הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
rollins band :: turned on
2.13.61, 1989    [הופעה חיה]
מימיי לא שמעתי מישהו ''מאבד את זה'' כל-כך בהופעה. האינטנסיביות של היללות שלו, יללות הגיטרה, התופים, החזרות על המשפטים מביאים לכך שבסוף הקטע אין אוויר ולא נשאר כלום
מאת: Nakamir בתאריך 12/04/08

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the dandy
warhols

the
odditorium or
warlords of
mars
system of a
down

toxicity
wellwater
conspiracy

wellwater
conspiracy
my jerusalem
gone for good
jethro tull
aqualung
molasses
a slow messe
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

והזעם ממשיך
רוצים גם?
נגמרה Black Flag. הלהקה שיצרה סוג חדש של פאנק, סוג חדש של להקה, לחיות בזבל ולהופיע נון-סטופ, בכל מקום שרק אפשר, בלי ששיקולים כמו כסף, אוכל, מקום לישון או כל דבר אחר מפריעים לעיקר.

הנרי רולינס הצטרף ל- Black Flag באמצע. אין לי הרבה מה לתרום לביקורת ההיא. השירה של Dez Cadena, שהמשיך עם הקו של קודמיו, משדרת לי תסכול וכעס אדישים וקצת ציניים, הרגשת ''הכל דפוק, הבדידות והזרות אינסופיים, תנו לי לתאר לכם כמה, אבל אנחנו חיים את החיים שלנו כמו שאנחנו מרגישים, אז אני באמת לא שם זין על שום דבר שקורה''. רולינס, שהצטרף כשדז החליט שהוא רוצה להתרכז בגיטרה, הוסיף את האנרגיה האדירה שלו. הציניות נשארה, אבל פחות, והאנרגיה לקחה למקומות הרבה יותר דרמטיים. זה כבר לא איזה בחור דפוק וכועס שחי ושר על בדידות והרגשה מחורבנת. זה הבחור הכי דפוק, הכי כועס, ששר על הבדידות הכי מפלצתית בעולם והרגשה כל-כך זוועתית שיש לה פה גדול ושיניים והיא תיכף תפוצץ את הראש שלך מבפנים.

אחרי ש- Black Flag התפרקו הקים רולינס די מהר את Rollins Band. שם הוא הקצין את האנרגיות, הדרמה והזעם. לנביחות שאיתן שר עד אז נוספו כלים נוספים - היללות והדיבור השקט, שחלחל מאלבומי ה- Spoken Word שכבר אז הוא התחיל להקליט במקביל למוזיקה. מבחינת מוסר עבודה לא הרבה השתנה – הופעות בלי סוף, בכל מקום אפשרי, ובין ההופעות, אם לשפוט לפי אלבומי ה- Spoken, הסתגרות.

בחוברת האלבום כתוב שזו הופעה שהוקלטה בווינה, ושמטרת האלבום לתעד את הסיבוב של 1989. עד כמה התיעוד נאמן למקור מתבהר כשאחרי מספר שירים, פתאום שמים לב שמספר הקטע בדיסק לא קפץ לקטע הבא. כן, כן, למרות רשימת השירים המפורטת על העטיפה הדיסק הוא טראק אחד של שבעים ושלוש דקות. רוצים לדעת איך היינו בהופעה? תשמעו את זה כמו שזה היה, Bitches!

שלחתי מייל להנרי רולינס ושאלתי אותו אם הם עשו את זה בכוונה (כמו שקיוויתי) או שזה יצא בטעות. הוא ענה לי שהם עשו את זה בכוונה אבל הוא מקבל המון הערות שזה מעצבן לאללה אז בהוצאה המחודשת שתצא לדיסק הזה בקרוב הם יפרידו לשירים. התרכך הבחור.

יש שלושה סוגים של שירים באלבום – שירים אלימים מהירים וכיפיים, שירים על מערכות יחסים דפוקות וכמה כל העולם מניאקים ושירים של שנאה עצמית. כמובן שהחלוקה לא תמיד מוחלטת ויש שירים שמערבים בין הסוגים. אתמקד בשירים שהכי אהבתי.

