הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
primal scream :: vanishing point
creation, 1997    [אלבום]
אני נכנס חזרה פנימה, ובובי מתחיל לשיר לי שהוא צריך את התרופות שלו. ''כן, אני מבין למה. אולי זה כי אתה שרוט בראש, ונראה לי שלקחת קצת יותר מדי סמים בחיים שלך''. הוא מהנהן בראשו. הלהקה מנגנת כל כך חזק, עד שלא ממש שומעים את קולות החללית
מאת: dj dub L בתאריך 11/08/01

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
zwan
mary star of
the sea
john zorn
naked city
nine inch
nails

children of
the night
cheval de
frise

cheval de
frise
bloc party
silent alarm
dream theater
images and
words
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.4    דירוג הגולשים: 8.8 (5 מדרגים)

קצת יותר מדי סמים
רוצים גם?
ביום שגיליתי את Vanishing point ישבתי בחדר שלי, כשמהסטריאו בקע סאונד חדש שלא הכרתי. משהו חדש שתמיד ידעת שקיים, אבל אף פעם לא הצלחת לקרוא לו בשם. סאונדים שלא ידעת שהמערכת מסוגלת להפיק. ואתה מבין למה אין לך כלב בבית - אם זה מה שאתה שומע, הוא בטח היה יוצא מדעתו.

השיר הראשון מתחיל, ואתה חושב לעצמך שזה סתם עוד שיר רוק יפה, שמזכיר מאוד את פריימל סקרים. השיר השני מתחיל עם תופים שנשמעים כמו אורגן הויסקונט שהיה לי כשהייתי קטן, ואני חוזר אחורה בזמן יחד עם החצוצרות. פתאום נוחתת אצלי בחדר חללית קטנה. בובי גילספי בפנים מבקש שאבוא איתו, ואני, שגם ככה אין לי מה לעשות, עוצם עיניים ומצטרף למסע. ''שניה'', הוא אומר. ''זה תיכף מתחיל. את זה סתם שמנו פה בשביל הכותרות''. התופים נעצרים לכמה רגעים. בובי מקבל סימן ואנחנו מתניעים ועפים משם ביחד.

הוא לוחש לי משהו באוזן על kowalski. אין לי מושג על מה הוא מדבר, ונראה לי שהוא קצת שרוט בראש, כך שאני מתרכז בקולות שהחללית משמיעה. כלים כבדים עוקפים אותנו מימין ומשמאל, הטייס מדבר עם מגדל הבקרה, קריינית בדיסטורשן כואב צורחת לי באוזן שהכל בסדר. יש לה חיוך יפה, קצת ערמומי. אני לא יודע אם להאמין לה, אבל נראה שאני בידיים טובות. כולם מדברים על kowalski הזה.
who the fuck is kowalski???

''מה, יש לכם גם וידיאו בחללית? מגניב''. אני נכנס לסלון ומתיישב לידם. ''מה רואים?''.
''סתם, שיר 4'', עונה אחד מהם.
אני מסתכל בטלוויזיה, שם בובי בשחור לבן עם חבורת חצוצרנים כושים. יש לזה פיל מוזר. ברקע אני מצליח עדיין לשמוע את קולות החללית. מוזר, לא חשבתי שאנחנו עדיין בתנועה. פתאום נכנסים החצוצרנים וכולם מצטרפים לג'ם בחללית. אחד מהם לוקח גיטרה ליד ומתחיל איזה לופ פאנקי. אני ממש נהנה. שוב קולות של מכשירים. אני קצת נבהל, ובובי לוקח אותי לחדר צדדי כדי לראות את הנוף מהמרפסת. אנחנו עומדים שם, הוא ממלמל לעצמו כל מיני דברים, ואני מנסה להבין. כן, אני יודע שכבר שיר 6 אבל מה אתה מנסה להגיד לי? ''בוא'נה, אתה שר ממש יפה כשאתה רוצה''. הוא מצחקק ועוזב אותי לבד על המרפסת.

נהיה קצת קריר אבל אני מחליט להישאר שם. סנייר חזק מרעיד את החללית. אני מקשיב למשהו בחוץ, שנשמע כמו מסיבת חוף. פתאום מגיע חייזר קטן ממש קרוב אליי, ומתחיל לזמזם בקול מונוטוני. זה מתחבר דווקא לא רע עם קולות המסיבה על החוף ממול. קשה לעכל מה קורה שם. כולם רוקדים. אני מזהה צלילים חדשים שלא שמעתי אף פעם. איזה יופי,החייזר מתחיל להתנועע מולי בקצב התופים. עוד סנייר חזק מזעזע את החללית והכינורות מתחילים להדהד לי בראש. אני נכנס חזרה פנימה, ובובי מתחיל לשיר לי שהוא צריך את התרופות שלו. ''כן, אני מבין למה. אולי זה כי אתה שרוט בראש, ונראה לי שלקחת קצת יותר מדי סמים בחיים שלך''. הוא מהנהן בראשו. הלהקה מנגנת כל כך חזק, עד שלא ממש שומעים את קולות החללית.

אני מסתכל עליהם מנגנים ופתאום הכל מתבהר לי בראש. הם מתחילים שיר חדש ואני מקשיב רק לקולות שבוקעים מהחללית. הם זזים מולי כמו בסרט אילם, רעש לבן באוזניים, ורק אם אני מתאמץ אני שומע גם אותם. קשה להיות בטוח אם אלה הם או מוסיקה מהשכנה מלמטה. איפה לעזאזל אני נמצא? עדיין בחדר שלי? זה לא חלום - את התחושה ההיא אני מכיר. זה משהו אחר. משהו חדש. אני מצליח פתאום להרגיש את התדרים במסגרת החדר הקטן שלי. אם זה חלום, זאת הפעם הראשונה בה אני מצליח להיכנס ולצאת ממנו מתי שאני רוצה. איזו הרגשה נפלאה. אני חוזר לחללית. הכל כל כך שליו. הם יושבים בסלון, מתבוננים בחלקיקים קטנים שזזים באויר בקצב אחיד. אני יושב איתם ומגלה פרצופים מוכרים בתוך האבק. הכל מוכר,כל כך בטוח וחם פה בפנים.

השיר האחרון מסיים את המסע. ''חבר'ה, נוחתים'', מודיע בובי בשימחה. כולם כבר עייפים. אני מרגיש שאיבדתי את בתוליי המוסיקליים בפעם השניה (מי זוכר את הראשונה? זה היה מזמן). התופים איטיים ורחוקים, והחללית מוכנה לנחיתה. עוד סולו גיטרה אחרון ודי. צוות הקרקע מתכונן. נחתנו בשלום. אף אחד לא מוציא הגה. אני נוטש את החללית באיטיות, וחוזר לחדר שלי לבדוק שהכל במקום. אתה מקשיב לרעש הלבנבן שבוקע מהרמקול כשהוא לא מנגן כלום. שלווה.

מאז אותו יום מופלא, אני חוזר לחללית של בובי מתי שבא לי. לא יותר מדי, כי זה קצת מעייף אותי, ועבודתי לא מאפשרת נסיעות תכופות כל כך. אבל אני יודע שהוא מחכה לי. החללית שלו מחכה על מדף הדיסקים שלי.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©