הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך:
ענבל פרלמוטר :: הקלטות אחרונות
NMC, 1998    [אלבום]
ללא ספק, השאלה שאותה אני שואלת שוב ושוב היא כאמור ''מה היה קורה אם...''. האם ענבל הייתה הופכת לחלק מסצנת השוליים או מסתפחת אל כוחות המיינסטרים, בדרכה, אם הזדמנות שכזו הייתה יכולה בכלל להתאפשר כיום?
מאת: שעממת בתאריך 23/09/08

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
teddy
thompson

a piece of
what you need
pj harvey
rid of me
various
artists

this is solid
state, vol. 2
otis taylor
pentatonic
wars and love
songs
my friend the
chocolate
cake

good luck
the verve
a northern
soul
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.5    דירוג הגולשים: 8 (3 מדרגים)

נגמר, חבל.
רוצים גם?
לא מזמן, בראשית השנה, היה זה יום השנה העשירי למותה של ענבל פרלמוטר. בעצם, כדאי שאתקן את עצמי, כי הזמן עובר כל כך מהר: עוד מעט, בערך בערב ראש השנה, זה יהיה כבר יום השנה האחד עשר, שיצויין בעקבות הערב שבו ענבל נהרגה במכוניתה, די קרוב לבית הוריה, לאחר שחזרה מסעודת החג. בחזרה לאותו יום שנה עשירי, עגול: האירוע צוין בטקס מוזיקאלי, כנדרש במקרים שכאלו. התקשורת, מצידה, פספסה את ההזדמנות שניתנה לה בכדי לבחון את אותה התקופה ואת הסצנה של אז, של להקות הרוקסן שעברו ללוגוס והלאה, ואת ההשפעה, אם זו קיימת, של המקרה ההוא על המוזיקאים של אותו הזמן ואולי גם על הדור המוזיקאלי הנוכחי. בכלל היה מעניין לבדוק מהי ההשפעה של ענבל כיום על אמנים, ואולי במיוחד על אמניות. למרבה הצער, כל מה שאני זוכרת זה בעיקר דוקו-סלבים ששואלים עדיין האם הייתה זו תאונה או התאבדות, האם היא הייתה מסוממת או באמת נקייה באותה התקופה (הפוסט מורטם שאחרי התאונה מצא אותה נקייה, כדאי לציין) או האם היא העדיפה גברים או נשים או שניהם. מה שהתמקדו בו היה הפירוק לגורמים, בזמן שמה שנראה יותר מעניין אלו הספקולציות, או יותר מדויק, ''מה היה קורה אם...''.

אינני יכולה להכניס הודאות לפיותיהם של אחרים, כך שאינני יודעת איזו השפעה בדיוק יש לענבל על הסצנה היום, ונראה כאילו שאין ממש כזו. בכל זאת, המון רוקריות פועלות כיום לפחות במה שנקרא בד''כ ''מוזיקת שוליים''. האם מישהי מהן החליטה שענבל היא מודל לחיקוי, או שהיא ראתה כי ישנו הרכב רוק של נשים בלבד והבינה שזה אפשרי? אולי בעצם לא צריך לברר אם ישנה השפעה, אלא האם זו קיימת במודע או שלא במודע.

בכל אותן כתבות ותוכניות תחקיר, התייחסו בעיקר לעבודה שלה עם המכשפות, ההרכב שהתפרק ואמור היה לחזור להופיע קרוב למועד המוות. עד כמה שאני זוכרת, אל ההקלטות האחרונות שלה, אלו שקובצו אחרי מותה בדיסק הזה, ההתייחסות הייתה מינימאלית, ופה גם נמצאת הנקודה הכואבת, מכיוון שאולי ההקלטות האלו הכי עוזרות בכדי להבין היכן ענבל הייתה באותם חודשים וימים אחרונים שלה.



