הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
ארקדי דוכין :: נקודת מבט
הליקון, 2007    [אלבום]
כך מרשימת שירים שגורמת לכל אוהב מוסיקה ישראלית לרייר הופך האלבום הזה לפיסת פלסטיק שממש מתחשק לגרוס
מאת: sageeb בתאריך 04/05/08

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
עידן רייכל
ממעמקים
טל וייס
טל וייס
אמנים שונים
שלוש-עשרה
שנים לנענע
דיסק
גידי גוב
40:06
מרסדס בנד
מרסדס בנד
צח דרורי
כיוון הרוח
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 1 (1 מדרגים)

ארקדי, נטול, חלש, במאג
רוצים גם?
דמיינו לכם את המערכון הבא ב''ארץ נהדרת'': ארקדי דוכין מגיע לאולפן ומספר לאייל קיציס שהוא ''ישראלי אמיתי'', ולראייה מגיש לו שם אוסף של קלאסיקות עבריות, נכסי צאן ברזל מהרפרטואר של המוסיקה הישראלית, כולם בגרסאות דיכדוכין. דמיינו לכם את אחד החקיינים המוכשרים שם, טל פרידמן נניח, יושב עלי פסנתר ומעביר את כל השירים, שמחים כעצובים, קצביים כאיטיים, בפילטר המדכדך של דוכין, ומנפק גרסאות מונוטוניות, צפויות של איך ששירים מוכרים ויפים, מ''יצאנו אט'' ועד ''מונסון'', היו נשמעים לו ארקדי דוכין היה מבצע אותם.

לא מצחיק, אה? אם הייתי רואה כזה מערכון, הייתי וודאי מסנן איזו קללה בנוגע ליכולות הכתיבה של הכותבים של ''ארץ נהדרת'' ומסביר ליושבים עמי בסלון שארקדי דוכין, אחד האמנים האהובים עליי (לפחות עד ל''כוכב האהבה''. הפרטים כאן), הוא הרבה יותר מאשר התדמית המלנכולית והעגומה שהתקשורת הדביקה לו. אז מה, לעזאזל, אני אמור לעשות, כשהמציאות עולה על כל מערכון, ואני מקבל לידיי את ''נקודת מבט'', אלבום שבו דוכין עושה שפטים מדכדכים בשנים-עשר שירים, ונשמע בדיוק כמו מערכון מ''ארץ נהדרת''?!

''זה דיסק של בית קפה'', אמר לי ילדי בן השנתיים וחצי, כשנתתי לו לראות את האלבום. תחילה חשבתי שגם הוא חושב שהאלבום הזה מתאים לשמיעה רק בתור פס-קול לבורקס פינוקים וסנדביץ' תוניסאי, אבל אחר-כך הוא הראה לי את הלוגו של ''ארומה'' על העטיפה והבנתי. אין לי שום בעיה עם ''ארומה'' כספונסר, לולא האלבום היה נשמע כאילו ארקדי השתמש בפילטרים של בית קפה כדי לסנן מהשירים המקוריים את כל המקוריות שלהם ולהוציא לתוך הכוס החצי ריקה זרם קבוע, משעמם, של משהו חלש עם הרבה קצף. ובזאת אני מסכם את המטאפורות מעולם הקפה, אני מקווה.



הבחירות של דוכין מעולות. אין ספק שהאיש הוא גאון מוסיקלי, ואילו האלבום הזה היה אוסף בעריכתו, דוגמת Late Night Tales או Back To Mine, הייתי מצדיע לאיש ומצדיק את קיומו של האוסף (במיוחד לאור הסיפור המרגש של דוכין על ''הרומן הארוך והמורכב שלי עם המקום הזה'', כפי שהוא מעיד בחוברת). יתר על כן, אם רצה דוכין להוסיף לשירים יותר ממנו, הייתי שמח לראות אותו עושה זאת בסגנון Erlend Oye ב-DJ Kicks שלו, כורך שירים שאהב ומעליהם מוסיף קטעי שירה, נגינה ושאר ירקות. אבל דוכין כנראה עייף או סתם חסר השראה, ובמקום זאת הוא מתיישב על הפסנתר (או מקסימום לוקח לידיו גיטרה) ופשוט מנגן ושר את השירים. התחושה היא של קומזיץ עם ארקדי במקרה הטוב או הופעת אורח של ארקדי ב''כוכב נולד'' במקרה הרע. בשני המקרים זה לא נשמע טוב.

