הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Electronica
black box recorder :: england made me
chrysalis, 1998    [אלבום]
בזמן שלהקות כמו בלר ופאלפ העדיפו להאמין שבריטניה של שנות התשעים היא לונה פארק משעשע, לוק היינס מישיר מבט חודרני אל הצדדים האפלים של הממלכה המאוחדת, באלבום מחניק וחסר תקווה שמאגד בתוכו נושאי כתיבה לא-רומנטיים בעליל
מאת: אנגלופיל בתאריך 16/09/08

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
primal scream
echo dek
project
pitchfork

chakra red
digital_me
drum & stuff
fatboy slim
you've come a
long way,
baby
rae &
christian

sleepwalking
broadway
project

the vessel
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 10    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

מה שאנגליה עשתה לי
רוצים גם?
אתחיל דווקא במגרעה הבודדת של האלבום: ''Up Town Top Ranking'', הרצועה השמינית, הוא גרסת כיסוי ללהיט עלום משנות השבעים, שמושר בניב ג'מייקני. הלהקה ניסתה להפוך אותו לטריפ הופ עם באסים מלוכלכים ולא נעימים, ומה שיצא הוא השיר החלש באלבום, וגם הכי פחות מייצג. מעבר לזה אין לי שום דבר רע להגיד על England Made Me, ולכן הביקורת הראשונה שלי לשרת תהיה, מה לעשות, השתפכות חסרת מעצורים מתחילתה ועד סופה. (מצד שני, לאלבום עם שם כזה זה מתבקש, לא?)

זהו. עכשיו אפשר להתחיל מהתחלה.

כולנו יודעים שהשרת לא אמור להיות אתר המלצות, ויש היאמרו שלא נכון לכתוב ביקורת על אלבום שנמצא ברשימת חמשת הגדולים האישית שלך, אבל בעצם, העובדה ש-England Made Me קיבל אצלי את המעמד הזה בכלל לא מובנת מאליה. את בלק בוקס רקורדר התחלתי להכיר באמת רק בשנת 2002, בתקופה שבה חשבתי שאבות המזון המוזיקליים שלי כבר די ברורים. באותה תקופה הכרתי כבר לעומק את כל אלבומי החובה של רדיוהד, בלר, סווייד ופאלפ, ומהצד הלא-בריטפופי של המפה, גם את מאסיב אטאק, פורטיסהד, גארבג' והסמשינג פאמפקינס, וזאת באמת רשימה חלקית ביותר. ''מה להקה אלמונית יחסית כמו בלק בוקס רקורדר, אפילו שהיא בריטית'', חשבתי, ''כבר יכולה לחדש לי?''.

המון.

בלק בוקס רקורדר (להלן: BBR) הוא בכלל פרוייקט צדדי של לוק היינס, אחד היוצרים המוכשרים ביותר במוזיקה הבריטית של שנות התשעים ובכלל, וגם מנהיג להקת הבריטפופ הנודעת למחצה The Auteurs. חוץ מזה הוא הוציא אלבום סולו אחד תחת השם המאיים Baader Meinhof. כמתבקש מהשם, להיינס יש חיבה לכתיבה על נושאים אפלים, אותה הוא מתבל בהרבה הומור שחור, וכך גם באלבומים של בלק בוקס רקורדר (שלושה במספר). אלא שבאלבום הבכורה שלהם, England Made Me, אין כמעט הומור בכלל, בשום צבע, רק כתיבה רזה, חדה וחודרת. חוץ מהיינס משתתפים ב-BBR גם ג'ון מור, לשעבר מלהקת The Jesus And Mary Chain, והסולנית שרה ניקסי, כאשר היינס ומור מופקדים על הכתיבה, ההלחנה והנגינה בעוד ניקסי שרה. מעין אמירה צינית קטנה על הפופ הממוסחר בתוך עולם האלטרנטיב. אם כבר אמרנו אלטרנטיב, את הסגנון של BBR קשה להגדיר, כי הם בכל זאת לא ממש בריטפופ. בהעדר הגדרה טובה יותר, אשאל את המונח ''אינדי פופ'' מאתר אול מיוזיק, וגם זה מונח די צר שלא ממש עושה עם הלהקה חסד.



למה האלבום הזה כל כך טוב, אתם שואלים? קודם כל בגלל המוזיקה. באלבומים שיבואו אחריו יאמצו BBR את האלקטרוניקה, אבל באלבום הזה הם הולכים על מינימליזם נקי ופשוט-כביכול. גיטרות חשמליות, לרוב בלי דיסטורשן, בס, תופים, לפעמים מכונת תופים, לפעמים קסילופון, וכמובן הקול המתוק והמהפנט של שרה ניקסי, כשמעל לכול עומדים הלחנים בפני עצמם: מושלמים, מדויקים, וכתובים במקצועיות כמעט מעוררת קנאה.


אבל אם מהתיאור לעיל עלול להתקבל הרושם שזה עוד אלבום חורף אינטימי/טריפ הופי/רומנטי/הכנס קלישאה מיותרת כאן, תשכחו מזה, שכן England Made Me אינו אלבום אישי כלל וכלל, אלא מסמך סוציולוגי מרתק. בזמן שלהקות כמו בלר ופאלפ העדיפו להאמין שבריטניה של שנות התשעים היא לונה פארק משעשע, לוק היינס מישיר מבט חודרני אל הצדדים האפלים של הממלכה המאוחדת, באלבום מחניק וחסר תקווה שמאגד בתוכו נושאי כתיבה לא-רומנטיים בעליל, כמו התאבדות, פשע ואלימות במשפחה. שיהיה ברור: הטקסטים באלבום הזה הם הרבה מעבר לסתם טקסטים של להקה, והם בעלי איכותיות ספרותיות ממש, ולא פעם יוצא לי לחשוב על England Made Me כעל קובץ סיפורים קצרים לכל דבר, באותה נשימה עם, נניח, ''דבלינאים'' של ג'יימס ג'ויס, עד כדי כך. לצערי, ל-BBR נוהגים באופן תמוה לא לכלול את המילים בחוברת האלבום, ולכן חובה להוריד את הטקסטים מהאינטרנט, כי המוזיקה לא שלמה בלעדיהם. הספרותיות של האלבום מתחילה כבר בשמו, שיכול להתפרש גם כ''אנגליה עשתה אותי'' וגם כ''אנגליה הכריחה אותי''. בכל שיר לוקחת ניקסי את תפקיד המספרת ולרוב גם את תפקיד הגיבורה, כאשר רוב השירים נעים בין שתי פרסונות: אחת תמימה ונאיבית באופן מסוכן והשנייה ערמומית ואכזרית. אשאיר לכם את העונג לגלות איזו פרסונה מופיעה בכל שיר.

האלבום נפתח בשלושה שירים רגועים יחסית, אך הם מרמזים בעדינות על הנושאים הקשים יותר העומדים לבוא בהמשך, כאשר בשיר הנושא (שמגיע שני באלבום) מתוודה הדוברת שהשיעמום הבריטי גורם לה לפנטז שהיא רוצחת אנשים ומחביאה את גופותיהם בתא המטען של מכוניתה. אפשר לנחש שזו אותה דמות שבהמשך האלבום תצטרף לכנופיה, בשיר ''Swinging''. לעומת זאת השיר השלישי, ''New Baby Boom'', הוא ''סתם'' שיר על אישה שאהובה הכניס אותה להריון ונטש אותה לבד עם התינוק. זה בטח לא השיר הטוב ביותר באלבום, אבל כבר כאן אני לא יכול שלא להתפעל מאיך ש-BBR לוקחים ביטוי קלישאי ושחוק כמו בייבי בום ומזקקים ממנו כל כך הרבה יופי.



