 רוצים גם? |
|
|
 |
בהתחשב בעובדה שהאלבום הראשון של ה-Soulsvers – צמד האלקטרוניקה/צי'לאאוט ריץ' מאצ'ין ואיאן גלובר – נקרא ''Tough Guys Don't Dance'', לא מפתיע שהם גייסו לאלבומם השני, ''It's Not How Far You Fall, It's the Way You Land'', את הברנש הקשוח מכל: את
מארק לאנגן. עם זאת, החיבור בין שני הצדדים לא יכול היה להיראות במבט ראשון מוזר ומרוחק יותר: שני בריטים צעירים, אלמוניים פחות-או-יותר וחובבי ביטים וסימפולים, וזמר רוק-פולק-קאנטרי-בלוז אמריקאי, מרופט ושבע ניסיון. אלא שחיפוש קצר אחר שורשי הצמד הבריטי מעלה שהם מציינים בתור כמה מההשפעות הגדולות ביותר עליהם את וויליאם פוקנר, קורמק מקארתי ו-
16 Horsepower. לא פלא, אם כן, שלאלבום שכולו אמריקנה גותית סמיכה ואפלולית הם לקחו את
מארק לאנגן.
הנה רשימה מלאה של החפצים המופיעים על עטיפת האלבום: שלושה פרפרים צבעוניים; כנף ציפור; גולגולת של ציפור; אקדח; שתי קוביות שמראות 6:6; בובה/איקונה של ישו; שטר כסף מגולגל; מטבע כסף ישן; שתי תמונות שחור-לבן ישנות שנראות כאילו נלקחו מקרקסי פריקים או ירידים כפריים מתחילת המאה שעברה: תמונה אחת של איש חייתי למראה שפניו מכוסות פרווה, והשנייה של תאומים סיאמיים מחוברים בחזה; ארבעה קלפי טארוט: המוות, השטן, הנאהבים והקלף הרביעי קרוע ואינו ניתן לזיהוי; שני מפרטי גיטרה של גיבסון.
אוסף החפצים הסימבוליים הזה נקרא במסורת הנוצרית Vanitas. הם מהווים תזכורת מתמדת לכך שהקיום שלנו כאן, על פני האדמה, הוא הבל הבלים. גם מפני שהחיים שלנו כאן נטועים עמוק בהבלי העולם הזה: באנו אל העולם הזה מתוך חטא, וכל הקיום שלנו כאן ספוג בחטא: בחמדנות, בקנאה, בתאווה, בריב ומדון; וגם משום שהחיים שלנו כאן הם הבל-פה ברוח. חיינו חולפים כהרף עין, כמו אבק ברוח, אנחנו לא יותר מחלקיק שניה בתוך האין הגדול.
לפחות מהבחינה הרעיונית, יש הרבה דמיון בין עטיפת האלבום הזה ובין אלבומו השני של
מארק לאנגן, ''Whiskey for the Holy Ghost''. שם מצולמים על העטיפה בקבוק וכוס וויסקי, מאפרה מלאה סיגריות וספר תנ''ך. הדמיון הזה הוא לא הדבר היחיד שמקשר בין שני האלבומים הללו: הרצועה השישית ב-''It's Not How Far You Fall'', היא ''Kingdoms of Rain'' – שיר ישן של לאנגן שהופיע לראשונה ב-''Whiskey for the Holy Ghost'' ב-1993. כאז כן עתה, השיר הזה הוא יפהפה ומקפיא-דם.
זה אולי המקום להגיד באופן המפורש והברור ביותר, שאף אחד לא יכול להביא זמר בעל שיעור קומה כמו
מארק לאנגן – בקול שלו, בנוכחות ובכריזמה שלו, בעולם הדימויים שלו, בשדים ובשלדים שהוא מביא איתו – בלי להביא בחשבון שהאלבום הזה יהיה האלבום שלו לא פחות מכפי שהוא שלך. לאנגן שר כאן בשמונה מתוך אחד-עשר הקטעים באלבום, וגם זה רק מפני ששלושת הקטעים הנותרים הם אינסטרומנטליים. לא מפתיע לכן שהאלבום הזה הוא בסופו של דבר אלבום של לאנגן לא פחות, ובקטעים מסויימים אף יותר, מאלבום של הסולסייברז.
כל השירים כאן עוסקים בנושאים דומים: חטא וישועה, ייאוש ותקווה, תיעוב עצמי וגאולה. ההתנדנדות בין הקטבים האלה מעולם לא הייתה זרה ללאנגן, שגדל בבית אוונגליסטי באלנסבורג, עיירת בוקרים דהויה במזרח מדינת וושינגטון. מבט מרפרף בלבד על שמות השירים מעיד על האווירה האופפת את האלבום: ''Revival'', ''Spiritual'', ''Jesus of Nothing'', ''Ghosts of You and Me'', ''Ask the Dust''. לאנגן שר על היותו עיוור כשעיניו פקוחות לרווחה. שהוא רוצה לחזות בתחייה ובהתעוררות עכשיו. שהוא מתפלל לישו על כך שאינו רוצה למות לבד. זה האיש שבאלבומו הראשון ביקש רק 'תני לי עוד מציצה'. המתח המתמיד בין תאוות הבשרים המטונפות ביותר, לכאורה, לבין החיפוש הבלתי פוסק אחר התעלות דתית ורוחנית, אפיין תמיד את כל אלבומי הסולו של לאנגן.
''הייתי אדם שניזון מהבדידות. בלעדיה הייתי כמו אדם בלי מים או מזון. כל יום בלי בדידות החליש אותי. לא התגאיתי בבדידותי, אבל הייתי תלוי בה. חשכת החדר הייתה כמו אור השמש בשבילי.''
הציטוט הזה מתוך ''כולבויניק'' (''Factotum'') של צ'רלס בוקובסקי, משורר האשפתות והביבים, מופיע בחוברת המלווה את האלבום. כמו בוקובסקי, לאנגן הוא איש של בדידות וחשיכה. כמו בוקובסקי, גם הסולסייברז וגם לאנגן, במוזיקה ובמילים שלהם, יודעים כיצד לזקק יהלומים מתוך האפר ופנינים מן האשפה. במקרה הזה יש לדימויים הללו רובד נוצרי עמוק יותר: כשלאנגן שר על מישהי שלבה הוא כמו יהלום ושאת פניניה היא משליכה לפני חזירים – הוא יודע בדיוק מאיזה פסוק בברית החדשה לקוח הדימוי הזה ומה משמעותו.
גם הסולסייברז וגם
מארק לאנגן מביאים איתם לא רק היכרות עמוקה עם התיאולוגיה הנוצרית, אלא גם היכרות קרובה עם ההיסטוריה והמיתולוגיה של הרוק. הפתיחה של ''Revival'', המנון הגוספל הפותח את האלבום, מזכירה את ''Knocking on Heaven's Doors'' של
בוב דילן. ''Through My Sails'' הוא גרסת כיסוי לשיר ישן של
ניל יאנג מאלבומו הנשכח ''זומה'' מ-1975. ו-No Expectations'''' הסוגר את האלבום הוא אחד משירי הפרידה היפים ביותר שכתבו אי פעם מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס, והוא מופיע על גבי ''Beggars Banquet'' של
הרולינג סטונז מ-1968.
כמעט כל הקטעים באלבום משלבים מוזיקה אלקטרונית עם קאנטרי-אנד-ווסטרן, גוספל, בלוז ושאר הזרמים המרכיבים באופן כללי את מה שקרוי ''אמריקנה''. ''Paper Money'', ''Ghosts of You and Me'' ו-''Jesus of Nothing'' משדכים יחד ביפים ובליפים אלקטרוניים-סינתטיים עם רוק רועש ומכסח מצד אחד ומלודי מצד שני. הצירוף הזה של אלקטרוניקה עם רוק רועש, מכסח ואקספרימנטלי אינו לגמרי חדש ללאנגן: הוא התנסה בשילוב הזה בשני אלבומיו האחרונים. לצד הקטעים הללו, הופעת אורח של
וויל אולדהם (
בוני פרינס בילי) ב-''Through My Sails'', וגירסת הכיסוי ל-''Spiritual'' של ג'וש היידן מלהקת הסלואו-קור
Spain, מעגנים את האלבום עמוק עוד יותר בסוג מסוים מאוד של אמריקנה גותית קודרת וחמורה.
