הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
ben folds five :: ben folds five
passenger, 1995    [אלבום]
''Underground'', השיר החביב עלי באלבום, הוא המנון הגיקים האולטימטיבי, עם מילים שאיתן יזדהה כל חננה חיוורת - ''There was this girl that passed me by, she gave a smile but I was shy'' וקצב כיפי וסוחף, אם נמצאים במצב הרוח הנכו
מאת: shesekman בתאריך 09/08/01

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
immortal
battles in
the north
amon duul
psychedelic
underground
thin lips
thin lips
neil young
live at
massey hall
1971
rockfour
nationwide
damien rice
o
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 7.9    דירוג הגולשים: 10 (2 מדרגים)

להקת הגיקים האולטימבטית
רוצים גם?
בעולם שבו ההגדרה של ''פופ'' הולכת ומנמיכה סטנדרטים עם השנים, נעים לדעת שלפחות להקה אחת עשתה את זה טוב ובכישרון בשנים האחרונות.
ספציפית, אני מדבר על בן פולדס פייב.

קצת הקדמה, היות ובארץ הם לא קיבלו את הכבוד המגיע להם: למרות השם, בן פולדס פייב הם שלישיה, המורכבת מבן פולדס (פסנתר), רוברט סלדג' (באס) ודארן ג'סי (תופים). כמו שניתן להבחין, אין להם גיטרות. החיסרון, בכל מקרה, לא מורגש. המוזיקה שלהם נעה בין פופ קליל לקטעים כבדים ומרגשים יותר, אבל ניתן בקלות להבחין שהם לא לוקחים את עצמם ברצינות יתרה - בן פולדס פייב הם בהחלט לא לדיכאוניים שבינכם, אלא אם כן אתם אוהבים שירי דיכאון שהופכים בפתאומיות לפופ קופצני ומתוק.

האלבום הנושא את שם ההרכב, אלבום הבכורה של הלהקה, הוא גם החזק ביותר שלהם. הוא נפתח עם ''Jackson cannery'', שיר שמראה כבר על ההתחלה למה הם מגדירים עצמם רשמית בתור ''פאנק לחנונים'' - באס עם דיסטורשן עצבני, פסנתר בועט, ומעל הכל השירה של בן פולדס - קול גבוה שיכול להיות הכי מרגש, זועם או מאושר שאפשר, מבלי להתאמץ.

שירים אחרים מראים צדדים אחרים של הלהקה - ''Underground'', השיר החביב עלי באלבום, הוא המנון הגיקים האולטימטיבי, עם מילים שאיתן יזדהה כל חננה חיוורת - ''There was this girl that passed me by, she gave a smile but I was shy'' וקצב כיפי וסוחף, אם נמצאים במצב הרוח הנכון. לעומת זאת, שירים כמו ''Best imitation of myself'' או ''Boxing'', הם בלדות פסנתר מהסוג שאי אפשר לסרב לו. פולדס מביא משפטים שאינם נשכחים בקלות, ובשילוב עם הנגינה הווירטואוזית שלו בפסנתר (בהופעות חיות הוא נותן אילתורים ג'אזיסטיים שלא היו מביישים אף נגן ג'אז מקצועי), הוא מצליח לשמור על רמה גם בשירי-שלושה-אקורדים כמו ''Julliane'' (אחד השירים הזועמים יותר).

אחד הקטעים החזקים ביותר באלבום הוא ''The last polka'', הלפני-אחרון, בו הלהקה כולה עוברת בצורה אורגזמית-משהו מסולו אינסטרומנטלי לקטע שבו כולם מנגנים בזעם מתפרץ, כאשר פולדס עצמו שר את מה שיכול להיות הקטע הטעון ביותר ששמעתי אי פעם, על רקע פסנתר שמתחזק עם כל שורה:

She said, You've been pushing me like I was a sore tooth
.You can't respect me 'cause I've done so much for you
He said, Well I hate that it's come to this
But baby I was doing fine. How do you think
?That I survived the other 25 before you

(כמובן שצריך לשמוע בשביל האפקט הכולל, אבל קשה להעביר דבר כזה במילים, וכמובן שמדובר רק בטעם האישי שלי)

בקיצור, אלבום מעולה של להקה שמוערכת פחות מדי; שווה מאוד, אם נתקלים בו במקרה בחנות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©