השיר השני – ''Do It'' – שיר כיפי של להקה שנקראה Pink Fairies שאותו דז הכיר לרולינס עוד בתקופת Black Flag. קצר, מהיר ובועט. הנרי הרבה לשיר אותו בתחילת הופעות, לדעתי כדי לדרבן את עצמו לקראת ההמשך.

השיר החמישי – ''Out There''. קטע של 14 דקות שמתאר חלקו בדיבור וחלקו ב''שירה'' את הקושי שביציאה מהחדר לעולם, את האופן שבו כל מבט החוצה גורם לו לחזור לחדר ולהסתגר בו במקום להתערבב עם החיות האלה, ואיך כשמשתגעים מרוב בדידות חייבים לצאת שוב וחוזר חלילה. נשמע מוכר? לדעתי השיר הזה הוא גרסא מוקדמת של ''Liar'' רק בלי הטוויסט. בקטע הזה ההבדל בין Rollins Band ל- Black Flag נהיה מאוד ברור.

דווקא בתחילת הקטע הבא חוזר קצת הניצוץ הציני מימים עברו. במבוא לשיר שמתאר מערכת יחסים מחורבנת שבה הצד השני מתעלל ללא צורך הוא מקדים ואומר ''האדם האחרון שאת/ה מאשימ/ה זה את עצמך. להרגיש כמו קורבן של אהבה זה מרגיש טוווב, בואו נתבוסס קצת בהרגשה הזו'', ובעצם הופך את משמעות השיר.

הקטע הטוב ביותר בדיסק מתחיל בקטע דיבור שנקרא ''Mask'' ולא מופיע בשום אלבום אחר של רולינס. לי זה הזכיר קטע של פורטיס באחת מלהקותיו בשנות ה-80 ''כולנו זרים כולם'' (למישהו יש? יש לי את זה על טייפ איפשהו). אחרי שהוא בוכה את הכיעור שלו הוא עובר ברצף לקטע שבו הוא שר על חוסר היכולת להתקרב לאנשים או שיתקרבו אליו, ואז הוא ממשיך לקטע ''Turned Inside Out'' שמתאר איך כולם רואים אותו בכיעורו ועליבותו וקושר את זה למונולוג על המסכה שנפלה. מימי לא שמעתי מישהו ''מאבד את זה'' כל-כך בהופעה. האינטנסיביות של היללות שלו, יללות הגיטרה, התופים, החזרות על המשפטים מביאים לכך שבסוף הקטע אין אוויר ולא נשאר כלום.

כנראה שגם אצל הלהקה, כי במעבר שצריך לשמוע כדי להבין את חדותו הם פוצחים בקטע קצרצר, שיתקנו אותי המבינים, נשמע לי סגנון Barber Shop שבו הם שרים שיר ''הלל'' ל-Dietmar הסריס ממינכן, כמה כולם חושבים שהוא גברי ויפה אבל הם לא יודעים שהוא בעצם סריס.

מייל נוסף (נא להעריך את האומץ שלי. מי שרוצה לדעת איך הוא מגיב לשאלות שהוא לא אוהב מוזמן לשמוע את ''Talk Is Cheap II'') נתן לי את התשובה ש-Dietmar הוא האמרגן שסידר להם את הסיבוב בגרמניה ואוסטריה וזו הייתה דרכם האלגנטית להודות לו. את השיר הבא הנרי מתחיל ב-''שלום, אני הנרי רולינס, ואני אישה זקנה ועייפה'' וממשיך בהצגת חברי הלהקה באופן שחבל לי לקלקל, אבל בשיר עצמו האנרגיות חוזרות לרמה הגבוהה של ההופעה. האמת שאחרי ההפוגה הקומית החזרה לאינטנסיביות קצת מהירה לי מידי, ועד שאני מתרגל אליה שוב מגיע שיר הסיום השמח, ''Crazy Lover'' של R.Berry ונותן אקורד סיום שמח ואנרגטי לרכבת ההרים שנגמרה זה עתה.



Liar

שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
black flag || 

סגנונות נוספים:
Hardcore Punk | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©