הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the mountain goats :: heretic pride
4ad, 2008    [אלבום]
השירים של דרניאל, במיוחד באלבום הזה, הם כמו תמונות שנראות מאד פשוטות מרחוק, אבל כשמתקרבים מגלים פרטים קטנים, חבויים, שאי אפשר לראות ממרחק.
מאת: אורן ראב בתאריך 04/01/09

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the vines
highly
evolved
the king khan
& bbq show

the king khan
& bbq show
nirvana
in utero
the stooges
the stooges
electrelane
rock it to
the moon
the
astroglides

channel
surfing with…
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

רוצים גם?
ככל שאני חופר עמוק יותר לתוך ההיסטוריה המוזיקלית, אני מגלה שיש יותר ויותר ממה להתאכזב. משהו נלקח מהחוויה של גילוי הקטע המוזיקלי היפהפה הזה, שבונה את הפזמון של שיר שאהבת השנה, כשאתה מגלה שהקטע המוזיקלי הזה לקוח, כמעט אחד לאחד, מאלבום שיצא לפני 30 שנה.

זאת הסיבה שאני מעריך במיוחד אמנים שלא משתנים, שממשיכים לעשות את מה שהם עושים בצורה טובה יותר ויותר בכל אלבום שהם מוציאים. הם מציעים לך את כל מרכולתם, פורשים אותה על פני ספקטרום הצלילים כבר באלבום הראשון, משייפים את כל הכלים התזמורתיים שלהם ומהדקים את כל הטריקים הליריקליים שלהם מוקדם ככל האפשר, כדי שבהמשך, אלבום אחרי אלבום אחרי אלבום, הם לא יאכזבו אותך. רוב האמנים האלה, שלא משנים שום דבר מהעיצוב הכולל של המוזיקה, נוטים להתעסק הרבה יותר בפרטים הקטנים – לפעמים, זו המוזיקה, אבל ברוב המקרים, אלו המילים.

ג'ון דרניאל, שגם קורא לעצמו ''The Mountain Goats'', ולפעמים גם אוסף איתו אנשים נוספים כדי להצדיק את העובדה שיש לו שם של להקה, הוא אחד מהאמנים האלה. ברוב המקרים הוא לבדו – איש והמילים שלו והגיטרה שלו. בחלק מהמקרים האחרים הוא אוסף סביבו אנשים שלוקחים את השירים שלו והופכים אותם ליפים יותר, כשהם שוזרים בהם צלילים של דברים אחרים, כמו באלבום הזה – בנוסף ללהקה הבסיסית, של גיטרה, בס ותופים, יש בו גם את אריק פרידלנדר, שניגן בצ'לו, הפיק ועיצב חלק מהשירים.


רמאים, האופטיקה הלפרין האלה



ג'ון דרניאל נמצא, כמעט מחזיק במקום קבוע, ברשימות של כותבי השירים החיים הטובים ביותר בעולם. הוא כותב שירים בהמשכים על כל מיני נושאים – כמו טיולים למקומות כאלה ואחרים והתהפוכות הזוגיות שעוברות על הזוג אלפא (למשל, השיר ''No Children'' אחד מהשירים הכי מרירים וחסרי כל תקווה שנכתבו אי פעם על זוג בצרות). גם באלבום האחרון שלו, ''Heretic Pride'', שיצא השנה, הוא חוזר לנושאים שעסק בהם בעבר. למשל, ''September 15, 1983'', שמדבר על יומו האחרון של Prince Far I, מפיק רגאיי, ממשיך את העיסוק של דרניאל ביום המוות של אנשי רגאיי (בפעם הקודמת זה היה דניס בראון). רוב הנושאים האלה הם דמיוניים, תמונות מרחפות באוויר של אירועים שלא קרו אף פעם, אבל בזמן האחרון – בשלושת האלבומים האחרונים שלו – דרניאל מודה שהשירים שלו הפכו להיות יותר ויותר אוטוביוגרפיים.