לא כל השירים כאן טובים באותה הרמה, וכמעט כולם (חוץ מ''בתוך ערפל'' ו''לילות בלי מילים'', שזכו לטיפול יסודי שאחרי המוות),לפחות בתור סקיצות בשלבים מתקדמים יותר ופחות, נשמעים שונים משמעותית מהשירים של המכשפות. רובם הוקלטו, כך אומרים, על טייפים ביתיים באמצעות כלים בסיסים, בעיקר גיטרה קלאסית ואיזה עוד מכשיר שעושה צפצופים ואפקטים שענבל נקשרה אליו בדרכה המוזרה, ואומרים שהיא גם הייתה סוחבת אותו עליה כמעט לכל מקום. להקלטות האלו נוספו כלים בעבודת אולפן מאוחרת בכדי לממש את השירים ולהפוך את השמיעה לפחות מונוטונית. בין השירים המופקים יותר ופחות יש הבדל ניכר, ובכל זאת, לכולם יש מקום, ולא רק כי הם מעין ירושה.

ירושה, ולא ממש צוואה. ענבל השאירה לשירים מידה של עמימות, כזו שלא מתייחסת באופן ישיר לסמים, לעוני, לאכזבות ולרומנים. ''מוות'' ו''דיכאון'', ''קשה'', ''מכוער'' ו''טינופת'' הן מילים ברורות מאוד כאן, כמו גם חלומות פרומים וחומות. השירים מלאים דיסטורשנים מלוכלכים, השירה פעמים רבות מהדהדת, עמומה או מתכתית. למרות כל זאת, אני חושבת שהשירים של ענבל מלאים בחיות, ברצון. ענבל הייתה מישהי שטרפה את החיים, על הטוב ועל הרע שלהם. היא קטפה את השושנים ונדקרה מהקוצים והתענגה על ריחן. בגיל 27 היא הספיקה לבנות את עצמה, לפרק את עצמה ולנסות להרכיב שוב מחדש, בצורה שונה, וממה שעולה מהשירים הוא, שאת הכל היא עשתה במין חדווה.


עולם הדימויים של ענבל היה, למרות הכל, מאוד תמים. בכל השירים שלה יש מידה של דמיון ואמונה ילדית שמתיישבים ולא מתיישבים עם דמות המכשפה-פריקית שלה. מכיוון שהוקלטו בעיקר בביתה, יש לשירים תחושה חזקה של אינטימיות של חדר מיטות פרטי. אפשר להריח את קרטון המחברת שעליה בודאי נכתבו השירים, הגיטרה החשמלית מהדהדת מהבטון והשירה לעיתים רכה ותמיד מכסה כמו שמיכה. מכאן מגיע הכאב שהשמיעה של ההקלטות האחרונות גורמת לו: מכך שלא מדובר באלבום בי-סיידס של המכשפות או קטעים בהופעה, אלא משיקוף רנטגן מוזיקאלי לתוך הנפש הלא פשוטה של ענבל.

