הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
blaine reininger :: live in brussels 02/86
les disques du crepuscule, 1986    [הופעה חיה]
רינינג'ר מתפרץ על הבמה, והאנרגיות שלו ממלאות את כל החדר. הוא נולד עשר שנים מאוחר מדי. אם היה פועל בסבנטיז, היה נחשב היום לאחד הגדולים. היות ופעל בעשור המושמץ ההוא, האייטיז, הוא לא מקבל את ההערכה שראוי לה
מאת: דיסה בתאריך 11/08/01

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
nirvana
nevermind
the walkmen
bows + arrows
patrik
fitzgerald

floating
population
john
frusciante

curtains
dominique a
l'horizon
the homesicks
modes of
production
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.7    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

עשר שנים מאוחר מדי
רוצים גם?
לרוב, אלבומי הופעה הם חומר למעריצים. את האנרגיה שבמופע החי קשה להעביר לתקליט, והקלטות אולפן הן תמיד מהוקצעות יותר. אבל יש מקרים שבהם זה מצליח. מקרים שבהם הכאריזמה והאיכות של האמן פשוט פורצים החוצה; שבהם החד פעמיות של המופע החי נשמרת לנצח. זהו ללא ספק אחד מהם. אילו הייתי גולה לאותו אי בודד מסתורי, שאין בו נפש חיה אבל יש בו את ציוד ההגברה המשובח ביותר שיש, זה האלבום שהייתי לוקח איתי.

בליין רינינג'ר הוא ממקימי טוקסידומון, הרכב הרוק האוונגרדי שמוצאו אמנם מארה''ב, אבל פעל בבלגיה של שנות השמונים, זו שהיתה מרכז לאמנים מהשוליים וצפונה.

האלבום נפתח ב-''volo'', שמופיע בווריאציות שונות במספר אלבומים של טוקסידומון. רינינג'ר מחולל בו נפלאות בכינור, ונגינתו משתלטת על המאזין ומהפנטת אותו. ממנו מעבר ישיר ל-''night air''. ''הבט החוצה לעיר, אבנים עתיקות ואורות ניאון''. הוא חי את בריסל - עיר מנוכרת, מסוממת, זרה. ''עשה טיול בעיר הישנה, לא קורה בה דבר. רחובות נטושים, בניינים ריקים, כל האנשים נעלמו''. גרסאות ההופעה עולות פי כמה על אלו שבאלבומי האולפן, בו יש לרינינג'ר נטיה משונה להיעלם. על הבמה הוא מצליח לגעת ולרגש.

''Birthday song'', שהיה אחד הלהיטים שלו באייטיז, מספר על אדם שיושב ומחכה בביתו, אבל אף אחד לא בא ליום ההולדת שלו. גם השיר, מינימליסטי במקורו, הופך פה לחגיגה אמיתית של פעלתנות. רינינג'ר מתפרץ על הבמה, והאנרגיות שלו ממלאות את כל החדר, ממש כאילו ההופעה מעולם לא נגמרה. הצד הראשון מסתיים ב-''What use indeed'' - עוד שיר של טוקסידומון, עוד ביצוע מבריק.

רינינג'ר נולד עשר שנים מאוחר מדי. אם היה פועל בסבנטיז, היה נחשב היום לאחד הגדולים. היות ופעל בעשור המושמץ ההוא, האייטיז, הוא לא מקבל את ההערכה שראוי לה. הציניות נשפכת ממנו, בין אם בקטעי קישור משעשעים, או בשירה(?) שלו
ב-''uptown'', שמזכירה קצת את דיויד אלאן, אחד המאסטרים של הרוק ההומוריסטי. אבל אז הקטע הופך לאלקטרוני יותר, קצבי יותר ורוקי יותר. מעניין שאין בכלל גיטרות באלבום הזה. את תפקידה תופס הכינור - לעיתים נוירוטי, עצבני וצרוד, ולעיתים נפלא, וירטואוזי וסוחף.

האלבום מסתיים בשמונה וחצי דקות של ''broken fingers'', בעצמו אחד השירים הנפלאים ביותר שיש, נוגה ומרגש. תשואות הקהל בסוף לא משאירות ספק. האלבום מנציח את אחת ההופעות הטובות בתולדות הרוק.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©