הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
thinking plague :: in extremis
cuneiform, 1998    
קשה להישאר אדיש ליצירה. כל כך הרבה השקעה ודמיון פורצים מחתיכת הפלסטיק הזו, עד שהמאזין מוצא עצמו המום ומבולבל משפע הרעיונות. חלק מהשכלולים הטכניים בעבודת ההקלטה ראויים לציון מיוחד: אני סבור שלא ניתן לשחזר את היצירה הזאת על במה
מאת: אורי ברייטמן בתאריך 17/08/01

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
queen
a night at
the opera
slipknot
Iowa
alice cooper
love it to
death
sympozion
kundabuffer
paradise lost
draconian
times
the who
who's next
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 8 (4 מדרגים)

מורכב מדי בשביל בני אנוש
רוצים גם?
In Extremis הוא כל מה שרוק מתקדם יכול ורוצה להיות כיום, במאה העשרים ואחת. זו הצהרת כוונות חגיגית (משנת 1998) מאת דור חדש של מוסיקאים פרוגרסיביים, שלמד מהטעויות של האבות המייסדים, הפיק לקחים ועשה את זה, בגדול.

להקת 'מגיפת המחשבה' (נשמע נהדר בעברית, לא?) לא ממש קיימת במציאות כהרכב תמידי. זהו אוסף מאולתר של מוסיקאים מרחבי ארה''ב, שהסכימו להיפגש ולממש את חזונו של המלחין והגיטריסט מייק ג'ונסון, באולפן אחד בקולורדו.

מדובר בסימפוניית רוק אפילה ונועזת. יש המסווגים את היצירה כדוגמה ומופת לזרם שנקרא RIO (דהיינו Rock in Opposition), המתיימר להוות אלטרנטיבה מיליטנטית אך אינטליגנטית לרוק הממוסד, שהתברגן עוד בטרם החל את המרד. זה אומר שהחבר'ה האלה הם מוסיקאים בכל רמ''ח איבריהם, לא משתינים על מצעדי המכירות, לא איכפת להם אם רק 1 מתוך 100 מאזינים יבין על מה מדובר, לא מתביישים לומר בגלוי שהם עושים אמנות ולא בידור. בשביל להלחין ולבצע את החומרים שלהם דרושה משמעת גבוהה ומיומנות מפליאה, לא פחות מזו של אמן קראטה בעל חגורה שחורה (דאן 5 אם אתם מוכרחים לדעת).

אין כאן רגע אחד משעמם. שכבות על שכבות על שכבות של צלילים, נארגות ומתפוררות בלי הרף, הפתעות מוסיקליות מחוכמות מופיעות ונעלמות בלי לתת מנוחה כמעט. המנעד המוסיקלי רחב מאוד: חלק מהקטעים מזכירים את זאפה, חלק נשמעים כמו הבי-מטאל שיצרו מתמטיקאים, חלק כמו להקת Yes כמו שיכולה הייתה להשמע בשיאה (הזמר, הבסיסט והטכנאי בוב דרייק נשמע ממש כמו ג'ון אנדרסון!), חלק כמו מוסיקת קרקס וחלק כמו קייט בוש באובר-דרייב (יש גם זמרת. אבל קוסם דווקא אין).

אי אפשר להישאר אדיש ליצירה. כל כך הרבה השקעה ודמיון פורצים מחתיכת הפלסטיק הזו, עד שהמאזין הממוצע ימצא עצמו המום ומבולבל משפע הרעיונות. חלק מהשכלולים הטכניים בעבודת ההקלטה ראויים לציון מיוחד: אני סבור שלא ניתן לשחזר את היצירה הזאת על במה. החומרים המוסיקליים פשוט מורכבים מדי בשביל בני-אנוש בזמן אמת.

עצה ידידותית: להקשיב פעם אחת, ואז לעשות הפסקה. לשתות קפה, לעשות תואר באוניברסיטה, להתחתן. ואז לשמוע שוב. ואז אולי להביא איזה ילד לעולם. ואז לשמוע שוב. ואז שוב. ואז, רק אז, מתחילים להבין את התמונה המלאה. זה עד כדי כך טוב. זה עד כדי כך מהפכני: רוק מתקדם מודרני, היי-טקי, מהודק, מלוטש, מפואר ומפחיד.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©