הדיסק של יונתן הוא דיסק שהופך את המושג ''אמצע הדרך'' למשהו שאיננו כינוי גנאי. זהו דיסק בשביל הרהורים על ההגה. דיסק של לרדת אל המכונית ולתת לה לקחת אותך. לתת לדוושת הגז לקחת אותך ולשקוע במחשבות על מה שנשקף מהחלון. מה שבא ברוך הבא,
כמה פעמים קרה לכם ששמעתם את הרצועה הראשונה של אלבום בפעם הראשונה ואמרתם לעצמכם: ''וואו! אני רוצה שמי שכתב את זה ילחין שיר שלי''? אני מתאר לעצמי שלא הרבה. בכל מקרה, זה מה שקרה לי עם ''ואני תפילתי'', הרצועה הראשונה מ-''סך הכל'', אלבום הבכורה של יונתן רזאל.
גם אני הייתי מצויד בדעות קדומות... לגבי דיסק שהוא תוצר של... נו אתם יודעים... דוס. חשבתי לעצמי ''עוד אברהם פריד''. ואם אתם שואלים מי זה אברהם פריד או לחלופין איך אני יודע מי זה אברהם פריד לעזאזל, אז יש לי וידוי (סוג של גילוי נאות): למדתי בבית ספר דתי, ככה שאני מכיר מבפנים את המגזר.
ובכן, לענייננו. יונתן (רזאל). אני לא יודע עליו כמעט כלום, חוץ מזה שהוא אח של אהרון שגם עליו אני לא יודע שום דבר מעבר לזה שהיה (עד ''סך הכל'' של אחיו הגדול) יותר מפורסם בסצנת המוזיקה היהודית. עוד בקשר ליונתן - אני יודע שאין לו אתר רשמי וגם אין לו כתובת מייל שמפורסמת ברשת, ושהדיסק שלו גרם לי לגלות את זה.
עכשו לדיסק. אתם יודעים מה... עוד הכנה קטנה. איכשהו טקסטים תנ''כיים, כשהם מועברים באנגלית נשמעים לנו הרבה יותר במקום מאשר בעברית. ולמה? כי טקסט תנ''כי או כל טקסט שקשור למסורת מתקבל על ידינו כמשהו שקשור לבחינת הבגרות או ככפייה דתית. ישר אנחנו חושבים דברים רעים על הבנאדם שעומד מאחורי הטקסט. דוס או מתנחל,או במקרה הכי הגרוע, דוס-מתנחל.
זהו, עכשיו סיימנו את ההכנה. למעט ''סך הכל'' השיר, שהטקסט שלו איננו מן המקורות (ושבאופן לא כל כך מפתיע היה הסינגל הראשון שיצא לגלגלצ), כל שאר השירים הם או טקסטים מן המקורות או ווריאציות על הנושא. אבל אל תתנו לטקסטים (ולזקן) לבלבל אתכם. לא מדובר ברמיקס של ''אני מאמין...'' או משהו כזה. מדובר במוזיקה מקורית ואיכותית.
אתם יודעים מה? עוד קצת הכנה. יונתן הוא חבר טוב של אביתר בנאי שהפיק את אלבומו וגם תרם את קולו ל''ציון'' (הסינגל השני שיצא לרדיו). עכשו אנחנו יודעים שהוא ממש בסדר, היונתן הזה.
לא, אני לא רות דלורוס וייס!
עכשו באמת לדיסק. אז ככה: הכוכב של הדיסק הוא הפסנתר. יונתן, כיאה למוזיקאי שעובד עם התזמורת הקאמרית (עוד פרט מידע שאספתי לגביו תוך כדי חיפוש באינטרנט) מפגין ווירטואוזיות של ממש בביצועיו על הפסנתר. באשר לתיוג הז'אנר, אז בעיני, לשייך את יונתן ואלבומו לז'אנר היהודי זה לא רק מוטעה אלא שזה עלבון של ממש. בניגוד לאמנים רבים המשתייכים לזיאנר היהודי והלחינו קטעים מן המקורות, יונתן באמת נותן כבוד לתורה. אז תנו ריספקט ליונתן (ולתורה).
ועכשו למונולוג שלי. הדיסק של יונתן הוא דיסק שהופך את המושג ''אמצע הדרך'' למשהו שאיננו כינוי גנאי. זהו דיסק בשביל הרהורים על ההגה. דיסק של לרדת אל המכונית ולתת לה לקחת אותך. לתת לדוושת הגז לקחת אותך ולשקוע במחשבות על מה שנשקף מהחלון. מה שבא ברוך הבא, המוזה כבר כאן, היא רק צריכה שמיים בגוונים אדמדמים, עצים או ציפורים בשביל מחול האסוציאציות שלה.
אחת הדרכים שלי להתמודד עם כעס או עצבות היא לנסוע (ואני לא חושב שאני לבד בעניין הזה). ו''סך הכל'' הוא דיסק שתפור על נסיעה שכזו.
''סך הכל'' הוא דיסק שנותן לך תחושה שזה בסדר. הוא דיסק שמביא לך את ההשראה. כשאתה שומע אותו, באים לך רעיונות לשירים על רגשות שבין לבין, לא מתפרצים, עדינים, מאוד ספציפיים, שגורמים לך להרגיש מאוד אינטליגנטי וייחודי. אתה אומר לעצמך: ''את זה אסור לשכו, זה משהו מיוחד!'' ואז שוכח.
אתה לא רוצה שההרגשה הזו תפסיק אבל באיזשהו שלב המצב רוח המהורהר נגמר ואיזושהי טרדה מציקה של היום-יום מחזירה אותך אל העולם. אתה לא מתייאש ושם שוב את השיר שתפס אותך. האלבום של רזאל הוא מאלה שאפשר לשמוע שוב ושוב. מאלה שבכל פעם שאתה שומע אתה מגלה אותם מחדש. מגלה עוד שיר שעד עכשו פחות אהבת.
עד שאתה באמת מתעייף ורוצה לחזור. לחזור...
: ''...ולחזור עוד יום
סך הכל רצית לשבור את השעון
לרחף אל תוך חלל''
מה לעשות שהריחוף הזה חייב להיגמר.
(ליונתן רזאל,
הנה לינק לשיר שלי שהייתי רוצה שתלחין:
בבקשה בבקשה, תלחין.