זה מתחדד במיוחד בגלל הבחירות (המעולות, כאמור) של ארקדי. ''מרוב אהבה'' של יוסי בנאי הוא שיר מלא הומור ושובבות, שאם מעקרים ממנו את אלה הוא נשמע פשוט משעמם (ואפילו מטופש, מוסיפה אשתי היקרה). ''איפה את אהובה'' של יהורם גאון הוא שיר מלא רגש ופאתוס, ובהגשה הדוכינית הוא פשוט משעמם. ו''דמיון חופשי'' של קלפטר מאבד את כל החופש והחן שלו, ''יצאנו אט'' הופך לסרט של אבי ביטר ו''אפר ואבק'' אפילו לא מעביר צמרמורת. וכך מרשימת שירים שגורמת לכל אוהב מוסיקה ישראלית לרייר הופך האלבום הזה לפיסת פלסטיק שממש מתחשק לגרוס. כך אולי ילדי ה''כוכב נולד'' לא יכירו בעוד שנה-שנתיים רק את הגרסה החיוורת של דוכין ל''אומרים שבלי'', והרדיו לא ישמיע את ''מונסון'' של דוכין במקום את המקור של ברי.

נכון, את ''אין מדינה לאהבה'' דוכין מבצע בצורה סבירה, ואת השירים של מיכה שטרית ושלו (''אב''מ'', ''שיר הדעיכה'') הוא מבצע בחן. אבל זה רחוק מלהספיק, בטח כדי להצדיק לקהל (הרחב, אבל גם לקהל אוהביו, שאני – הפתעה, הפתעה – גאה להימנות עליו) את האלבום הזה. אין לי מושג מה עושה ''ארומה'' עם האלבום הזה, אם היא מחלקת אותו חינם עם האייס ארומה שלה או מוכרת אותו בכסף מלא, וזה גם לא ממש מעניין אותי. יותר מעניין מה הביא את ארקדי דוכין לזרועות ''ארומה'', וכיצד היוצר הכל-כך רגיש ואינטליגנטי, שהצליח ''לעברת'' את ויסוצקי ולחבב על ישראלים כמוני את השפה הרוסית נכשל במקום שבו נינט וסקעת צלחו ללא בעיה (ובכלל מה הוא מחפש בחברתם).

אני די מחבב את ''ארומה'', אני מודה. אני מעביר שם לא מעט ארוחות צהריים. עם זאת, ובשל הצורך לשמור על הפיגורה, אני מסתפק בדרך-כלל בגרסאות ה''דיאט'' של המוצרים שלהם, שזה כמעט כמו הדבר האמיתי, רק פחות טעים וקצת סכריני. אבל אני לא אלך ל''ארומה'' לארוחת ערב, ובטח לא אמליץ לאף-אחד על סניף של ''ארומה'' בתור ''מסעדת גורמה''. עכשיו אם תרצו, האלבום הזה הוא ה''ארקדי פינוקים'' או ה''דיאט דוכין''. אם אתם באמת בעניין של מוסיקה או ארקדי, אין לכם מה לחפש בו. עדיף ללכת על הדבר האמיתי.


דמיון חופשי

שתף
אלבומים קשורים:
tori amos :: strange little girls ||| rage against the machine :: renegades ||| ארקדי דוכין :: יותר ממני |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©