 רוצים גם? |
|
 |
הרחק בין הרים וגבעות, מדבריות וחולות, בארץ רחוקה ושמה טקסס, הקימו שלושה בחורים צעירים להקה. יום אחד, נפל מהשמיים מלאך וסיפר להם את נבואת אחרית הימים. ''למה אתם מצפים כשאלוהים יקרא לנכים, חירשים ועיוורים להדריך את בני ישראל לארץ המובטחת?''. ''הארץ המובטחת?'' שאלו הבחורים. ''אתם לא יודעים כלום?'' ענה המלאך. ''The USA is the center of JerUSAlem''. ברוכים הבאים לטקסס-ג'רוסלם קרוסרודס.
Lift to Experience הם בפירוש ''המנסרים מטקסס''. המנסרים במוח, זאת אומרת, והשליחות שלהם היא להחזיר את כולנו בתשובה בעזרת אלבום קונספט מחודד. הארץ המובטחת שהיא - במקרה ולא ידעתם - טקסס, תהיה, לפחות על פי חברי הלהקה, המוצא האחרון לפני סוף העולם. המונולוגים או הסיפורים הבלתי מובנים שמהם מורכבים השירים בונים את השיא לרגע האחרון שלנו עלי אדמות. הסולן, ג'וש ט. פירסון, טוען שהוא לא בחר ליצור מוזיקה, אלא היא זו שבחרה בו. הדבר ניכר בכל פעם שהגיטרות והתופים לא מלוות את המילים אלא צובעות רקע ותמונה לדרשה של פירסון.
פעם אחר פעם הם מזכירים כי מדינת הולדתם היא הארץ המובטחת ושאמריקה היא מרכז העולם. תוכלו למצוא את השורה ''אנחנו הלהקה הטובה ביותר בכל הארץ וטקסס היא הסיבה לכך''. (מתוך ''These are the days'', שיר יום הדין). נשמע קצת קיצוני ומוגזם, אך גם משעשע וגם חלק מהווי האלבום.
Lift to experience בחרו להשתמש בנוסחה הקלאסית של גיטרה-בס-תופים. שלושת הכלים הכביכול באנליים יוצרים שירים לא שיגרתיים שמשרים תחושה של מימד אחר, אפל יותר. לא אופל גותי אלא כזה של אי-בהירות. זה מין אלבום שלוקח אותך למקום לא מוכר ואומר ''לך תמצא את הדרך הביתה''. הבילבול הזה יקח אותך למקומות חדשים ויתעתע בך, אבל בסוף, כמו דורותי, תמיד תחזור הביתה.
עטיפת האלבום מרמזת אולי על שלושה קאובויים טיפשיים ששרים על ישו ומנגנים בבנג'ו, אבל לא תמצאו כאן האדרת שמו של הצלוב, או כל אחד מאותם דברים שרואים מאוחר בלילה במועדון 700. אלה קומץ שירים שמביאים לנו סיפור מפוזר אבל פואטי ויפהפה להפליא. כשהצלילים לא בוקעים ממקום לא נודע, האקורדים הבסיסיים סוחפים את המאזין יחד עם שירתו הנהדרת של פירסון. ''Falling from cloud 9'' הוא אחד מהשירים היותר ''ברורים'' שאפשר למצוא באלבום. הוא לא הזוי לחלוטין כמו השאר, ובכל זאת עוצמתי ומבטא היטב את הנפילה הזאת שמרגישים כשמשהו מדהים עובר עליך ואתה לא מבין מאיפה הוא בא.
השלושה אולי לא יודעים לעצב עטיפות, אבל הם בהחלט מצליחים ליצור את הספייס-רוק-מחוסר-האלקטרוניקה-האמריקאי הכי טוב שתוכלו למצוא בזמנים קשים אלו. שיר הסיום ''Into the Storm'' יסגור את הסיפור שלא נגמר, עם 10 דקות שיכניסו לתוכם מפלת העולם, שתבוא עם הנפילה של אמריקה ועם הקריאה לחופש.
''So follow me over the Jordan, across the desert sand. Follow me on to Texas, into the promise land.''
