 רוצים גם? |
|
 |
''Well it's my time coming
I'm not afraid to die''
(''Grace'')
בערב חמישי, 30 במאי 1997, נכנס ג'ף באקלי לשחות במרינה של ממפיס, טנסי. שישה ימים אחרי, בליל רביעי, נמשתה גופתו מנהר המיסיסיפי.
לכם, שבורי הלב, כל הנזקקים לתהום לשקוע בה - ג'ף באקלי הוא שיזכך למענכם את הדיכאון לכדי תוגה צרופה. קשה עד בלתי אפשרי להאזין לגרייס, אלבום הבכורה שלו, בלי שהלב יחמץ על האבידה הזו למוסיקה. גם יוצר מוכשר וגם זמר מדהים שיצר בארבע אוקטבותיו פלאים ודאבוניי לב. רק מלשמוע את היכולות הווקאליות שהיו לו כפי שהן מתגלמות ב-''Corpus Christi Carol'' - לו רצה, היה יכול להיות זמרת אופרה. מבקרים השוו את קולו לשל ואן מוריסון, ואת מילותיו הנמלצות לשל לד זפלין. ההבדל הוא שדומה כי מילותיו של באקלי צפו בעקביות את סופו. אבל ככה זה תמיד בדיעבד, האין זאת?
עירוב של פולק, ג'ז, בלוז, אופרה ושנסונים, כולם תחת כסות דיסטורשנים ו/או גיטרות אקוסטיות, וטביעת קולו המופלא של ג'פרי סקוט באקלי, מנוחתו עדן, הופכת הכל לייחודי ועושה את חסרונו לבעל נוכחות. ככה זה היה, לרוב - his fading voice sings of love, אובדן אהבה, אם לדייק; המוסיקה משרתת את המילים בעיקר בעצם יופיה, וקולו המדהים משחק על פני סולמות מיוסרים ומייסרים. זה מספיק, באמת. אבל כאילו זה לא, עצם מותו משרה עצב מוסף על פני הכל, ונצחיות.
גם הבחירות שלו לקאברים באלבום היו מלכתחילה שורטי לב (''Lilac Wine'' של נינה סימון), או לשירים שנעשו כאלה אחרי שנגע בהם (''קורפוס'' האמור, של בנג'מין בריטן, מלחין אופרה). למעשה, היו לו יותר קאברים מאשר שירים מקוריים, מהם למדים הרבה על ההשפעות שלו. רובם כלל לא ראה אור בצורה רשמית, רובם מבוטלגים שהוקלטו לייב באיכות שלא שווה הוצאה רשמית. ביניהם ניתן למצוא הרבה חידושים לבוב דילן, וכן לוואן מוריסון, אדית פיאף (שניהם באי.פי. שיצא לפני גרייס) ואפילו ביצוע מצמרר ל-''I Never Asked to Be Your Mountain'' של אבא שלו, טים באקלי, שבעצמו מת בטרם עת, בגיל 28, ממנת יתר.
הכל ראשוני ופשוט, הכל נסמך על מילתה של המוזיקה עצמה ועל לבו המצולק ולמוד המלחמות של המאזין. הכל גם נפדה. יופיה של המוסיקה שלו כל כך בסיסי. חודר לחזה כאילו אין לו שַער, שום שומר סף, וסוחט את כל שניתן. לעתים חד וכואב, לעתים רך וכואב. לעתים בהיסח הדעת. זו גם הסיבה שקולו היה כה אמוציונלי לעתים כה קרובות. חוסר ברירה.
יש בכך משהו רומנטי, להיעלם לאוקיינוס. ''דמעה התלויה בתוך נשמתנו לעד''. והרי אין לנו אלא להתנחם ביופי של מה שנותר. ונותר, לרווחתנו המהולה בכאבי ''מה אם-'', לניסיון השתקתנו, לזיכוכם של חוש-השמיעה וחוש-המישוש-הרגשי שלנו, לצורך שלנו לחלוק, לכתוב. כמו שכתבו אחרים לפנינו. כמו שיכתבו אחרינו.
''Eternal life is now on my trail''
(''Eternal Life'')
