השירים באלבום משתרעים על-פני דקות ארוכות, במהלכן כל שיר שוצף וקוצף, כל גל מגיע לשיאו בהלמות תופים ונישא על-גבי גיטרות כבדות לתוך ערפל הקלידים. הגל שוכך ומפנה את מקומו למלודיית גיטרה או באס, המתחילה גל חדש
כשהגיעה לראשונה לאוזניי ההמולה המחתרתית סביב Mar de Grises, להקת מטאל מצ'ילה שהחלה לצבור תאוצה השנה עם הוצאת תקליטם Draining the Waterheart, הסתקרנתי בשאלה איזו חוויית האזנה צפויה לי. כל ביקורת הגדירה אותם אחרת, כל כותב השווה אותם ללהקה אירופאית מפורסמת כזו אחרת. תהיתי האם מדובר בסך-הכל בחיקוי אפרורי לתפארת היצירה המלנכולית שבקעה מערפילי היבשת הישנה, או שמה השבחים מוצדקים.
Woodpecker A:
''Pecking the rays of the sun
Watching the falling of a tree
Stop this nonsense at once!
And swallow the flow of the sea”
Mar de Grises, ''ים של אפור'' או ''ים של עצב'' בספרדית, הם חמישיית אמנים היוצרים מוזיקת מטאל שאינה נצמדת בנוקשות לסגנון מוגדר כזה או אחר. בבסיסה, הלהקה מנגנת דת'-דום מטאל, אך היא מצליחה לעשות זאת בגישה ייחודית המשלבת השפעה ניכרת של פוסט-מטאל יחד עם עבודת קלידים המספקת רקע עשיר ומאופק למלודיות. התוצאה המתקבלת היא אלבום שאף על-פי שהוא חף מסממני פולק כאלו או אחרים, הוא מזכיר בתוואי פרקיו את המדינה ממנה שואבת הלהקה רבות הן בלחן והן בליריקה.
השירים באלבום משתרעים על-פני דקות ארוכות, במהלכן כל שיר שוצף וקוצף, כל גל מגיע לשיאו בהלמות תופים ונישא על-גבי גיטרות כבדות לתוך ערפל הקלידים. הגל שוכך ומפנה את מקומו למלודיית גיטרה או באס, המתחילה גל חדש. Mar de Grises מצליחים ליישם בדום מטאל, שרבים המתלוננים כי הוא חד-גוני ומשעמם, דינאמיות ויצירתיות השמורות לרוב לסגנונות ראוותניים יותר. גדולתם בכך שהם מצליחים לעשות זאת תוך שמירה על האווירה המהפנטת והמהורהרת שהופכת אסופת אקורדים כבדים ומתמשכים לאומנות.
הזמר נשאר תמיד מרוחק, בין אם צועק ובין אם שר, ואף על-פי ששניים מהשירים הם בספרדית, לא יכולתי להבין זאת רק מההאזנה עצמה. בחירה זו תרמה לתחושה המתקבלת כי אני יושב במרכזו של ים אדיר וגועש, שאת גליו וסערותיו איני יכול לראות בבירור עקב הערפל הכבד. מצאתי את עצמי לא אחת נודד במחשבותיי ומהרהר בחיי שלי בעוד המוזיקה התנגנה, משתנה תמידית וזורמת ממנגינה למנגינה, משיר לשיר. בעת בה הקיזה ורוקנה הלהקה את מי ליבה על-פני תהומות ופסגות השירים, כך עשיתי גם אני.
Woodpecker B:
“But wooden is the tool of fate
Drawing the dawn of my tears
Let me peck a hole in wood
And plunge myself into bliss”
מתוך שמונת השירים באלבום, שישה הם באנגלית ושניים הם בשפת האם, ספרדית. חלקם נשמעים באופן ראשוני מעט שטותיים, תמוהים, אך עיון בהם מראה כי הרגש הכבד המלווה כל רגע באלבום אינו ברירת-מחדל של הסגנון המוזיקלי. אין כאן קיטש משתפך,אלא תיאור מעניין של רגשות מעורבים, אכזבות וגחמות שהם מנת-חלקם של כל בני-האדם. זוהי אחת מנקודות-הזכות הגדולות ביותר של האלבום עבורי, מלבד מעלותיו המוזיקליות. מדובר בניסיון כן ואמיתי לפריקת רגשות. ככל שהאלבום מדמם יותר ויותר, לא ניתן שלא לתהות מה עולה בגורל הלב.
Wooden woodpecker:
“No longer a tree I'll call
This wooden-hearted sun in me
As a tree is what I'm now
Living the rotting of my seed”
עם Draining the Waterheart כתבו Mar de Grises את אחד מאלבומי המטאל הטובים ביותר שיצאו השנה. יתכן כי חלק מהשירים נמשכים מעט מדי, אך מרגע ששוקעים בעומק היצירה, לא ניתן להבחין בכך. האלבום טומן בחובו רגעים קטנים רבים של רגש ראשוני שאינו ניתן לתיאור במילים לצד מנגינות המביעות את ההרהורים העגמומיים של הלהקה המוכשרת הזו. אכן אפור ועצוב הוא הים, אך האפור מעולם לא היה צבעוני כל-כך.
