 רוצים גם? |
|
 |
''לשמוע רוחות כאלה בבוקר. אחחח, אינני חושב שאוכל בכלל להתמודד עם כמות כזו של חורף ישר על הבוקר''.
כל החיים אתה חולם, שפעם אחת יהיה גשם בספטמבר ושהשלכת הזו, שכל האירופאים המסוגננים כתבו עליה כל השנים, אכן תתקיים. אתה חולם על שיחות עם חבריך, שבהן ''תזכה'' להתלונן על הקור המוזר בבוקר, שהוא כה לא מתאים לך. אתה חולם לשכב במיטה שלך, בחדר שלך, כשאתה שומע את הטיפות הגדולות נופלות על הרעפים ואתה אמור להיות מכורבל. כל החלום הזה אמור להתקיים בספטמבר או לכל היותר בחודש שלאחריו. ושוב, בארץ הקטנה הזו, לעולם חלומותיך המשונים על אקלים ארקטי אינם מתגשמים. גם החלומות שלך על שינוי מזג אוויר פתאומי ליום אחד, הם תמיד כמו לחפש אוכמניות בנגב.
למרות זאת, תמיד יש את כל התוספים המלאכותיים האלה לחיים, שמתחברים אל השאיפות שלך וחלומותיך, על מנת להגשימם בדרך הכה מזויפת. הרי תמיד אפשר לפתוח מזגן על טמפרטורה נמוכה מאוד, ללבוש טריינינג, לאכול מרק עוף חם משקית ולהתכרבל במיטה. אבל עד כמה שתוספים אלה יוצרים בצורה משעממת ונטולת הדר אמיתי את החורף הרצוי, הם תמיד זיוף. אתה תמיד תמיד תחוש בזיוף, אלא אם כן תזכה לשמוע יצירה מוסיקלית מלאה באלמנטים של סופת שלגים. אם אתה רוצה להימנע מהזיוף הזה כך, פשוט תוסיף לשמיכה ולמרק את Further של Flying Saucer Attack.
עדיין, עד כמה שהאלבום נשמע מרגיע ומצנן, קשה להדביק לו בהחלטיות את התוויות האלה. FSA היו בעת הקלטת האלבום צמד - דייויד פירס ורייצ'ל ברוק - שעשו מוסיקה, שנגעה בגבולות הנויז (אנשים עוד יבואו ויאמרו שהם לא רק נגעו בגבול, אלא כבשו אותו, אבל על זה עוד ניתן להתווכח). הצליל המלא של האלבום הזה נוצר מגיטרה חשמלית/אקוסטית, בס ושירה.
בבסיס, הם אכן היו נשמעים כמו להקת פולק בריטית שלווה וחייכנית, לולא היה הצמד הבריטי פשוט מאוהב באפקטים. מאוהב באפקטים עד השמיים. אהבתם של אלה ל-Delay ו-Reverb היא נטולת כל מחסום. ב-Further, השימוש הרב באפקטים אלה, גורם לך לחשוש לאיכות הרמקולים בעתיד, אך גם על זה אתה מוכן להתפשר, כדי להיכנס לאווירת הסתיו-חורף ההיא, שעליה חלמת.
כל שיר נפתח כמו סערה אחרת. פעם הרוח החזקה היא הדומיננטית, פעם זה הגשם, פעם הברד ולעיתים, ישנה תחושה שהשיר נפתח בשתיקה של סופת שלגים. למרות כל הפידבקים של הגיטרות שיוצרות את תחושת הקור המשונה הזו, למרות העוצמה שלהם, תמיד תשמע מעל לכל את הצליל הנקי של הגיטרה. אל הצליל הזה, ניתן להוסיף את העדנה שבקולו של פירס, אותו הוא תורם למרבית הקטעים. פשוט לעצום את העיניים ולתת לו להקפיא את העצמות.
אין דרך אחרת לשמוע את האלבום הזה. אתה לא יכול ללמוד איתו למבחן, אתה לא יכול לאכול לצידו. כל שניתן לעשות, הוא פשוט לשכב במיטה בחודשי הסתיו הישראלים, לעצום עיניים ולחלום שהצלילים האלה אינם בוקעים מהמערכת שלך, אלא מתקרת העץ שלך, מזגוגית החלון, מעץ הלימון שנשבר מן הרוח, מן השתיקה המשונה של הגשם. Further מצליח במקום שבו כל התוספים המלאכותיים האחרים כשלו. הוא מצליח לזרוק אותך למקום אחר, כי הוא מכיל בתוכו בעצם - מקום אחר.
