים אחרים חוץ מתיפוף שובר עצמות, ריפים מרעידי שמשות ושירה המגיעה הישר מתחתית השאול. הם מגוונים בעיבודים תזמורתיים שגם הם מטילי אימה וכבדים. מומחים מוזיקליים רבים טוענים כי המטאל מושפע ישירות, אולי יותר מכל זרם מוזיקלי מודרני אחר, ממוזיקה קלאסית ''כבדה''. מורביד אנג'ל מראים את הקשר הזה בעיבודים תזמורתיים המשולבים באלבום (למשל ברצועה ''Doomsday celebration''( ומרגישים חלק בלתי נפרד ממנו. אזאגתות' עצמו הקדיש את האלבום למוצרט, ההשראה הגדולה שלו.

הקטע היפה ביותר באלבום הוא ''Desolate ways'', אחד מקטעי הגיטרה האקוסטיים היפים ביותר ששמעתי אי פעם. הגיטריסט השני, ריצ'ארד בורנל, מראה כאן את ההשפעות הקלאסיות שלו, כשהוא משלב סגנון בארוקי המגיע הישר מימי הביניים. אם שאלתם את עצמכם אי-פעם מה הרינגטון של מר בראונסטון - הנה ניתנה לכם התשובה.

כיום ''Blessed are the sick'' נשאר אחד מהאלבומים היחידים שאני עדיין שומע מאותו ז'אנר של Death Metal מוקדם. הוא נחשב לאחד מפורצי הדרך של הז'אנר ואחד האחראים לפריחה של התחום, כולל השפעה על להקות של זמננו כגון Lamb of God, מאסטודון או אפילו Slipknot. מורביד אנג'ל עצמם ממשיכים באותה הדרך עד היום (לאחר פרידה של כמה שנים, דייויד וינסנט חזר ללהקה), ללא פשרות ושינויים בסגנון וממשיכה להוות סמל ואגדה. למרות שיש אומרים שהאלבומים שהגיעו לאחר מכן נחשבים לטובים יותר, אלבום זה יישאר בעיניי תמיד האלבום האהוב ביותר שלהם. הוא תמיד יישאר בעיניי האלבום של השטן.
שתף
אלבומים קשורים:
slayer :: reign in blood ||| slipknot :: vol. 3: (the subliminal verses) ||| sepultura :: chaos a.d. ||| lamb of god :: ashes of the wake |||

אמנים קשורים:
slayer || slipknot || sepultura || lamb of god || 

סגנונות נוספים:
Death Metal | Heavy Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©