גם האלבום הזה עושה רושם של אלבום אוטוביוגרפי. דרניאל מפויס עם עצמו בחלק מהשירים. הוא מוציא את הראש מדי פעם דרך חלון המכונית, כשזה בטוח, עוצם את העיניים ונותן לשמש ללטף אותו ולשיער שלו להתנופף ברוח. בשירים אחרים הוא יושב בתוך המכונית מהצד השני של הבית החשוך של מישהי, רועד מקור, כשכגשם משתולל בחוץ. השירים של דרניאל, במיוחד באלבום הזה, הם כמו תמונות שנראות מאד פשוטות מרחוק, אבל כשמתקרבים מגלים פרטים קטנים, חבויים, שאי אפשר לראות ממרחק. גם המוזיקה באלבום הזה מלווה את המילים בדיוק באותה צורה – בנוסף לגיטרה האקוסטית המינימלית, שלא מנגנת כמו שהיא מעטרת את המילים ומחזיקה אותן במרכז השיר, יש גם מדי פעם אורגן וכלי מיתר, וזמרת או שתיים שמבליחות מדי פעם ונעלמות, ובמרכז של כל זה, הקול של ג'ון דרניאל.

הקול של ג'ון דרניאל, כמו של זמרים אחרים שהעולם המוזיקלי שלהם נבנה על פיגומים של מילים שנונות וגיטרה אקוסטית, הוא טעם נרכש. הוא עשוי להישמע כמו איזשהו קומיקאי שמנסה לחקות זמר, או פקיד מס מזדקן שמשתכר במסיבה משרדית ומנסה לשיר שיר שכתב, כשהקול שלו מטפס ועולה והופך להיות גבוה ורם יותר. מבט חטוף עליו, בקליפים, בהופעות ובתמונות פרסומיות, מגלה שהוא באמת עשוי להיות פקיד מס. אבל אולי זו הסיבה שהמבט שלו על העולם הוא עשיר יותר ומלא יותר בפרטים – הוא עצמו משתלב ברקע של הדברים כשהם קורים בצורה כל כך יעילה, שהוא הופך להיות חלק מהשירים שלו בעצמו, גם אם הוא לא באמת מתכוון לכך.


דרניאל, תעשה לי גדי!



ומצד שני, השירים האלה נשמעים רחוקים יותר מהשירים האוטוביוגרפיים יותר שלו – כל אחד מהם מספר את הסיפור של אדם אחר, שיכול להיות ג'ון דרניאל, ומצד שני יכול להיות מישהו אחר לחלוטין. מרגע שהאלבום מתחיל, באקורדים הבטוחים בעצמם של הגיטרה האקוסטית ובמכות התוף המחזקות בשיר על סאקס רוהמר, כותב ספרי זבל שהמציא, בין השאר, את פו מנצ'ו, דרניאל עובר על פני מבחר מסחרר של סצנות, והופך אותן למבחר מסחרר לא פחות של דימויים – המאבק לחיים של זוג צעיר ולא נשוי מוצא את עצמו מסתכם במילים שכתובות על שלט הכניסה לעיר קליפורנית – ''סן ברנדינו מקדמת אותך בברכה'', השנאה העצמית של גבר שיוצא בבוקר יום אחד מהבית של מישהי שמערכת היחסים איתה הסתיימה זה מקרוב, אחרי שבילה שם את כל הלילה, גורמת לו לדמות את עצמו ליצור מהביצה.

בסופו של דבר, כל הסיפורים שדרניאל טווה לאורך האלבום מתנקזים אל המציאות, וצילומי הסרט שמתרחש בשיר האחרון, ''Michael Myers Resplendent'', מעמידים את עצמם מול מה שהיה קורה באמת – ''כשהבית עולה בלהבות, אף אחד לא יוצא ממנו בתרועת נצחון''. כשהאלבום מסתיים, וג'ון דרניאל ממלמל שוב את המילים האחרונות של הפזמון, הוא מסתיים כמעט בלי להרגיש. הקלידים מרחפים מסביב ועוצרים בבת אחת, ואנחנו עוזבים את העולם של דרניאל וצונחים בחזרה אל תוך העולם שלנו, ובמהלך הזמן הקצר שבו התרחש האלבום, העולם הפך להיות מקום שונה לגמרי, מקום ששווה להסתכל עליו מקרוב. זה הכל עניין של הפרטים הקטנים, אחרי הכל.

Sax Rohmer #1

שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
r.e.m || iron & wine || 

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©