בין אלה משובצים הקטעים האינסטרומנטליים באלבום: ''Ask the Dust'' הנוגה והאיטי, שהוא קטע טריפ-הופ שמזכיר את
מאסיב אטאק או
פורטיסהד; ''Arizona Bay'' הלילי עם הפסנתר העגמומי והחצוצרה הבודדת, אשר ירגיש בנוח על גבי כל אחד מהתקליטים המאובקים של קלקסיקו; והרצועה הנסתרת בסוף האלבום, שחותמת אותו בלופ מונוטוני, רפטטיבי וכמעט מדיטטיבי.
אבל גולת הכותרת של האלבום היא השיר ''Kingdoms of Rain''. לאנגן בא מממלכות הגשם. הקול הנמוך והשרוט שלו, הדמות הגבוהה והשחוחה שלו כאיש בשחור מהשאול, ההיסטוריה שלו וכל מה שהוא עבר ושרד – כל אלה נמצאים כאן. ''ממלכות הגשם'' הוא יותר שלד של שיר מאשר שיר – כולו עצמות גרומות ורוחות רפאים שחורקות כמו דלתות על ציריהן. הוא מזכיר גם את ''Still Water'' של ג'ים ווייט, מסרט המסע שלו בעקבות המוזיקה והמיתולוגיה של הדרום, ''Searching for the Wrong-Eyed Jesus''. מי שראה את הסרט ההוא יודע שהוא מעביר אותן תחושות שעוברות גם כאן: יופי, מוזרות, אימה.
Are those halos in your hair or diamonds shining there
Without a hope, without a prayer
This rain beats down like death
You turn your eyes to better men
Before I go I'm hanging a cross on a nail
I hung one for you in there
And every kingdom of rain comes pouring down
Cause I loved you so much
Girl lay your shame to rest and hold the lies close to your breast
You stoop to feed the crows
Some scraps of truth already cold
Before I go I'm hanging a cross on a nail
I hung one for you in there
And every kingdom of rain comes pouring down
Cause I loved you so long
בבית התלוי לא מדברים על החבל, ואל תדברו עם
מארק לאנגן על אהבה. לאנגן, אם לחזור שוב לבוקובסקי, מאמין שאהבה היא כלב מהגיהינום. ואת הגיהינום לאנגן מכיר היטב: כמו את הכוכבים שעל פרקי כף ידו.
שם האלבום מתייחס ישירות לנפילה מהחסד. כולנו נפלנו מחסד, מרגע שנולדנו והתגלגלנו בדמותנו בשר ודם. לידתנו לתוך העולם הזה היא עובדה נתונה, הידיעה שנמות יום אחד היא עובדה נתונה, ומה שחשוב באמת הוא מה שבתווך: איזה מין חיים נחיה בין רגע הולדתנו לרגע מותנו. זה הפירוש האמיתי של ''לא משנה כמה עמוק אתה נופל, מה שמשנה זה איך אתה נוחת.''
לאנגן עבר מסע ארוך ומפרך בחייו. לא פלא שהאלבום מסתיים בשיר נסיעה.
''Take me to the station / Put me on a train / I've got no expectations / to pass through here again''
בחיים האלה כולנו נוסעים במעבר. אנחנו עוברים זה על פניו של זה כמו נשמות תועות, עיוורים כשעינינו פקוחות לרווחה, מחפשים אחר משמעות, אחר אהבה, אחרי גאולה.
.jpg)