חלק השירים (למשל ''חתול בשק'', ''מעכבת'' ו''קרח יבש'') מעבירים משהו קשה, קיומי, ואת התחושה של ליפול ולקום מחדש. אחרים, ''זהירות מהמרווח'' או אפילו ''אם זה נגמר זה חבל'' (שנשמע כמו מין ספר מחזור פרטי של ענבל וגרר אחריו אינספור גרסאות חיקוי בשבטי צופים וחוגי סיירות) עולצים יותר וכובשים בחיוניות שלהם. בין הקטבים הללו, בולטים במיוחד שירי המחאה, כמו ''בתוך הטינופת'' ההומוריסטי (שמסתיים בקריאות ''משיח משיח'' אירוניות) וכמובן ''חמדת אבות 2''שיר שהוא גם הסיסמא, ''אי אפשר לקנות גן עדן בדם'', שאני מתייחסת אליו ככזה המדבר לשני צדי המתרס, היהודי והפלשתיני. גם ב''חותך בחתך הזהב'', האלבום האחרון של ערן צור, מופיע טקסט פוליטי של ענבל בשם ''על קו העימות''. כולם שירים תיאטרליים, מפורשים, לא מתנצלים. אולי, אולי אם הייתה ממשיכה לחיות, אולי אז הייתה ענבל ממשיכה בקו המחאתי שלה, או עושה אותו לעיקר בשיריה ועוברת מטמורפוזה מה''מכשפה'' לאקטיביסטית ומובילה כריזמטית, כזו שממש יכולה לסחוף אחריה ''את הנוער'' (או שאולי בגלל שגדלתי בתקופת אוסלו, התפישה שלי את הנוער די שגויה). אני אוהבת לחשוב כי דווקא השירים האלו הם שנכתבו לקראת מותה, והם מסמנים שינוי בתפישותיה ובכוונותיה, ומעבר שלה אל מקום נקי ובטוח יותר בעצמו, כמו שהיא מסומפלת ב''חלום כהה'' של אסף אמדורסקי: ''אני התעוררתי באיזושהי צורה''.



בסך הכל, ''הקלטות אחרונות'' הוא אלבום טוב ובהחלט ראוי לרכישה, אבל הוא לא אלבום גדול. חלק מהשירים, גם אחרי טיפול, לא עומדים ברמה של אחרים. גם שיר כמו ''האמת המרה'', שבו ענבל שרה כמו היצור הירוק הזה מהמחסן של כאילו, מכיל פוטנציאל לא ממומש (אולי כמו כל הקריירה של ענבל?). בכל זאת, לפחות בסביבתי שלי, יצאו מהאלבום הזה כמה להיטי-מחתרת, ובראשם כמובן ''סיגריות לייט'' הבלתי נשכח, שהכניס את מירי בן-יוסף ז''ל אל חיי הנצח. בשמיעות חוזרות, אפשר לדלג על רצועות מספר מבלי לחוש בחילול כבוד המת.

ללא ספק, השאלה שאותה אני שואלת שוב ושוב היא כאמור ''מה היה קורה אם...''. האם ענבל הייתה הופכת לחלק מסצנת השוליים או מסתפחת אל כוחות המיינסטרים, בדרכה, אם הזדמנות שכזו הייתה יכולה בכלל להתאפשר כיום? האם היא הייתה מקוטלגת באותה מגירה של קאלט עם קספר, של השורדים מתקופת הרוקסן עד ימינו, כמו חמי רודנר, או של אקט פמיניסטי משתנה כמו פוליאנה פרנק? אולי בכלל היא הייתה יורדת מהארץ, או עוברת להפקה? בשבילי, טוב שאין לשאלות הללו פתרון, כי הן מוסיפות לחוויית השמיעה ולמיתוס הקטן של ענבל פרלמוטר, אבל מעניין לשאול אותן בכל מקרה.

ודבר אחרון: אנחנו לעיתים קרובות לא חושבים עד כמה הטכנולוגיה של היום היא מדהימה, לא ממש בכיוון של ''איזה כיף זה לגלוש במהירות 5 מגה'' אלא יותר ''מדהים שאפשר לשמוע בכזו חדות ובניקיון את קולו של אדם מת, לפי הדרישה''. אני גדלתי על כמה קולות מתים. את לנון הכרתי, כמובן, רק שנים אחרי הירצחו. קוביין כבר פעל בזמני והחיסרון שלו הורגש בהחלט, אבל רק את ענבל ראיתי בהופעה, עמדתי מטרים לידה, ספגתי את הנוכחות שלה עם הגיטרה על הבמה. זה קול מת אחד שהוא יותר מיוחד בשבילי מכל אחד אחר.
שתף
אלבומים קשורים:
אסף אמדורסקי :: מנועים שקטים |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
רוק עברי | Lo-Fi | Alternative Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©