השיר המפורסם ביותר באלבום הוא כמובן הסינגל ''Child Psychology'', שנאסר להשמעה בתחנות הרדיו בבריטניה בגלל הפזמון הידוע ''Life is unfair/kill yourself or get over it''. השיר מבוסס ככל הנראה על בדיחה ידועה שבמרכזה ילד שלא דיבר אף פעם, פשוט כי לא היה לו על מה להתלונן, אבל בטיפולם של BBR הופכת הבדיחה הזאת לטרגדיה של ממש. הטקסט של ''Child Psychology'' הוא סיפורי לחלוטין, ולכן הוא השיר היחיד אותו מספרת ניקסי במקום לשיר. לא אפרט יותר בכדי לא לקלקל למי שעוד לא מכיר, אבל מדובר בסיפור קצר עם סוף רע, כזה שבקלות יכול היה להילמד באיזה קורס מבוא בחוג לאנגלית באוניברסיטה, ממש ככה. מי שחשב שהלהקה מתכוונת להרפות קצת את אחיזת החנק מעכשיו, טעה ובגדול, כי מהנקודה הזאת והלאה האלבום רק הולך ומתקדר, ומגיע לשיא בשני השירים הלפני אחרונים, Swinging ו-Kidnapping An Heiress

Swinging. רק על השיר הזה אני יכול לכתוב עוד ביקורת נפרדת. בכל פעם שאני שומע אותו, אני מרגיש שמישהו תולש לי את הלב מהמקום וקורע אותו לחתיכות קטנטנות. גם לנסות להיזכר בו, שלא לומר לכתוב עליו מבלי להצטמרר ולבכות בלי שליטה, זו משימה קשה. לשיר לחן מושלם, לא פחות, מערסל ונעים, שבא בניגוד חד לטקסט. עוד סיפור קצר, הפעם על נערה דחויה המאוהבת במנהיג של כנופיית פושעים צעירים בעלי נטיות פירומניות. השיר מסתיים כאשר הנערה הכאילו-תמימה מדרדרת את הכנופייה על רכבה אל התהום. ''Kidnapping An Heiress'' הוא שיר בעל לחן קליל יותר מוזיקלית, אך בעל נושא אלים הרבה יותר, כאשר במרכז השיר עומדת כנופייה (אחרת כנראה) שחוטפת, מתעללת, מטילה מומים, אונסת ולבסוף רוצחת יורשת צעירה. אם BBR היו מנסים להוציא את השיר הזה היום, בתקופת פריס הילטון, הם בטח לא היו מצליחים, מחשש שייחשדו בהסתה לרצח. ''Kidnapping An Heiress'' הוא שיר היינסי מובהק בעל מסר חברתי תקיף שיוצא נגד הצביעות והאובססיה הכאילו-מודעת-לעצמה של התקשורת עם מפורסמים, וכשהשיר נגמר, קשה שלא לפרוץ בבכי.

בגרסה האמריקאית של האלבום מופיעים עוד ארבעה שירים. אתעכב רק על השניים הראשונים. ''Wonderful Life'' הוא אחת הקלאסיקות של BBR. שיר מחניק בכנות שלו, כאשר המסר הוא שלא משנה מה תבחרו לעשות עם החיים שלכם, בסוף תצטרכו לעשות משהו, ולכן אתם לכודים בכל מקרה. ''Seasons In The Sun'' הוא גרסת כיסוי ללהיט הידוע של טרי ג'קס משנות השבעים, כאשר הלהקה בחרה לדחוק את הפזמונים העליזים לסוף השיר ולהדגיש את המסר האובדני. קישרתי את השיר הזה עם BBR הרבה לפני שידעתי שהם חידשו אותו ובשבילי הוא כבר מזמן לא שיר של טרי ג'קס, אלא שיר של בלק בוקס רקורדר.

בראיון משנת 2003 אמר היינס שבניגוד ללהקות אחרות ששואפות להקליט הרבה אלבומים באורך ''רגיל'', BBR היא להקה שמקליטה מעט אלבומים, ועוד אלבומים קצרים, אבל רוצה שכל אלבום יהיה משמעותי יותר מדיסקוגרפיה שלמה של אמן אחר. בלק בוקס רקורדר הגיעו להישג הזה עם England Made Me בלבד, וגם אם שני האלבומים שאחריו לא היו יוצאים הם עדיין היו נכנסים להיסטוריה, שלי לפחות, כאחת הלהקות הטובות בעולם.


England Made Me

שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Trip Hop | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©