 רוצים גם? |
|
 |
הסצנה המוזיקאלית הכי מדוברת בשנות ה-90, מייד אחרי הגראנג', היא של ה- female singer-song writer. בין השמות הפופולאריים מהסצנה עולים
אלאניס מוריסט, ג'ול,
שינייד או'קונור, שריל קרואו וקורטני לאב. השמות האיכותיים יותר כוללים את
טורי איימוס ו
פי.ג'יי הארווי. זו הייתה אז האופנה- לראות בחורה מאחורי גיטרה/פסנתר, החושפת את החיים השחורים שלה עם כמה זריקות פמיניזם פה ושם. פיונה אפל היא עוד זמרת שכנראה תיזכר ברשימה המשובחת של בחורות הניינטיז.
Tidal הוא אלבום בעל עשרה שירים שכתבה אפל בין הגילאים 15 ועד 19, עם תובנות ומסקנות של משוררת שחפרה עמוק מספיק בנשמה העצובה שלה בשביל לספק את יצר המוזיקה הרעב שלה- גם אם זה תלוי בחשיפת חוויות של אונס, מוות, בדידות וכל מצוקה נפשית אחרת.
האופנה דאז קיבלה את פיונה, למרות שברור כבר משמיעה ראשונה שהשירים ופיונה עצמה לא באו בשביל להישאר במיינסטרים, אפילו אם אנשי ה-Grammy יפנקו אותה בפרס על ביצוע הרוק הטוב ביותר, ה-Rolling Stone יבחר את Criminal לסינגל הכי טוב ב-1997 ו-MTV יתנו את המילה האחרונה עבור בחירתה כ-Best New Artist. זהו פשוט לא אלבום של תקופה או אופנה - הוא טעון במלנכוליה, ללא התפשרות מוזיקאלית לטובת פופולאריות.
הוריה של פיונה התגרשו כשהייתה בת 12- כל אחד מבני הזוג חתך לקצה השני של יבשת אמריקה הצפונית, ואם זה לא מספיק טראומתי עבור ילדה בכדי שתבין שהאהבה היא זמנית- אז כמה חודשים אחר כך אונס אגרסיבי ינפיק לה עוד כמה שאלות לגבי חטאי האנושות. כך, כבר מגיל 12 החל הטירוף של פיונה אפל לגבור עליה, ובא לידי ביטוי בהתבודדות, בולימיות, ניסיונות התאבדות ושימוש מוקדם מדי בסמים כבדים מדי.
פיונה עצמה, עם כל הפוטוגניות שבה, לא הצליחה למצוא שותף או חבר בשום תנאים - כשהוא היה קשה מידי היא כתבה את Sleep to dream, Never is a promise ו-Shadowboxer, שירי תסכול, אכזבה ומרמור על האהבה; אם הוא היה טוב מידי, אז היא הייתה עושה לו את המוות עד שכינתה את עצמה Criminal. הכתיבה הספק מעוותת-יצירתית, ספק פסיכוטית-גאונית מהווה את התמודדות האישית שלה עם המוות - Carrion - ''נבלה'' - חסרת עכבות אבל חסרת גבולות.
אבל השיר שיכול לסכם את כל התוצאה הזאת שנקראת ''פיונה אפל'' נמצא ברצועה השנייה - Sullen Girl. שם, היא כבר מלאת הכרה עצמית, מודעת להתקפי החרדה והזעם שלה ויודעת בדיוק ממה זה בא לה - האונס שעברה.בשפה ציורית ומצמררת בלי שום מילה מיותרת היא מסכמת:
''That's why they call me a sullen girl
They don't know I used to sail the deep and tranquil sea
But he washed me ashore and took my pearl
And left an empty shell of me...''
Tidal הוא אלבום לנרקומנים של קתרזיס ממוזיקה דיכאונית, בלי כוונה לייפות או להיאחז באופטימיות, לא רק בזכות הסיפור סביבו, אלא גם בזכות ההפקה העשירה שלו, שדאגה להשאיר את לחני הפסנתר דומיננטיים, אבל עדיין למלא את האווירה באמצעות נבל, מרימבה, דולקיטון, צ'לו, כינורות וויולה. הודות לכישרון להוציא מעצמה גיהינום שכזה ולהפוך אותו לתקליט עדין, נשמתי ומיוסר אפשר להכתיר את פיונה אפל כיוצרת הכי חשובה מאז שנות ה-90.
ההשוואות בין Tidal לבין
Little Earthquakes של
טורי איימוס כנראה לעולם לא יפסיקו, בשל הדמיון המוזיקאלי שנשמע כמו תערובת מוצלחת בין
טום ווייטס ו
ג'וני מיטשל, האונס כסיפור המרכזי של התקליט והעובדה ששתיהן הוציאו אלבומי בכורה שנחשבים מהטובים של המוזיקה. לטורי זוכרים ראשוניות אבל אם תשאלו אותי, פיונה לא רואה אותה ואף אחת אחרת בסיבוב.
