 רוצים גם? |
|
 |
אחרי שמיעות חוזרות ונשנות, לא נותר לי אלא להחליט שהאי-פי החדש של אריאל קן מזכיר לי יותר מכל את מורתי בבית הספר היסודי, אותה רווקה זקנה, שנהגה לחזור ולטעון בפני ש''יש לך המון פוטנציאל, חבל שאתה לא מנצל אותו''. למרות שלא הקשבתי לה, זה גם מה שהייתי אני מייעץ לאריאל קן, שכבר הוציא תקליט אחד ב'פאקט', תחת השם נאוקלן.
לטענת הקומוניקט, רוב הקטעים בתקליט נכתבו קודם כל על הגיטרה, ורק אחר כך נוספו להם הביטים. וזו הבעיה כאן - המקצבים והלופים נשמעים מונוטוניים מדי, כאילו התקליט לא עבר את הליטוש הסופי שיעלה אותו מרמת הדמו, לרמת אי-פי הראוי למכירה על מדפי החנויות.
במיוחד נורא המצב ב-''ככה ישנים טוב'', קטע אינסטרומנטלי, שלטענת אותו קומוניקט נכתב ישר על המחשב. אכן, כשמו כן הוא - ארבע דקותיו מסוגלות להרדים כל אדם ששמיעתו תקינה. וכאילו כדי להראות לנו שאכן, מתחת מעטה השעמום מסתתר פוטנציאל, הקטע שבא אחריו הוא אחד הטובים ביותר באלבום.
זו בדיוק הבעיה שהאלבום הציב לי כמבקר. אם היה מדובר ביצירה משובחת, הרי שהייתי יכול להשתפך על נפלאותיו, ולהסביר בפרוט מדוע יש לרכוש את התקליט, ואף לחתום על עצומה למען הפחתת שכר הדירה של אריאל, בעוד שאם היה מדובר בזוועתון שלא יאה לקראו בשם, הרי שגם אז הייתי יכול להשתפך ולהציע מאה דברים שימושיים יותר לעשות בעזרת הפלסטיק שהודפס עליו.
אבל הדיאגנוזה, בסופה של חצי השעה הזאת, היא אנמיה חמורה. לו הייתי רופאו של קן, הייתי מציע לו לפצוח בדיאטה אנלוגית - אולי, כמו שאותה מורה ותיקה מתחילת הקטע נהגה לצלוף בתלמידיה, ''המחשב הזה מקלקל לכם את השכל''.
כי כשהמוסיקה נגמרת, והמנוע מפסיק להסתובב, אנחנו נשארים עם ''zero sum game'', כלשון המתמטיקאים. כל נקודה טובה מאופסת על ידי קטע רע, כאילו השתדל קן בכל כוחו שלא לפתח אצלנו ציפיות מיותרות, וחבל שכך. בימים טרופים אלו, נחוץ לי להאמין שהעולם טוב יותר ממה שהוא.
