 רוצים גם? |
|
 |
תמיר חיטמן הוא נצר נוסף למשפחת חיטמן הידועה. הוא אחיו של אוהד, אבל כלל לא דומה לו בסגנון המוזיקלי. תמיר, מוזיקאי מז'אנר הסינגר-סונגרייטר-פולק, יוצר מעט יוצא דופן בנטייה שלו לאמץ בכל פעם מלודיה אחרת לשירים ולגוון את המבנה שלהם.
''מקסימום בסוף ניפול'' הוא אלבום מרגיע, מפתיע וגם קצת מציק. ההתמכרות אליו היא לא טוטאלית ולמרות הכנות, הסולידריות שהוא מעודד מופיעה רק לפרקים.
למרות זאת, מדובר ביוצר מבטיח שמספק חוויה מוזיקלית שונה ממה שאנו רגילים לשמוע במיינסטרים היומיומי.
מקסימום בסוף ניפול?
אי אפשר להתעלם מהשם של האלבום. ''מקסימום בסוף ניפול'' – האם זו השקפת עולם? נבואה שמיימית? או אולי באמת לקיחת סיכונים כפי שמסכם חיטמן בשיר הנושא של אלבומו.
בפעם הראשונה שנתקלתי בשם ''תמיר חיטמן'' הייתי חצי רדומה והרדיו ניגן בשקט את ''עוד פעם'' ב- 88FM. הגיע הבוקר וחיכיתי מחוץ לחנות התקליטים במטרה לרכוש את האלבום או לפחות להספיק להאזין עוד פעם ל-''עוד פעם''.
אין ספק, שפתיחת האלבום בבלדה מתקתקה אינה מעידה על שאר השירים באלבום שהפיק מוזיקלית אורי זך. ''עוד פעם'' הוא שיר אמנם שבלוני, אך מעובד היטב. העצב נשפך ממנו וגורם לנו להאמין שבאמת מדובר על חוויה מנוכרת וקשה.
לכל אורך האלבום חיטמן מעדיף להמחיש את יכולותיו הווקאליות באמצעות טונים גבוהים, המובלטים בעיקר בשיר השני, ''זאת את היית'', ובקטע השיא של ''מקסימום בסוף ניפול'', שגובל בדיסהרמוניה קלה. חוץ מזה, בבלדת הרוק הנושאת את שם האלבום, חיטמן מעוות את קולו בחספוס ובקלות אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בכלל ב
ברי סחרוף.
אחד השירים המעניינים באלבום הוא ''לא סתם בעינייך'', דואט מקסים של חיטמן עם מעיין הירשביין, אותה הכיר במהלך שירותו בלהקה צבאית. השיר נעים, מסתורי ויותר מהכל - רפלקטיבי ומעורר סקרנות. באופן כללי, כשמתעמקים בטקסטים באלבום, מוצאים הרבה צבעים למילים וכל שיר לא דומה לקודמיו. ניתן למצוא בטקסטים אזכורים לפריז, לשם נסע חיטמן ללמוד ועסק בין היתר בהפקה מוזיקלית. בנוסף, חיטמן כותב ושר בצרפתית, כולל
תרגום של שיריו מהאלבום לצרפתית, וזה נשמע לא רע בכלל...
הפרעות אכילה?
עכשיו נתמקד טוב-טוב בטקסט הבא: ''
עוגיות של שוקולד/מונחות מסודרות על הצלחת/ומהרהר אם כן או לא - אחת לקחת/אני חושב כמו בחורה''.
הנה פתאום ניתן להבין מה עובר על בנים שמודעים לעצמם (ולחיצוניותם), בפועל. חיטמן חושף את חולשותיו ותוך כדי מבצע ניתוח למצבו העגום (לטענתו) - והכל בשיר אחד! זהו אמנם אחד השירים הכי פחות מתוחכמים מבחינה טקסטואלית, אך הקלילים והמשעשעים ביותר באלבום.
נדמה שכל הטקסטים באלבום מתעסקים באכזבה, פרידה, הזדמנות שנייה ומעבר בין ילדות לבגרות. אולי בשל גילו הצעיר של חיטמן (27) ומעברים שונים בחייו בתקופת הפוסט-בגרות, ואין שיר שמסכם את זה טוב יותר מהשיר העשירי באלבום ''כשהשמש נעצרה בדום'' - שיר נוגה שנפתח בנעימת פסנתר מתגברת ומעיד על השלמה והתמודדות עם משבר.
ופסקה לסיכום
סך הכל ''מקסימום בסוף ניפול'' הוא אלבום מעניין ורבגוני, חרף מספר שירים משמימים ומונוטוניים. קולו העמוק של תמיר חיטמן והסגנונות השונים בשיריו ייחודיים ומבטיחים וכשרונו המוזיקלי המפותח בהחלט ניכר. מומלץ להאזין לאלבום בתקופת מעבר.
עוד פעם - לייב
