למה, בעצם?

רוצים גם?

קנו את האלבום

קאברים הם עניין מכשיל. אם אומן רוצה להוכיח את רמת הביצוע שלו, עליו להגיש קאבר מעניין ושונה מהמקור. רק לעיתים רחוקות מצליח קאבר להתעלות על הביצוע המקורי. בזאת תצויין לשבח פיונה אפל שביצועה ל''Across the universe'' פשוט הרבה יותר טוב מהמקור של הביטלס. כך גם הקאבר נטול הסכריניות של סוניק יות' ל''Superstar'' של הקרפנטרס, שמעביר טוב יותר את תחושת הבדידות מאשר קולה הענוג של קרן קרפנטר ז''ל.

לכן, כששמעתי שהאלבום החדש של טורי איימוס יורכב כולו מקאברים, התחלתי לחוש מעט דאגה. טורי - הזמרת הטובה ביותר שיש לעולם המוסיקה להציע, זאת שלימדה אותי מה זאת מוסיקה, זאת שבזכותה למדתי לנגן בפסנתר - מוציאה אלבום קאברים. שנתיים שאני מחכה לאיזו יציאה בגלגול האלקטרוני החדש שלה, וזה מה שאני מקבל? קאברים? וואט דה פאק? ק-א-ב-ר-י-ם. נו, טוב. טורי זאת טורי, ומה שהיא לא עושה, אני עומד דום.

אז הקונספט הפעם הוא גרסאות כיסוי (נמאס מהמושג הזה. מעתה קאבר יהיה ''שיפורון'') ל-12 שירים שכתבו גברים על נשים. טורי רוצה להראות כיצד השירים נשמעים אחרת כשהם מושרים על ידי אשה.

מסתבר שהבחורה צודקת. איימוס הצליחה לפרש את ''Enjoy the silence'' של דפש מוד לתיאור חייה כאם מאושרת (אחרי ההפלה, שעמדה במרכז האלבום From the choirgirl hotel); מצד שני, רק אשה כמו טורי יכולה להסיק זאת מהמשפט ''All I ever Wanted, All i ever needed is here, in my arms''.

Strange Little Girls בנוי במסורת האיימוסית הידועה, שמקשה לקבל את האלבום מהשמיעה הראשונה. רק שהפעם משהו חסר. קשה שלא לשים לב לחסרון בכתיבה ובהלחנה של טורי. וזה מציק. לא פלא שזאת הפעם הראשונה בה היא מכניסה שיר בקלות ובאינטנסיביות כזאת למצעדים, ואת הקליפ ל-MTV ו-VH1. זה לא החומר שטורי עושה ושעושה את טורי.

בכל זאת מדובר באלבום יפהפה.

כבר בשיר הראשון, ''New Age'' של הוולווט אנדרגראונד, מפגינה איימוס את היכולות שלה להפוך למפלצת פסיכותית מאיימת וממשיכה כך גם בשיפורון מרתק לשיר ''97 Bonnie and clide'' של אמינם. מדהים איך שהיא הופכת את הראפ הבלונדיני הזה לדיבור מצמרר. רק לאחר שתי בעיטות הביצים האלה מגיע שיר ידידותי יותר, שיר הנושא של הסטרנגלרס - פופ-רוק בהפקה נפלאה.

משם מגיע רצף של שירים מינימליסטיים, בהם ביצוע א-קאפלה חסר אהבה לשיר ''I'm not In love''. כשהיא אומרת משהו היא מתכוונת לכך. מאוחר יותר מגיע אחד השיפורונים היותר מוצלחים שלה: ''Heart of gold'' של ניל יאנג. הכי כיף לשמוע את הביצוע המקורי ואז את השיפורון כדי לראות איך היא לוקחת את השיר, מנקה אותו, דוחפת את הדיסטורשן ומביאה ביצוע קלאוסטרופובי ומלחיץ אבל מ-ד-ה-י-ם לשיר. ביצוע אקספרימנטלי נוסף הוא ל''Hapiness is a warm gun'' של הביטלס. עשר דקות עם נגיעות ג'אזיות-אלקטרוניות והקול היפהפה הזה שלה.

מכל השיפורונים, רק על זה ל''Real men'' של ג'ו ג'קסון הייתי יכול להאמין אם היו אומרים לי שטורי כתבה אותו. המילים המרמזות על אנדרוגניות תואמים להפליא את האופי המיני המסתורי של איימוס.

למרות כל האמור, זה הפחות טוב מכל אלבומיה. מי שאוהב את טורי לא יוכל לוותר על האלבום הזה, על הקול הזה, הפסנתר וההפקה המקורית, אבל זה בטח לא האלבום להתחיל איתו את הרומן עם הרוקיסטית הכי מסובכת בעולם המוזיקה. מי שאוהב שיפורונים ומתעניין בביצועים חדשים, ימצא אלבום מאתגר ולא נוח לאוזן משמיעה ראשונה (ולא להיבהל, גם לא שניה).

אני לא אובייקטיבי, אצלי כל טורי נכנס הביתה - אבל דיר באלאק היא עושה עוד כזה דבר.

שתף

אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים: